הרבה לפני הקורונה: המגיפות בתקופת התנ"ך
מגיפת טחורים, דבר ומים מזוהמים: מהפלישתים שלקחו את ארון הברית וניגפו באשדוד - ועד המגיפה לאחר שדוד המלך כבש את ירושלים. כיצד התמודדו בתנ"ך עם המגיפות ואיך הן נעצרו? דני הרמן, ארכיאולוג ומורה דרך, דאג לכל ההסברים (וגם לטיול וירטואלי לחג)
בימים טרופים אלה, כאשר אנו מתמודדים עם מגפה עולמית - דני הרמן, ארכיאולוג ומורה דרך, לוקח אותנו לסיור וירטואלי באתרים הקשורים לכמה מגפות המוזכרות בתנ"ך.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
הרמן טוען כי "בן אם המקרא הוא מקור היסטורי אמין לכל פרטיו או לא, הוא מכיל סיפורים רבים ומרתקים השזורים באתרים ברחבי הארץ. האתרים שנדבר עליהם בהמשך וקשורים למגיפה תנ"כית נוראה, מתועדים בספר שמואל, בימים של מלחמות בני ישראל בפלישתים והיווצרות ממלכת דויד".
המגיפה באשדוד: כשהפלישתים לקחו את ארון הברית
אשדוד העתיקה מזוהה על תל, בנקודה הדרומית מערבית של אשדוד המודרנית, בצמוד לכביש 4. התל נחפר חלקית בשנות ה-60 של המאה הקודמת על-ידי פרופ' משה דותן מהאוניברסיטה העברית.
סביב המאה ה-12 לפני הספירה הנוצרית, ארץ ישראל חווה משבר אקלימי ופוליטי חריף, הגורם לקריסת המערך העירוני ברחבי כנען. ערים רבות נהרסו או שהתושבים נטשו אותן. את החלל ממלאים בהדרגה שבטי ישראל, אך במקביל במישור החוף הדרומי מתיישבת קבוצה של מהגרים מאזור יוון, שהמקרא מכנה "הפלישתים". מחמשת עריהם הראשיות (עזה, אשדוד, אשקלון, עקרון וגת) יצאו הפלישתים לסידרה של התקפות נגד שבטי ישראל. אחת המערכות הקריטיות הייתה על השליטה על אזור המכונה "מעבר ראש העין".
הרמן מספר על הרקע למגיפה התנ"כית. "המקרא מספר לנו על מערכה שבה הפלישתים באים מאפק (מזוהה עם האזור הסמוך למעיינות ראש העין), ומביסים את הישראלים, הבאים מכיוון הרי שומרון. לנוכח התבוסה, עלי הכהו מציע להוציא את ארון הברית ממשכנו באותם ימים בשילה ולהביאו לשדה הקרב. 'ויֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ' (שמואל א' פרק ד', פסוק ג'). למרות המורל הישראלי הגבוה לקראת המערכה החוזרת, תוצאה הקרב זהה - תבוסה נוראית לבני ישראל, ויתרה מכך - ארון הברית הקדוש נפל בשבי הפלישתים".
אלא ששמחת הפלישתים לא נמשכה זמן רב. ארון הברית הושם במקדש דגון שבאשדוד, אך למחרת התגלה פסל האל דגון נפול ושבור, ויותר מאוחר הוא היכה את הפלישתים בכל מרחב אשדוד במגיפת "עפולים": "וַתִּכְבַּד יַד ה' אֶל הָאַשְׁדּוֹדִים, וַיְשִׁמֵּם. וַיַּךְ אֹתָם בעפלים, אֶת אַשְׁדּוֹד וְאֶת גְּבוּלֶיהָ" (שמואל א' פרק ה', פסוקים א'-ו').
נכון להיום, דעות החוקרים חלוקות לגבי אופיה של המגפה, ויש פרשנים הטוענים כי מדובר במגפת טחורים. הרמן טוען כי "מבחינה מדעית - מגפת טחורים היא לא סבירה, שכן לא ידוע לנו על מגפה כזו בכלל האוכלוסייה, אך אם אכן כך היה, תודו לאלוהי ישראל שמגפה שכזו לא נצפתה מאז שוב".
המגיפה בבית שמש: עד שיימצא מקום לארון הברית
דואבים מכאבי המגפה, הפלישתים מיהרו להיפטר מארון הברית, והוא הועבר תחילה לעקרון הפלישתית (מזוהה בתל מקנה, ליד קיבוץ רבדים), ולאחר שהוכנה עגלה במידותיו, נשלח הארון "עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ, בִּמְסִלָּה אַחַת" (שמואל א' ו', פסוק י"ב) בואכה בית שמש העתיקה. הרמן מתאר לנו את הקטע שבו חוזר ארון הברית לידי ישראל.
"המקרא מתאר במליציות את אנשי בית שמש העתיקה קוצרים חיטים כשלפתע מופיעה עגלה רתומה לפרות ועליה הארון המקודש", הוא משחזר. "וּבֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק, וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן, וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת" (שמואל א' ו', פסוק י"ג). השמחה הייתה רבה ונעשה זבח גדול בעיר, אך יותר מאוחר מלאך האל מכה בתושבי העיר. "ויִּתְאַבְּלוּ הָעָם, כִּי הִכָּה ה' בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה". (שמואל א' ו', פסוק י"ט). "כלומר המגפה ממשיכה", מוסיף הרמן.
הפתרון המתגבש היה להעביר את ארון הברית לקריית יערים, שם הוא הופקד בידי אלעזר הכהן למשך 20 שנה, עד אשר קונה דוד את גורן הארוונה בגבעה שמעל ירושלים המקראית, אך מסתבר שגם בכך לא תמו הצרות ואיתן המגפות.
בית שמש העתיקה זוהתה כבר במאה ה-19 על גבעה ליד מעיין בשם "עין שאמס", שם שימר השם העתיק של המקום. העיר המודרנית בית שמש בנויה ממזרח לתל. לפני כמה שנים התגלה בתל בית שמש, בחפירות של משלחת מאוניברסיטת תל אביב בראשות צבי לדרמן ושלמה בונימוביץ, מכלול פולחני של אבני נסך מהמאה ה-11 לפנה"ס.
לאחרונה התגלתה ליד המתחם הפולחני אבן גדולה ושטוחה, המתאימה למידות ארון הברית. ניתן לשער כי שם ממש הונח ארון הברית לאחר שחזר מהשבי אצל הפלישתים, בעוד המתחם הפולחני שימש לזבח ההודיה על השבתו של הארון.
המגיפה בירושלים: המגיפה נעצרה בקודש הקודשים
סדרת המגיפות המסתוריות שפקדה את כל יושבי ארץ כנען בעקבות תנועת ארון הברית - לא מסתיימת גם לאחר שהארון המקודש עולה לירושלים. לאחר שדוד כובש את עיר יבוס, ספר שמואל מתאר בדרמטיות מגיפה נוספת הפוגעת בעם: ""וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד. וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ" (שמואל ב' י"ד, פסוק ט"ו).
הרמן משתף אותנו כיצד התגברו הישראלים הקדומים על המגפה הנוראה. "במהלך מהיר פונה גד ה'חוזה' אל המלך ומציג את הפיתרון לאסון: ויָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ, עֲלֵה הָקֵם לה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן ארניה (אֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי. וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר גָּד, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה, וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו. וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה, מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ. וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן, לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לה'. וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם" (שמואל ב' כ"ד, פסוקים י"ח עד כ"א).
דוד המלך פועל מהר: "וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים. וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לה', וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים. וַיֵּעָתֵר ה' לָאָרֶץ, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב' כ"ד, פסוק כ"ד).
המסורת היהודית מזהה את גורן הארוונה כמקום המדויק עליו נבנה בהמשך קודש הקודשים של בית המקדש על ידי שלמה המלך. חלק מהחוקרים טוענים כי "אבן השתייה", המונחת בתוך המבנה ההיסטורי של כיפת הסלע היא אותו גורן מפורסם שהפך לקודש הקודשים במקדש שלמה.
עד שנת 2000 היה מותר ליהודים להיכנס על תוך המבנה של כיפת הסלע והרמן, שהתמזל מזלו לבקר באתר הארכיאולוגי הקדוש והמסתורי, מתאר לנו את מה שראה: "האבן עצמה מצולקת מבניות חוזרות ונשנות במקום, במהלך הדורות הרבים, ובעיקר משבירת חתיכות קטנות של האבן למטרות מזכרת בתקופת הצליינים הנוצרים בימי הביניים. כיום לא ניתן לאתר באתר שרידים הקשורים לגורן המקראית, אם אכן הייתה שם. מתחת ל'אבן השתייה' יש מערה גדולה המכונה על ידי המוסלמים 'מערת הרוחות'. יש ארכיאולוגים הטוענים כי מערה זו שימשה במקור כקבר כנעני קדום".
פרט למגפות המוזכרות בתנ"ך, כדאי לציין עוד שתי מגפות משמעותיות נוספות שתקפו את אוכלוסיית ארץ-ישראל בעת עתיקה וגם כיום ניתן לראות מספר ממצאים הקשורים אליהן.
המגפה היוסטיניאנית: תמותה יומית של 16 אלף איש
בשנת 541 לספירה מגפת דבר נוראית תקפה את האוכלוסייה הרבה והמגוונת, שהתגוררה באזור הים התיכון. המגפה האכזרית החלה במצרים, ולאחר שתקפה את אוכלוסיית העיר פלוסיום בדלתא של הנילוס, היא התפשטה גם לעזה ומשם לארץ ישראל. באביב 542 הגיעה המגפה לבירה של האימפריה הביזנטית - קונסטנטינופול.
הרמן מתאר לנו כיצד תוארה המגפה על ידי בני התקופה. "המחקר המודרני מזהה את המגפה כמחלת הדבר, שנגרמה על ידי חיידק, שנכחד למזלנו", הוא אומר. "מקורות התקופה מתארים כפרים שלמים שהופכים לערי רפאים. בקונסטנינופול עצמה תועדה תמותה יומית של 16 אלף איש. ההיסטוריון הביזנטי הקדום, פרוקופיוס מקיסריה, כתב כי המגפה קטלה כמחצית מאוכלוסיית האימפריה הביזנטית ואפילו הקיסר יוסטיניאנוס הראשון חלה - ושרד. כיום המגפה מכונה על שמו של הקיסר שניצל - המגפה היוסטיניאנית".
הרמן משתף אותנו במידע מרתק על אתרים ארכיאולוגיים בישראל שמספרים את סיפור המגפה הקטלנית. "מחקר מצבות קבורה של אתרים בנגב לימד על ריכוז גבוה של מצבות קבורה מאוגוסט 541 לסה"נ בעזה, ומשנת 542 לסה"נ באתרים שונים בנגב (ניצנה, רוחייבה, עבדת, ועוד)", הוא ציין. "בניגוד למגפת הקורונה של ימינו, הכתובות מלמדות שרבים מהנפטרים היו דווקא בגילאים צעירים. דוגמה נוגעת ללב, שניתן לראות עד היום, מצויה בגן הלאומי עבדת. על רצפת הכנסייה הדרומית באקרופוליס של העיר ניתן לראות מצבת קבורה המלמדת כי הנפטר הוא זכריה בן יוחנן, בגיל 20".
מגפת אמאוס: מים מזוהמים בפארק איילון
זמן קצר לאחר כיבוש הארץ על ידי צבאותיו המוסלמים של מוחמד, בשנת 639 לסה"נ תקפה מגפה קטלנית את הכוחות הכובשים שחנו באזור אמאוס-ניקופוליס, עיר מן התקופה הרומית המזוהה בתחומי פארק איילון ליד צומת לטרון. המגפה התפשטה משם לסוריה, עיראק ולמצרים וגרמה לתמותה רבה בקרב האוכלוסייה.
הרמן טוען כי "ההערכה המדעית כיום היא כי מדובר בהתפרצות נוספת ומאוחרת של אותה מגפת הדבר, 'המגפה היוסטיניאנית'. בהתאם למסורת המוסלמית מקור המגפה היה במים המזוהמים של בארות אמאוס. בארות אמאוס מזוהים כיום בתחומי פארק איילון (קנדה), ליד מחלף לטרון, אף כי אין ודאות מדעית שאלו אותם בארות שזוהו כמקור המגפה בתקופה המוסלמית".
- דני הרמן הוא ארכיאולוג ומורה דרך בהשכלתו, ובעל חברה המתמחה בשירות סיורים פרטיים לתיירים
.
לפנייה לכתב/ת 
