טוב שכן רחוק

אחד הסכסוכים המעניינים בקטגוריית הצרות של עשירים הוא זה שהתגלע בין משפחות הרציקוביץ והורביץ מרחוב התכלת המפואר בהרצליה פיתוח, שתי משפחות אמידות ששווי בתיהן הוערך ב-6 מיליון דולר. משפחת הרציקוביץ, בעלת ישפאר, יבואנית מוצרי סוני, טענה בבית-משפט כי ביתה הריק של משפחת הורביץ, המתגוררת בגרמניה, שורץ חולדות ועכברושים. לטענתה, בלילה הם מטפסים על גדר בגובה שני מטרים המפרידה בין הבתים, מגיעים לביתם, פוגעים באיכות חייהם ומורידים את ערך הווילה המפוארת שלהם ב-600 אלף דולר. בית-משפט השלום דחה את תביעת המשפחה, אולם התובעים לא אמרו נואש וערערו לבית-המשפט המחוזי, שדחה אף הוא את התביעה.

כרגע המצב שפיר, אומרת ז'קלין הרציקוביץ, היות שבית משפחת הורביץ הושכר לדיירים, שדואגים לשטח. עו"ד פישר, שייצג את משפחת הורביץ, אישר כי על מנת להביא את הסכסוך לסיומו ומתוך מחווה של רצון טוב השכיר את הנכס למספר שנים, והשטח מטופל על-ידי הדיירים החדשים.

אפילו השופטים, שאליהם מגיעים לבסוף הסכסוכים, מעורבים בסכסוכי שכנים משלהם. השופט משה טלגם, למשל, היה מעורב בסכסוך על עקירת עץ. השופטת בדימוס הדסה בן-עתו היתה מעורבת, יחד עם שכניה השחקנים אריק לביא ושושיק שני, בסכסוך עם דייר נוסף על דירת גג בבניין מגוריהם בתל-אביב.

לתושבי המרכז וגוש דן יש מודעות גבוהה יותר לזכויותיהם, ויותר פניות מגיעות מצידם אל האגודה לתרבות הדיור. רק בשבוע שעבר הוציא בית-משפט השלום בתל-אביב צו מניעה זמני, האוסר להפעיל אחר חצות את קפה תיאו בנוה-צדק, המיועד בעיקרו לקהילה ההומו-לסבית והמנוהל על-ידי המשורר ואיש יחסי הציבור אילן שיינפלד. החלטת בית-המשפט ניתנה בהמשך לבקשת דיירי בית משותף בשכונה, שטענו כי בית-הקפה גורם מטרדים חמורים של רעש, ריחות רעים ולכלוך, חנייה פרועה והתגודדות לקוחות בפתח הקפה. עו"ד דוד זלצמן, המייצג את השכנים, אמר לנו כי "תושבי השכונה התארגנו והקימו את הוועד למען איכות החיים בנוה-צדק", שבעקבות פנייתו הוגשה התביעה.

לדבריה, קשר בין שכנים הוא מצד אחד קשר קרוב ויומיומי, המערב מגע סביב נושאים אינטימיים ומהותיים כמו מרחב מחיה, סגנון חיים וכספים. מצד שני, אלה הם גם יחסי זרות, שהרי לא מדובר באנשים שבחרנו, והם לא בהכרח מתאימים לנו ולטעמנו.

"הרוב הגדול של התלונות הנוגעות לסכסוכי שכנים מתמקד סביב כסף, ובמיוחד סביב אופן חלוקת מסי ועד הבית והוצאות הקשורות ברכוש המשותף", אומר שלומי אור. לדבריו, רבים חושבים שכל דיירי הבניין צריכים לשלם מסי ועד באופן שווה, אולם חוק המקרקעין קובע מפורשות שהחלוקה מתבצעת לפי גודל הדירה.

חוץ מכסף, יש גם תלונות על שימוש בלתי סביר ברכוש המשותף, כמו דייר שהחליט להפוך את המקלט למחסן שלו, ותלונות על מטרדים שונים. רק בחודש שעבר פנתה האגודה לתרבות הדיור באמצעות יועציה המשפטיים לדיירת בבניין בתל-אביב, ששכניה התלוננו כי היא מגדלת בעלי חיים במרפסת דירתה וזורקת את הפרשותיהם לחצר האחורית של הבית. במקרה הזה השכנים בחרו לטפל בבעיה בדרכים מקובלות.

אולם יש גם דרכים פחות מקובלות. כך, למשל, לפני מספר שנים החליט עורך-דין המתגורר באחד מרחובותיה היוקרתיים של רמת-השרון, כי הדרך הטובה ביותר לטפל בכלבי השכונה המטרידים את מנוחתו היא להרעילם ברעל עכברים...

סיפורים על סכסוכי שכנים יכולים לפעמים לעורר אצל השומע צחוק הגון. באחת השכונות היוקרתיות ברעננה הוטרדו הדיירים מתחביב מוזר שפיתחה שכנתם: שריקה מבוקר עד לילה, שריקות רמות ומסולסלות, שהפריעו את השקט והמנוחה. השכנים פנו למשטרה להגיש תלונה, והעניין הגיע עד לבית-משפט השלום בכפר-סבא, שהביא מזור למצוקת השכנים כשהוציא צו, הקובע כי השכנה השורקת תגביל את שעות השריקה שלה בחלונות פתוחים לשעתיים ביום.

במקרה אחר, אך דומה, הגישו שכנים בעפולה תביעה נגד גימלאית בטענה שהיא מטרידה את מנוחתם במשך שנים ברעשי רדיו וטריקת דלתות. שלושה שופטים בבית-המשפט המחוזי דחו את התביעה והתירו לאשה להמשיך להאזין לרדיו ולסגור ולפתוח דלתות.

יש גם סיפור על דיירים אחרים החליטו לפתוח על דעת עצמם בבניין המגורים בית-כנסת.

ועוד סיפור: יום אחד הגיעה לבית-משפט השלום בתל-אביב בקשה מיוחדת של זוג, עורך-דין ורופאה, שטענו כי חתול בעל פרווה אפורה ועיניים כחולות שלא ניתן לטעות בזהותו פוגע בפרטיות שלנו. "הוא חודר לביתנו כאוות נפשו וזורע בו הרס ומהומה". בני הזוג ביקשו להוציא כנגד שכנם, בעלי החתול, שגם הוא עורך-דין, צו מניעה שיורה לו לאסור על החתול לשהות בשטחים משותפים בבניין המגורים ולשים אותו בכלוב. יצוין כי לשכנים היו שלושה חתולים, אבל התביעה הוגשה נגד חתול אחד בלבד.

לדברי עורך-הדין שהתלונן, בינתיים נפתרה הבעיה בין הצדדים ומאז הספיקו שתי המשפחות לעזוב את הבניין.

ואם תלונות על כלבים וחתולים הן עניין שבשגרה, סכסוך על טווסים - זה כבר עניין נדיר יותר. במושב שקט חיו להם בשלווה שני שכנים, האחד בן 90 והאחת בת 65. אפשר לחשוב שבגיל כזה הסובלנות והפשרנות שולטות, אבל לא. יום אחד התלוננה השכנה במשטרה, כי שכנה הקשיש גנב עשרה טווסים מחצרה וכלא אותם בתוך כלוב בחצרו. כשהגיעה המשטרה להרגיע את הרוחות טען הקשיש בתוקף, כי יש לו זכות על חלק מהטווסים, מאחר שאלה הטילו בחצרו. במשטרה המליצו לשכנים הניצים לפנות לבית-המשפט.

אחד מסכסוכי השכנים המתוקשרים, שהגיע עד יריות בנשק חם, היה זה שבו היה מעורב סא"ל (מיל') אלי קידר, מושל חברון לשעבר. באפריל 1998 זוכה קידר לחלוטין מאשמת גרימת חבלה חמורה וניסיון להרוג את שכניו ביריות, בגלל סכסוך על מקום חנייה. בית-המשפט קבע כי קידר פעל מתוך הגנה עצמית.

בעת האירוע התגורר קידר עם משפחתו במבשרת ציון. עו"ד שמעון שובר, שייצג אותו במשפט הפלילי שנערך לו, אומר כי קידר ומשפחתו לא חזרו לגור ביישוב לאחר האירוע. במשך תקופה ארוכה ניסו למכור את הבית ולא הצליחו, ולבסוף השכירו אותו.

סכסוכי שכנים מייצרים לעתים אלימות גם אצל אנשים שאינם בהכרח אלימים ומועדים לפורענות מלכתחילה.

כך, למשל, הורשעה לאחרונה בבית-משפט השלום בתל-אביב משוררת ידועה בתקיפת שכנתה בת ה-70, ונידונה לשישה חודשי מאסר על תנאי. גם מכתבי ההוקרה שקיבלה המשוררת משמעון פרס, יוסי שריד ומשוררים ידועים כמו נתן יונתן, לא עזרו לה כדי לשכנע את השופט להקל בעונשה. בפסק-הדין נכתב: "מצערת העובדה כי אשה נורמטיבית איבדה את עשתונותיה וביצעה מעשה תקיפה כלפי אשה המבוגרת ממנה ב-20 שנה". ממשרד עורך-דינה של המשוררת נמסר כי הוגש ערעור בתיק, וטרם נקבע מועד לדיון.

ויש גם סתם מקרים של רישעות פשוטה. שלומי אור, שראה בחייו כבר הרבה מקרים של סכסוכי שכנים, מספר על שניים שנגעו ללבו במיוחד: בראשון פנתה לאגודה אשה משכונה אמידה בתל-אביב, נכה קשה, וסיפרה כי השכנים לא מאפשרים לה לחנות בשטח המשותף וחסמו לה את החנייה. במקרה השני התנכלו דיירים מדרום תל-אביב לשכנם, קשיש בן 100, והניחו זבל בכניסה לביתו.

מקרה ידוע הוא זה של שושנה גליקסמן, בת ה-70, ששכניה, וביניהם עורך-דין, התלוננו על התנהגות מוזרה שלה וגרמו לאשפוזה בכפייה בבית-החולים הפסיכיאטרי אברבנאל. לאחר האשפוז הגישה האשה תביעה לבית-המשפט המחוזי, וזה קבע כי לא היה בסיס לאשפוז וכי הפסיכיאטר המחוזי חרג מסמכותו והפגין זלזול בכבוד התובעת. לדברי עורך-דינה של גליקסמן, דוד טריכטר, המדינה אמנם פיצתה אותה על עוגמת הנפש בשווי עשרות-אלפי שקלים, אבל היא היתה רוצה מאוד לעזוב את מקום מגוריה ולעבור למקום אחר, אך אין באפשרותה מבחינה כלכלית לעשות זאת.

פרופ' מייקל סולטמן, חבר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, בילה במשך שנתיים במזרח אפריקה על מנת לחקור את התנהגותו של שבט רועי בקר החי שם. לדבריו, כשיש בשבט סכסוך שכנים על אדמות, פרות או כסף, השבט מכנס את זקניו כדי שיפתרו את הסכסוך. מכיוון ששני הצדדים צריכים לקבל את הפשרה, לעתים נערכות ישיבות רבות לפני שמגיעים לפתרון. "במקרה אחד כינסו 17 ישיבות עד שהגיעו לפשרה", מספר פרופ' סולטמן. לדבריו, אנשי השבט יודעים שאי-הגעה לפשרה יוביל לאלימות, והאיום הזה גורם להם לחפש פשרות בכל מחיר.

ואם שבט רועי בקר מאפריקה הרחוקה הגיע למסקנה הזאת, גם אנחנו יכולים, לא?