נכים - לא בבית-ספרנו
רוב בתי-הספר בישראל אינם מותאמים פיזית לצורכיהם של תלמידים נכים או מוגבלים - כך עולה מבדיקה שערך עבורנו המרכז למחקרים צרכניים. תלמידים כאלה נאלצים להתמודד עם גרמי מדרגות, שבילי גישה לא נוחים, שירותים בלתי מתאימים ועוד. אפילו החוק הסלחני, המחייב להתאים רק את הקומה הראשונה לשימוש נכים, אינו נאכף. יואב קריים, דובר הסתדרות הנכים: תלמידים בכיסאות גלגלים מוצאים עצמם לא פעם נצרכים לחיתולים גם בגיל תיכון, רק מכיוון שאין בבית-הספר שירותים מתאימים. תעודת נכות
| לפנות לבג"ץ |  | ממצאי הסקר | | מה יהיה | | |
החברה הישראלית הפכה לחברה אכזרית, שרומסת או מטאטאה הצידה את המוגבלים שבתוכה. הבעיה קשה וכואבת במיוחד כשמדובר בבתי-ספר. מערכת החינוך איננה ערוכה להיענות לצרכים של ילדים עם מוגבלויות. אף אחד מ-61 בתי-הספר היסודיים והתיכוניים, שבדקו עבורנו סוקרי המרכז למחקרים צרכניים בהנהלת דוד עידן, איננו נגיש לנכים בצורה ראויה. תלמידים נכים נאלצים להתמודד עם גרמי מדרגות, דלתות צרות, שבילים בלתי עבירים וכניסות בלתי אפשריות למתחם בית-הספר עצמו. אף אחד מבתי-הספר שבדקנו לא עמד בתקנות המחייבות מוסדות ציבור בכל הקשור לסידורי נכים, אומר דוד עידן, למרות שגם הן אינן מספקות לחלוטין.
באף אחד מבתי-הספר, כולל כאלה שבהם יש עדויות כי נעשים מאמצים מסוימים להתאים את התנאים לנכים, לא היו שירותי נכים. תלמידים בכיסאות גלגלים, שכן מצליחים להשתלב במערכת החינוך, מוצאים עצמם לא פעם נצרכים לחיתולים גם בגיל תיכון, רק מכיוון שאין בבית-הספר שירותים המתאימים להם. מה זה עושה להם ולמעמדם בכיתה? אומר יואב קריים, דובר הסתדרות הנכים, ובעצמו נכה.
אם מתקני החינוך אינם נגישים לילדים נכים, פירושו של דבר שבמרכז ההוויה היומיומית של ילדים ובוגרים בישראל מתרחשת אפליה חמורה, אומרת עו"ד אריאלה אופיר, העומדת בראש נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות, גוף חדש במשרד המשפטים, הפועל מאז אוגוסט 2000, ואשר הוקם כדי להוביל תחיקה ולאכוף חוקים קיימים בנושא מוגבלים. איזה עולם ערכים מקנה מערכת החינוך הישראלית לילדיה? שהנכה הוא סוג ב', ומקסימום אני סוחב אותו. הוא חלש ממני, זכאי לפחות, ובסך-הכול מהווה נטל מכביד. גם אם אני ילד טוב וערכי, המסר שמעבירה לי מערכת החינוך הוא שהסתכלות כזו היא סבירה.
החוק במתכונתו הנוכחית, הבלתי מספקת, דורש מבתי-הספר להתאים לנכים רק את קומת הכניסה. אם הכיתה של הילד נמצאת בקומה שנייה, והספריה בקומה שלישית - הוא נידון להיות מקופח, או להפוך לנטל על אחרים, או להפוך גורם לשינוי סדרים עבור הכיתה כולה.
אלא שגם במתכונתו זו החוק איננו נאכף. על-פי חוק התכנון והבנייה, מאז שנת 1972 בית-ספר שקומתו הראשונה אינה נגישה לנכים אמור לא לקבל רשיון בנייה, אבל ועדות הבנייה העירוניות ואלו שבמועצות המקומיות לא טורחות לאכוף את הסעיף הזה. לגבי בתי-ספר שהוקמו לפני 1972 אמור שר הפנים להורות על התקנת נגישות לנכים לפי הצורך. עד היום, אומר שמואל חיימוביץ, ממונה נגישות ארצי בנציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות, לא יצאה הוראה כזו מלשכות שרי הפנים לדורותיהם.
גם כאשר יש ניסיון להתאים את בית-הספר לצורכי תלמיד נכה, אומר חיימוביץ', הזמן שחולף מאז שהתלמיד מודיע שהוא רוצה ללמוד בבית-הספר המסוים ועד שבית-הספר נערך להתקין מעלית או מה שנחוץ, יכול לארוך 4-3 שנים.
רשויות מקומיות בודדות, כמו תל-אביב, ירושלים וחיפה, מפעילות יועצי נגישות, שתפקידם לדאוג שבניינים חדשים יוקמו עם נגישות מתאימה לנכים, ולהתאים בניינים קיימים, אבל במצב בשטח טרם התרחש שינוי.
החובה לדאוג לסידורים מתאימים לנכים אינה רק באחריות הרשויות. היא מעוגנת גם בהוראות משרד החינוך לבתי-הספר, אומרת גלית אבישי, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות. אבישי: בחוזר מנכ"ל מיוחד מאפריל 1997 מצוינת החובה לתכנן את בית-הספר כך שמורים ותלמידים נכים יוכלו להגיע בכוחות עצמם לכל מקום בבית-הספר בלי שיצטרכו לעבור במפלסים של קומות אחרות.
משרד החינוך מתנער מאחריות. האחריות על בינוי, תכנון ותחזוקה של מבני חינוך מוטלת לפי החוק על הרשות המקומית, וכפועל יוצא מכך אחראית הרשות גם על התאמת בתי-הספר לשימוש תלמידים נכים, קובעת דוברת המשרד, אורית ראובני, עם זאת, משרד החינוך רואה חשיבות רבה במתן סיוע לרשויות המקומיות באספקת פתרונות מיידיים לבעיות המתעוררות במסגרת חידוש מבנים, כדי לסייע בצמצום בעיית נגישות הנכים. על פעילות זו מקשה העובדה, שמרבית מבני החינוך מיושנים ונבנו לפני 1972. לעתים קיים קושי פיזי לשפר את המצב, למשל במקרה בו אנו מעוניינים להתקין מעלון, אך לא יכולים לעשות זאת שכן במוסד קיים רק גרם מדרגות אחד לפינוי בשעת חירום, והתקנת המעלון בו תפריע למעבר ותהווה מפגע בטיחותי. משרד החינוך נותן עדיפות לבקשות הרשויות למימון אמצעי עזר לנכים, בין השאר כשמדובר ברמפות, התאמת חדר שירותים בקומה הראשונה, רכישת מעלון כאשר רוחב גרם המדרגות מאפשר זאת, והכנת פיר למעלית.
לדברי אבישי, ממצאי התחקיר חמורים מאוד, מעידים על זלזול בוטה של הרשויות בחובתן ומעלים אף חשד לעבירות על החוק. אבישי תפנה למשרד הפנים בדרישה להבהיר אילו פעולות נעשו מאז כניסת התקנות לתוקף, ב-1972, הן במיצוי הדין עם גורמים שבנו בתי-ספר ללא סידורים מתאימים, והן בעניין ועדות תכנון שמעלו בתפקידן ואישרו מבנים ללא התאמה לנכים. במקביל תדרוש המועצה ממשרד החינוך להבהיר מה נעשה מאז פרסום חוזר המנכ"ל, ואם יתברר שההוראות לא נאכפות, תשקול המועצה עתירה לבג"ץ.
על-פי בדיקות שערך קריים, נכון להיום קיים במערכת החינוך רק בית-ספר אחד שנגישותו הותאמה לנכים ברמה גבוהה - ביישוב רעות, וגם זה קרה רק לאחר מאבק משפטי ממושך שניהלה משפחת בוצר, שהגיעה עד בית-המשפט העליון בהתעקשותה על זכותו של בנה לנגישות הולמת לבית-הספר, וניצחה, בשנת 1996. היום משרת הבן, שחר בוצר, בן 18 וחצי, בצבא בהתנדבות, כאיש מחשבים. לא רק הוא, גם המדינה נהנית מהזכייה שלנו במאבק, אומר בגאווה אביו, דוד.
משפחת בוצר מהווה מקרה נדיר של הורים נחושים, שלא נרתעו אף ממאבק שבו היה עליהם ליצג בעצמם את בנם בבית-המשפט העליון. גידלנו אותו מיומו הראשון כאדם שווה, מספר האב, עד שנתקלנו במחסום בגלל בית-ספר חדש שנבנה בצורה רשלנית, וראינו מה קורה לילד שכל החיים צחק וחייך, כשהוא מופרד מכיתתו כי אינו יכול להגיע לכיתת המחשבים.
איש אינו יודע כמה ילדים ובני נוער אחרים נפגעים מהמצב, אומר קריים, כי קשה לדעת כמה ילדים נשארים במערכת המוסדות הסגורה, המשמשת מוגבלים, למרות שהיו יכולים להשתלב במערכת הרגילה.
עו"ד אופיר, נציבת השוויון (כך מוגדר תוארה): בישראל מסתמכים על נתונים של מדינות המערב, הקובעים כי כ-10% מהאוכלוסיה סובלת ממוגבלויות שונות. לא נעשה מעולם סקר כדי לבדוק מה שיעור בני הנוער והילדים הסובלים ממוגבלויות בארץ. במסגרת פעילות הנציבות החדשה שהיא עומדת בראשה, מתכננת אופיר לערוך מיפוי כזה של אוכלוסיית בעלי המוגבלויות בישראל.
מיותר לציין שנגישות לקויה בבית-הספר איננה מהווה הפרעה רק לילדים המוגבלים עצמם. כששמואל חיימוביץ, אדריכל במקצועו, המתנועע בכיסא גלגלים, מגיע לאסיפות הורים של אחד מילדיו, המורה יורד לא פעם אליו למכונית, שכן הוא אינו יכול לגשת אל המורה. מה זה עושה לילד שלי, שבבית אני אבא - ובבית-הספר יורדים אלי? או שאני לא יכול להשתתף במסיבה של הילד שלי כי היא נערכת באולם בקומה השלישית? הוא אומר. ויש גם פן נוסף, והוא שהעדר נגישות חוסם את בתי-הספר בפני נכים מבוגרים כמקום עבודה אפשרי.
אגב, הנגישות הלקויה בבתי-הספר היא אמנם אחד התחומים החמורים ביותר, אבל ישראל נחשבת לאחת המדינות המפגרות בעולם המערבי בתחום הנגישות לנכים ככלל. מדריכי תיירים, לדוגמה, ממליצים לנכים לחשוב פעמיים לפני שהם מבקרים כאן.
המדינה המובילה בעולם בתחום זה היא ארה"ב, בה שולטת התפיסה כי זכות כל אדם לגישה נאותה לסביבתו, כחלק מחוקי זכויות האדם. גם בריטניה ואוסטרליה נחשבות מתקדמות בחקיקה וביישום.
בין 13 ק"ג ל-40 ק"ג ויותר.
בעקבות הממצאים חילקנו את בתי-הספר שנבדקו לשלוש קבוצות: בתי-ספר חסומים, שבהם ילד בכיסא גלגלים לא יכול אפילו להיכנס לבית-הספר ללא עזרה צמודה, בתי-ספר גרועים, ובתי-ספר משתדלים, שבהם נעשו מאמצים, אבל הם עדיין לא הפכו נגישים לכל ילד מוגבל.
חסומים
בית-הספר היסודי לב טוב, שיכון דרום, הרצליה: בניין בן שלוש קומות שאיננו נגיש לחלוטין לנכים. לפני הכניסה לבית-הספר אין מקום לחניית רכב, והמדרכה גבוהה. יש מדרגות בכל מקום - בכניסה לבית-הספר, בין הקומות, בגישה לשירותים ובגישה לספריה, וגם למקלט. אין שירותי נכים.
התיכון הדתי רוגוזין, רחוב הנרייטה סולד, אור יהודה: נכים יכולים להיכנס מהשער פנימה לבית-הספר, אך הכניסה לבניין הראשי כרוכה בטיפוס במדרגות תלולות. הספריה נמצאת אמנם בקומת הקרקע, אך גם כדי להגיע אליה יש לטפס במדרגות. תאי השירותים צרים וכך גם הדלתות. החצר איננה מרוצפת, והתנועה על החול בכיסא גלגלים היא משימה כמעט בלתי-אפשרית. גם הגישה למזנון, הנמצא מחוץ לבניין, היא בדרך עפר. לפי התרשמות הסוקרים, השקעה צנועה יחסית בריצוף החצר, בבניית מסלולי תנועה לנכים ובבניית שירותים לנכים, היתה יכולה להפוך את בית-הספר לבעל נגישות ראויה לנכים.
בית-הספר הערבי יסודי ברחוב יפת ביפו: הרחוב עמוס בתנועה, ועצירה להורדת תלמידים גורמת לפקקים כבדים. השער צר מאוד. בית-הספר שוכן במבנה בן שתי קומות, שהתנועה ביניהן היא במדרגות בלבד. אפילו לאולם הספורט, המצוי בחצר, התנועה היא במדרגות בלבד. אין שירותים לנכים. המזכירה במקום הגדילה והסבירה כי אין במקום כל התאמה לצורכי נכים כי אין נכים במגזר הערבי (?!).
תיכון שזר, רחוב מוכרי הסיגריות, בת-ים: בניין בית-הספר, בן שלוש קומות, נמצא בתנופת שיפוצים רצינית. אולי זה הזמן לדאוג גם לנגישותו לנכים. בכניסה לבניין, לצד המדרגות, הותקן כבש (רמפה), אך הסוקרים התרשמו שהוא תלול מאוד וכי לילד בכיסא גלגלים קשה מאוד לעלות ולרדת בו בבטיחות. התנועה בין הקומות היא במדרגות בלבד. כדי להגיע לאולם הספורט, המצוי בחצר בית-הספר, יש לרדת במדרגות. גם הספריה בקומה העליונה היא ללא גישה לנכים, ואין שירותי נכים. רק המזנון, המצוי מחוץ לבית-הספר בגן ציבורי סמוך, נגיש לנכים.
בית-הספר העממי מנשה ישר ברמת שרת, ירושלים: בית-הספר בנוי משלוש קומות מעל הקרקע וממפלס תחתון מתחת לפני הקרקע. הוא משופע במדרגות, גם במבנה וגם בחצר. עצם הכניסה לבית-הספר מחייבת טיפוס במדרגות. כיום הוא חסום לנכים, ונראה כי התאמתו תהיה כרוכה בלוגיסטיקה ובתכנון בעייתיים.
תיכון ויצו הדסה קנדה, רחוב חתם סופר, נתניה: למרות שבית-הספר מורכב כולו ממבנים חד-קומתיים - הנגישות גרועה ביותר. לפני הכניסה הראשית יש מדרכה צרה, שמקשה על מעבר כיסא גלגלים. קיימת אמנם אפשרות להיכנס משער אחורי, דרכו מכניסים אספקה למטבח, אך גם משם המשך המעבר למבנים חסום בגרמי מדרגות. התנועה בשטח כרוכה בירידה ובעלייה במדרגות רבות ובשבילים צרים. הכניסה למקלט בעייתית במיוחד. עם זאת, הסוקרים התרשמו שבהשקעה לא גדולה יחסית ניתן להתאים את המתחם לנגישות נכים.
גרועים
תיכון בליך, רחוב המאה ואחד, רמת-גן: בניין בן שלוש קומות. ההתחלה נראית טובה: לפני הכניסה לבית-הספר יש מפרצון ושער גדול שרכב יכול להיכנס דרכו. גם המעבר משער בית-הספר לשני המבנים הראשיים נוח. אלא שאחרי שנכנסים מתגלות הבעיות: בקומת הקרקע אין שירותים או כיתות לימוד, רק הנהלה וחדר מורים. כיתות הלימוד נמצאות בקומות הגבוהות. בין הקומות יש מדרגות בלבד. לאולם הספורט, אליו מגיעים במדרגות, אין גישה לעגלות נכים, וגם המעבר בין השורות הוא דרך מדרגות. הספריה נמצאת בקומה העליונה. בשירותים יש דלתות צרות שאינן מאפשרות לעבור בעגלת נכים. אין שירותים לנכים. למזנון בית-הספר, המצוי בחצר, אפשר להגיע בלי בעיה. גם בבית-הספר הזה נערכים שיפוצים בבניין הראשי, אז אולי זו ההזדמנות לטפל גם בבעיית הנגישות.
בית-הספר היסודי ישראל ישעיהו, רחוב אחד במאי, חולון: מבנה בן שלוש קומות. אין בעיית כניסה לבית-הספר ולבניין. גם האולם מצוי בקומת הכניסה. אבל הספריה נמצאת באחת הקומות העליונות, והתנועה בין הקומות היא במדרגות בלבד. אין שירותי נכים.
תיכון שבח, רחוב המסגר, תל-אביב: מבנה אחד בן שתי קומות. הכניסה נוחה, ללא מדרגות, אולם התנועה בין הקומות בלתי אפשרית שכן הן מקושרות במדרגות בלבד. הספריה נמצאת בקומה העליונה, ואין אליה גישה לנכים. המזנון נמצא בחוץ ונגיש. אין שירותי נכים, ובשירותים הקיימים יש דלתות צרות הנפתחות פנימה ולא מאפשרות כניסה בכיסא גלגלים.
תיכון מקיף למדעים ואמנויות, רחוב הנציב, חדרה: מבנה דו-קומתי. מהרחוב מובילים שני כבשים (רמפות) אל הכניסה לבית-הספר, וגם הכניסה עצמה נוחה בהחלט למעבר עגלת נכים.
בית הספר מצויד במעלית מיוחדת לנכים בקומת הספרייה, שבצמוד לה ממוקם חדר שירותים אחד המותאם לנכים.
הבעיות מתחילות בפנים: אין גישה לספריה, הנמצאת בקומה השנייה. בחצר יש מספר קרוונים המשמשים ככיתות לימוד, ואין בהם גישה לנכים. המזנון נמצא בקצה השני של מתחם בית-הספר, וילד מוגבל צריך לעבור מאות מטרים בפיתולים כדי להגיע אליו.
משתדלים
גימנסיה הרצליה, רחוב ז'בוטינסקי תל-אביב: מבנה מרכזי בן שלוש קומות עם אגפים. רק חלק קטן נגיש לבעלי מוגבלויות. את הכניסה הראשית חוסמות מדרגות. הגישה לנכים היא לכאורה משביל צדדי, אבל הוא מוביל רק עד אמצע המדרגות, ועדיין נותרות כמה מדרגות לטיפוס עד הכניסה. בחצר יש אמנם שבילים רבים המאפשרים נגישות לאולם הספורט, למסעדה ולחלקים נוספים של הבניין, אבל הספריה נמצאת בקומה העליונה וחסומה לנכים. כמעט כל שביל חסום בקצהו במדרגות אחדות, המונעות מעבר משביל לשביל ומהשביל אל תוך המבנים. אין שירותי נכים, והדלתות בשירותים הקיימים צרות מאוד.
תיכון מקיף רוטנברג, נווה רסקו, רמת-השרון: אחד מבתי-הספר היחידים בהם ניכר מאמץ ליצור נגישות לנכים, אם כי העבודה לא הושלמה. אין שירותי נכים, התאים בשירותים רגילים והדלתות צרות. הסוקרים התרשמו ששיפוצם והכשרתם לנכים איננה כרוכה בהוצאות גדולות, מה שישפר משמעותית את המצב בבית-הספר. משער צדדי הותקן כבש המוביל לחצר בית-הספר ולבניין הראשי, אבל המעבר מהקומה התחתונה לקומות העליונות הוא במדרגות בלבד. לספריה, הנמצאת בקומה הראשונה, אפשר להגיע בכבש מהחצר הצדדית. לאולם הכנסים נמצא בקומת הקרקע, וגם למזנון, הנמצא בחצר, אין בעיית גישה.
בית-הספר הריאלי, רחוב אבא חושי, חיפה: מבנה בן שלוש קומות. שביל גישה סביר מאפשר כניסה עם עגלת נכים מהרחוב למתחם בית-הספר. מהשער פנימה השביל משובש מאוד. בקצהו יש כבש, אבל הוא נראה תלול וקשה לעלייה. בהמשך, התנועה אל בנייני הלימודים קשה מאוד, וברוב המבנים היא בלתי אפשרית בגלל ריבוי מדרגות. הגישה לאולם הכנסים משובשת מאוד ובלתי אפשרית לכיסא גלגלים. לרחבת הספריה יש אמנם אפשרות כניסה, אבל כשעוברים פנימה מגלים כי לתוך אולם הספריה עצמו יש צורך לרדת מספר מדרגות. גם ההגעה אל המסעדה מחייבת מעבר של מספר מכשולי מדרגות. בסמוך למבנה הקיים נבנה מבנה נוסף. יש לקוות ששם לוקחים בחשבון את צורכי הנגישות של הנכים. התקנת כבש טוב במעבר משער הכניסה אל הבניינים הקיימים, שנראית כמשימה קלה יחסית, תפתור חלק מהבעיה כבר היום.
בית-הספר התיכון הממלכתי-דתי צייטלין, ברחוב צייטלין בתל-אביב: מבנה בן שלוש קומות. יש שער כניסה רחב ונטול מדרגות, והגישה לחצר בית-הספר פשוטה. אולם בין הקומות התנועה היא באמצעות מדרגות בלבד. אל הספריה מוביל כבש. אולם הספורט נמצא ברחבה של חצר בית-הספר. השירותים רגילים, הדלתות ברוחב סביר ונפתחות החוצה. גם התנועה בין הבניינים סבירה.
בית-הספר היסודי הממלכתי-דתי רמבם, רחוב שיבת ציון, אשקלון: מבנים חד-קומתיים. יש שער נוח למעבר. הספריה, אולם הכנסים וחדר המחשבים נגישים כולם, אבל השירותים צרים ואינם מתאימים לנכים. שיפור שטח בית-הספר על-ידי ריצוף חדש והתקנת שירותי נכים היה הופך אותו מתאים יותר, ללא השקעה גדולה מאוד.
תיכון זיו מרכוס, רחוב הרצל, בית הכרם, ירושלים: מבנה בן שתי קומות. הכניסה לבית-הספר נוחה. מהכביש למדרכה יש שיפוע המאפשר עלייה בכיסא גלגלים. משער הכניסה יש כבש המאפשר מעבר אל בנייני הכיתות. אבל בקומות הכניסה לא מוקמו הכיתות, אלא דווקא המעבדות וחדרי ההנהלה. הכיתות בקומות העליונות. אולי עדיף להחליף, שכן אין אפשרות להתנועע בין הקומות בכיסא גלגלים. אולם הכנסים נמצא בקומה הראשונה, הספריה נמצאת בקומה השנייה, המסעדה בקומה התחתונה, והמעבר אל כולם מחייב שימוש במדרגות. אין שירותי נכים.
ברור לכולם שאבד כלח על החוק הנוכחי, המסתפק בהתאמת הקומה הראשונה בלבד של בית-הספר. בתי-הספר שייבנו אחרי אישור החוק החדש יידרשו להתאים עצמם בכל שטחיהם.
ארגוני הנכים דורשים תוכנית חומש, שבמסגרתה יותאמו כל מוסדות החינוך תוך חמש שנים. נציגי האוצר ומשרד החינוך מתנגדים מסיבות תקציביות. הוויכוח טרם הוכרע. עו"ד אריאלה אופיר, נציבת השוויון, אופטימית.
על-פי שמואל חיימוביץ, ממונה הנגישות הארצי בנציבות, התאמה של מבנה חדש לפני התחלת הבנייה כרוכה בעלות זניחה. הבעיה הגדולה היא של בתי-הספר הקיימים, ובעיקר של המבנים הישנים במערכת החינוך, שהתאמתם לנכים יכולה אמנם להיות כרוכה בהוצאות זניחות יחסית - אם מדובר ברמפות בלבד - אבל להגיע גם לעשרות ומאות אלפי שקלים אם מדובר במעליות ובשינויים במבנים, ולא תמיד השינויים בכלל אפשריים.
בינתיים מציע יואב קריים לתלמידים עם מוגבלות הנתקלים בבעיות נגישות בבית-הספר (מדובר לא רק בנכים על כיסאות גלגלים, אלא גם בעיוורים ובסובלים מליקויי שמיעה, למשל) לפנות להסתדרות הנכים, בטלפון 6921681/3-03, ולבקש הפניה אליו. קריים פיתח תוכנית המסייעת להתמודד עם המצב. הסתדרות הנכים מהווה גם כתובת למאבק על זכויות הנכים.
לפנייה לכתב/ת 
