רוע לצד חדשנות: הנס הכלכלי של היטלר

האם קפיטליזם הוא משטר טוב? ומה עם סוציאל דמוקרטיה "כמו בשבדיה"? אולי קומוניזם מעודן ולא ברוטאלי? במסגרת מסע הלימוד שלנו אנחנו נוטים לפסוח על משטר כלכלי מרתק וחשוב, הלא הוא המשטר הכלכלי הנאצי.

טורים נוספים מאת אושי שהם-קראוס :

• מה חשב המורה של היטלר על קפיטליזם?
• בעלי קרקעות ודירות - טפילים?
• לידיעת טייקוני הנדל"ן: הקרקע היא של כולנו
  

כן, היתה שם מדיניות מעניינת וכן, היא היתה מאוד מוצלחת, וכן, בין היתר, בזכות אותה מדיניות הם יכלו להרשות לעצמם כלכלית את מה שעוללו לנו ולכל העולם. האם המדיניות הכלכלית היתה מודעת ומתוכננת או שמא אוסף אקלקטי של צעדים שונים? הדעות חלוקות.

(צילום: גטי אימג'בנק)

בטור הזה ובבאים אחריו אפרוש את עמדתו של החוקר הישראלי, אברהם ברקאי, שטוען שלנאצים היתה מדיניות מודעת ומתוכננת; אג'נדה כלכלית ממשית. האם היא היתה קפיטליסטית?

כן, כי לא היתה פגיעה ממשית ברכוש. כן, כי אנשים יכלו לגייס הון ותעשיינים פרטיים גדולים עבדו והרוויחו, וכך גם שכירים ובעלי עסקים קטנים.

לא, כי באופן עמוק הרכוש נתפס כשייך לאומה כולה (Volk - הפולק הגרמני). ולא, כי המשטר היה רחוק מהקפיטליזם הדמוקרטי של ימינו. הרי גרמניה הנאצית היתה דיקטטורית לגמרי.

האם המשטר הכלכלי הנאצי היה קומוניסטי? לא, הנאצים תיעבו קומוניזם. לא, כי הם לא ממש הפקיעו את כל הרכוש. לא, כי הם אפשרו סבבי הון. כן, כי המדינה ניהלה באופן כמעט מוחלט את הכלכלה מלמעלה. כן, כי השוק החופשי הגרמני נאצי היה כולו מאורגן. (אם כך לא קומוניזם, אלא מה שנקרא משטר אוטוריטרי).

אז מה הם היו? לא ברור. זה מורכב - אולי הם רצו באמת לייצר סוציאליזם לאומי? כך הרי נקראה המפלגה שלהם; המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית.

לחקור את הנאציזם מבלי להאמין בו

אני מתחיל בקריאת כיוון אתית. לא רק פיזיקה או כימיה אפשר ללמוד במעבדה. גם כלכלה לומדים במעבדה; מעבדה מופשטת, מעבדה של ניסויים בשטח. וכך גם בפילוסופיה. אבל בפילוסופיה הניסויים הם ניסויי מחשבה. יושבים וחושבים. וחלק מהכללים הם שמותר לחשוב על הכל ולהגיד את הכל ולבדוק את הכל. אחר כך כשיוצאים החוצה, שוטפים היטב ידיים וחוזרים עם המסקנות לעולם הממשי.

או במילים אחרות, אני מאמין שאפשר ואפילו חשוב ללמוד על כלכלה נאצית, להבין מה היו היתרונות שלה, מבלי לתמוך בנאציזם או להכחיש שואה או לזלזל בעצמינו. חזקה על הקוראים שיבינו שכשאני מתאר את ההצלחות של היטלר, אני מדבר על הצלחות בתחום מסויים. חזקה על הקוראים שיבינו שהכותב אינו מחזיק בעמדות ניאו-נאציות בעצמו. עד כאן הסתייגויות.

הפלא הכלכלי של היטלר

אין חולק על כך שהנאצים עשו משהו לכלכלה הגרמנית. אחד מהגורמים הבסיסיים לעלייתם לשלטון היה תחושת יאוש כלכלית.

המשטר של רפובליקת ויימאר (כך נקרא המשטר בגרמניה בין סוף מלחמת העולם הראשונה עד עליית היטלר לשלטון) אופיין בטלטלות כלכליות רבות, היפר אינפלציה מטורפת שהובילה להתרוששות עצומה של שכבות נרחבות בציבור ועוד ועוד. כשהנאצים עלו לשלטון היו שליש מהגרמנים מובטלים (שליש מכוח העבודה כמובן), וחצי מהפוטנציאל של הכלכלה הגרמנית עמד ללא ניצול.

למה? הדעות היו חלוקות באשר לסיבות, ועוד יותר חשוב - היו תפישות שונות באשר לדרך החוצה מהמשבר. מה שכן, היה יאוש ופחד שהתערבבו בתחושת תסכול על ההפסד במלחמת העולם הראשונה. והיה מתח פוליטי עצום. חילוקי דעות בין לאומנים, למרקסיסטים, אנשי איגודים מקצועיים, נאצים, תומכי חידוש הקיסרות ועוד פלגים רבים.

פסל של היטלר. שיפר את הכלכלה, וזאת עובדה(צילום: gettyimages)

ואז הגיע לשלטון היטלר ותוך שנה נרשמה הקלה. ושימו לב; עד שנת 1936, שלוש שנים אחרי עלייתו לשלטון, הגיע המשק לרמה של תעסוקה מלאה. פלא כלכלי. איך הם עשו את זה? האם הם אילתרו פעילות? או שאולי עמדה אידיאולוגיה כלכלית מוצקה לרגליהם? החוקרים חלוקים. כאן כאמור אציג את עמדתו של אברהם ברקאי שטוען שהנאצים ידעו מה הם עושים.

הטענה של ברקאי מרתקת. היה כאן שילוב, הוא אומר, של התפישות האידיאולוגיות הלאומניות של הנאצים יחד עם מדיניות כלכלית שהיתה חדשנית לזמנה. ומה שעוד יותר מעניין, הוא שחלק ממדינות העולם נוקטות מאז בחלקים מהמדיניות הנאצית שהפכה לנורמה כלכלית. 

מה דרווין היה אומר?

נתחיל בדרווין. ולמה דווקא בו? מיין קאמפף, הספר של היטלר, מלא גזענות. לא קראתי את כולו, חסכתי מעצמי את העונג. מי שרוצה, הוא ניתן לקניה בפרוטות בקינדל. בעיני הוא משעמם, שטחי ונמוך מאוד מבחינה אינטלקטואלית. מדהים שטיעונים פרימיטיביים גזעניים שמופיעים בו שכנעו כל כך הרבה אנשים.

ובכל זאת, אחד מהבסיסים התיאורטיים הוא שהחזק שורד. וזה מצלצל דרווין. הנה, אנחנו הגרמנים, הם אומרים לעצמם, חזקים, ומכאן, יש לנו זכות בלעדית לשרוד ולהשמיד את החלשים. אני לא מומחה לדרוויניזם, אבל בגדול ובאופן הכי שטחי, אפשר להגיד שהטבע מפגיש כל מיני סוגי יצורים, צמחים וחפצים בכל מיני סוגי פגישות. חלק שורדים את הפגישות האלה וחלק לא.

מי שורד? שורדים המתאימים יותר. אז מה? הרי חלק גדול מהמדענים מקבלים את ההנחות של דרווין. אז הנאצים צדקו? אולי מדעית-מוסרית מותר ואפילו ראוי להשמיד חלשים. הלא דרווין אמר...

ובכן, יש כאן טעות עקרונית. יש כאן היסק מוטעה של מסקנה מתחום המוסר מתוך טענה או עובדה מתחום מדעי החיים. הנה: נניח שדרווין צודק (ויסלחו לי המבינים בדרוויניזם על ההצגה השטחית ואולי לא מאוד מדויקת של רעיונותיו) ובפועל שורדים ה"מתאימים" או החזקים. האם נובע מזה שטוב שהחזקים שורדים? האם מה שקורה בפועל, במציאות הוא טוב? האם הוא רע? נייטרלי?

זו שאלה שלקוחה מהתחום שנקרא פילוסופיית המוסר. הפילוסוף דיויד יום טוען שזה שמשהו קורה במציאות לא הופך אותו לטוב. קורים כל מיני דברים. זה שמשהו קורה, לא מנביע לוגית (כלומר אי אפשר להסיק ממנו מסקנה) שטוב שהוא קרה. אני עומד מול החלון ורואה בעיניים שיורד גשם. אני לא רואה בעיניים שזה טוב. לפעמים זה טוב. לפעמים זה רע. למשל בזמן סופת הוריקן.

מהעובדה שרק מתאימים שורדים אפשר להסיק שתי מסקנות מנוגדות. האחת תהיה איזה יופי, מעולה. זה נותן לנו לגיטימציה להתחזק ולהשמיד את מי שפחות חזק מאיתנו. המסקנה השניה אומרת משהו כמו זה מצב מורכב, ולכן אנחנו צריכים לחזק את החלשים יותר ולאפשר לאלה שקשה להם לשרוד בעצמם, להתגבר.

הנאצים אמרו משהו כמו הם חולי נפש, הם מצליחים פחות לתפקד בעולם, מה שצריך לעשות, הוא להיפטר מהם. אנחנו אומרים, צריך לחזק אותם ולהפוך אותם למתאימים כמה שיותר לעולם. לתפישה של הנאצים, שהיתה מקובלת על ידי קפיטליסטים בוטים במאה ה-19 קראו בשם דרוויניזם חברתי.

הבסיס

ומדוע הדרוויניזם החברתי חשוב? מפני שהוא צריך להנחות את האומה ואת הגזע. האומה והגזע הם נקודות הבסיס של הנאציזם. כך מגדיר היטלר. הוא מתבסס על התפישה הכלכלית של הדרוויניזם החברתי וקובע שרק לאומות חזקות מגיע לשרוד. ולא רק לשרוד אלא לשעבד את החלשות לטובתה. ואת זה האומה החזקה תעשה על ידי כיבוש ועל ידי יצירת מרחב מחיה לגזע החזק. כן, לגזע החזק מותר להתפשט ולהשתלט על כל אדמה פנויה מחלשים, כדי ליצור לעצמו שטח שבו יוכל להתקיים ולבסס את עצמו.

ואיך עושים את זה? ובכן, לכאן מגיעה הכלכלה. כי היטלר לא מתעניין בכלכלה לשם כלכלה ולא מתעניין בכלכלה כדי לשפר את חיי רוב או כל האזרחים. הוא רוצה לחזק את הגזע ואת הפולק, את האומה. ולכן הוא קובע שהכלכלה צריכה להיות כפופה לאינטרס אחר. לאינטרס של הגזע. הכלכלה צריכה להיות כפופה ל"פרימט המדיניות". היא צריכה לשרת את המטרות הפוליטיות של הגזע. מדיניות חוץ ומדיניות כלכלית, אברהם ברקאי כותב, צריכות לנבוע מהערכים של האומה והגזע ומהמטרות שלהם.

ואיך זה נעשה בפועל? ואיך זה הצליח בהתחלה עד שהרס חצי עולם? בשבוע הבא. אז נזכיר את הכלכלנים (חלקם יהודים כמובן) שהגו את התפישות הכלכליות החדשות ששירתו את הגזע שהשמיד אותם. 

ד"ר אושי שהם-קראוס , פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. הנה רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות. אתם מוזמנים להאזין תכנית הרדיו השבועית שלו 'קצה הקרחון על חברה וכלכלה' יום רביעי לאחר חדשות 12 ברשת א' של קול ישראל