עשיתי שינוי: הייתי מאבטח, היום אני צורף

שינוי מקצועי באמצע החיים אינו דבר פשוט, על אחת כמה וכמה כשמדובר באילוץ הנובע מכורח המציאות. כך למשל קרה ליוסף סטוטאו (41), שעלה לארץ מאתיופיה ב-1998 ועסק שם בחקלאות עם המשפחה. בארץ הוא נאלץ לעבוד שנים ארוכות כמאבטח, אך כיום הוא עובד כצורף ומתפרנס מיצירת תכשיטים. כיצד זה קרה?

טורים קודמים במדור "עשיתי שינוי" בערוץ הקריירה

• סוף מתוק: מתל-אביב עד למאפיה במצפה רמון
• חרדי בשוק העבודה החילוני: כך פתחתי עסק
• עשיתי שינוי: קריירה שלישית בגיל 38
  

סטוטאו עלה לארץ בגיל 25, עם אשתו וילדה קטנה. "באתיופיה לומדים את המקצוע מתוך המשפחה וכך למדתי חקלאות וצברתי ניסיון", הוא מספר, "כשבאתי לישראל לא היתה עבודה בחקלאות. למדתי 10 חודשים באולפן ולאחר מכן מצאתי עבודה בשמירה".

בישראל נולדו לבני הזוג 4 ילדים נוספים, כשבתחילה התגוררה המשפחה בגבעת המטוס בירושלים ובהמשך עברה לנווה יעקב, ליד פסגת זאב. אשתו החלה לעבוד בניקיון, בעוד שסטוטאו שמר במשך מספר שנים על מוסדות ומקומות שונים. "בכל פעם נשלחתי למקום אחר - קופות חולים, בנקים ומשרד הקליטה", הוא מספר.

ההחלטה ללמוד מקצוע

לפני כ-3 שנים, בהיותו כבן 38, כאב לחמישה ילדים הנאבק בקשיים כלכליים, החל ללמוד מקצוע והגיע לתחום התכשיטנות.

"בשלב מסוים שמעתי מחברים על מפעל שלומדים בו מקצוע", הוא מספר. "לא היתה לי דרך לאמת את הידיעה אך זה סיקרן אותי. היה לנו מאוד קשה כלכלית והבנתי שאני צריך מקצוע, אחרת אמשיך לעבוד בשמירה, ועל חקלאות לא היה מה לדבר בכלל. החלטתי להתעקש ולמצוא את המקום כדי לבדוק אפשרות להסבה מקצועית".

סטוטאו ותכשיט בעיצובו

הבירורים הובילו אותו לבית הספר לצורפות "מג'מריה" (שבתרגום מאמהרית לעברית פירושו "בראשית" או "התהוות"). בית הספר הוקם על ידי בעלי חברת התכשיטים Yvel, אורנה ויצחק לוי, ומופעל על ידי עמותת ידיד, במטרה לאפשר לעולים ועולות מאתיופיה ללמוד את המקצוע ולהשתלב כעובדים בתחום. הלימודים כוללים גם שיעורי אולפן בעברית ותמיכה של עובדים סוציאלים, כשבסיומם יכולים הבוגרים להשתלב בעבודה במפעל. 

לאחר פתיחת המחזור הראשון, הבינו ב-Yvel כי יש להרחיב את השירותים לטובת התלמידים גם מעבר לשיעורי צורפות ותכשיטנות. עד מהרה, יום הלימודים כלל גם שיעורי אולפן בעברית, תמיכה של עובדת סוציאלית, הרחבות בנושא מורשת ישראל ועוד.  

סטוטאו, שהתנסה בצעירותו גם בעיסוק בצורפות, החל בתהליך קבלה, שכלל גם מבחנים של משרד הכלכלה. "השתתפתי במבחנים ושיחות שבדקו אם אני רוצה ומעוניין ללמוד תכשיטנות וצורפות ונשאלתי מדוע זה מעניין אותי. השבתי שעסקתי בתחום בעבר, שכן עבדתי במשך שנה וחצי בבית מלאכה לתכשיטים באדיס-אבבה וידעתי שזה יכול להתאים לי. יש לי את מה שצריך - הרבה סבלנות ויד טובה".

התחלה חדשה

סטוטאו צלח את המבחנים והיה בין משתתפי המחזור הראשון בבית הספר, לצד עולים חדשים שלא דיברו עדיין היטב את השפה העברית ושלא החזיקו בתעודות בגרות. הוא זכה אמנם למילגה למימון הלימודים והמחייה - אבל זו - לצד הכנסתה של אשתו כעובדת קבלן - לא באמת הצליחו לכסות את הוצאותיהם. גם הלימודים לא היו קלים, אך הוא מספר כי אלו העניקו לו כלים חדשים להתמודדות עם הרשויות בישראל.

"תמיד יש קושי - שפה חדשה, מקום חדש - יש הרבה ללמוד, לא רק בתכשיטנות", אומר סטוטאו, "כך למשל, למדנו לקרוא את הדף שנותנים לי בבנק, דבר שאף אחד לא לימד אותי איך לעשות עד אז, ושגרם לי להסתבך פעמים רבות מבחינה כספית. הייתי בא לבנק ולא מבין איפה רשומות ההוצאות שלי ואיפה ההכנסות. פעם אפילו הפקדתי כסף ולא מצאתי אותו בחשבון".

הקורס ארך כשנה ובסיומו השתלב סטוטאו בעבודה בייצור תכשיטים בבית הספר, שמנוהל על ידי שרון איילון, שזכורה מהריאליטי "קחי אותי שרון". לאחרונה החל בית הספר לעסוק גם בייצור תכשיטים ולמכור את הדגמים של הבוגרים לציבור הרחב, במטרה לממן את המחזורים הבאים.

(צילום: שושי ונגרובר)

כיום, סטוטאו מתעורר מדי בוקר בחמש, הולך להתפלל וממשיך לעבודה בשני אוטובוסים, שם ממתין לו שולחן עמוס תכשיטים בשלבי הכנה ורשימה של תכשיטים לייצור. סטוטאו מעיד כי השינוי המקצועי לא היה פשוט וכי בפועל, הוא מקדיש כיום יותר שעות לעבודה, אך אין ספק כי הוא מברך על הצעד.

"בעבר, כשהייתי שומר, הייתי קם בשש ומתחיל בשמונה משמרת של שמונה שעות. היום אני מגיע למג'מריה בשבע וחצי ויכול לסיים את העבודה בשבע-שמונה בערב - אבל אני נהנה. זה לא קשה כי יש לי סיפוק בעבודה, השכר יותר גבוה ואני מרגיש שהתקדמתי בחיים. . אם פעם הייתי בודק תיקים כל היום, היום אני לעצמי מכין קפה ומתיישב לשולחן העבודה. גם קודם התפרנסתי בכבוד אבל זו לא היתה עבודה מקצועית".

"המעבר עצמו קשה, אך להיות פתאום תכשיטן זה שינוי לטובה", הוא מוסיף. "זו עבודה מסוג אחר לגמרי וגם לזה צריך להתרגל. הצלחנו להגיע לתוצאות יפות מאוד ולתכשיטים אופנתיים שיש בהם משהו מאתיופיה, אבל שגם מאוד מתאימים לישראליות. אשתי עדיין עובדת בניקיון ואנחנו מסתדרים, אבל אני תמיד חושב שצריך להמשיך ולשאוף. אין יום שאני לא מודה בו על כך שאני עוסק במקצוע שאני אוהב".

במג'מריה עומדים לפתוח מחזור שלישי. לפרטים נוספים: sharon@Megemeria.com .

עשיתם הסבה מקצועית? ספרו לנו על במייל האדום