להעיר את "שכונות השינה": ישראל צריכה לבנות לאנשים ולא למכוניות

נפתח בתרגיל מחשבתי. על פי תחזיות מקומיות ובינלאומיות, עד שנת 2050 צפויה ישראל להכפיל את אוכלוסייתה. המשמעות היא שבאותו תא שטח קטן שעליו חיים כיום 8.5 מיליון איש, יחיו בעוד כמה עשורים כ-17 מיליון איש. לא רק זאת, אלא שהצפי הוא כי עד סוף המאה ה-21 אוכלוסיית ישראל אף תשלש את עצמה, כאשר מרבית הגידול באוכלוסייה ייקלט בערים.

אבל איזו איכות חיים תהיה לאנשים הללו? האם הערים תהיינה מסוגלות להתמודד עם האתגרים הנלווים לגידול הדמוגרפי הבלתי נתפס? האם הכלים המשפטיים, הכלכליים, התפעוליים והתכנוניים העומדים כיום בידי העיריות מספיקים לשם כך? התשובה הברורה מאליה היא לא.

ישראל מדורגת במקומות הנמוכים ביותר ב-OECD מבחינת הסמכויות הנתונות לשלטון המקומי וברור כי פקודת העיריות מתקופת המנדט הבריטי לא יכולה לענות על אתגרי ההווה והעתיד. אז מה עושים?

מודיעין. עיר שינה(צילום: גיל יוחנן)

ראשית יש צורך בחוק עיריות חדש שישדרג את ארגז הכלים של השלטון המקומי בישראל, בדגש על הכלים המשפטיים והכלכליים. כמו כן, כדי שנצליח להתמודד עם האתגרים הניהוליים והתפעוליים העתידיים, עלינו לאמץ את הטכנולוגיה המודרנית ולהטמיע אותה בפעילות העירייה לטובת התושבים.

אבל גם זה לא מספיק. מעל הכל, צריך לשנות את הדיסקט התכנוני ולהבין, שאנחנו כבר מזמן לא בתקופת "חומה ומגדל". האתגר המרכזי של ישראל אינו כיבוש השממה אלא תכנון המרחב באופן שיאפשר לקלוט את מרבית הגידול הצפוי באוכלוסייה בערים ולספק לכולם איכות חיים גבוהה.

לכן, הכרחי שנזנח את פרדיגמת התכנון של "שכונות השינה" שאומצה כאן מאז תחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, ונעבור לתכנון שכונות בבנייה מרקמית, עם עירוב שימושים מגוון ומערך תחבורה מתקדם המתבסס על תחבורה ציבורית יעילה ומתואמת, רכיבה על אופניים והליכה ברגל.

תלויים ברכב הפרטי

למה הכוונה ב"שכונות שינה"? מזה כמה עשורים מוקמות בערים ברחבי הארץ שכונות זהות אחת לשנייה, המשלבות מגדלי מגורים עם כמה מקטעים "ירוקים" ביניהם, כבישים רחבים ומדרכות רחבות, העומדות מיותמות ברוב שעות היממה, וחניונים רחבי ידיים בתחתיתו של כל בניין מגורים.

מודל זה מופעל בעת בנייה של שכונות חדשות לגמרי וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע, הוא מופעל גם בעת קידום מיזמי התחדשות עירונית במרכזי ובשולי הערים. כך, מוקמות בכל רחבי הארץ "שכונות שינה" הדומות אחת לשנייה, ללא כל ייחוד מקומי או עירוני.

"שכונות שינה" אלו מעמידות במרכז החיים העירוניים את הרכב הפרטי. במקום שטחים ירוקים שישרתו את הציבור, מוסדות עירוניים לטובת הקהילה וחיי עיר תוססים, אנו זוכים לעוד ועוד כבישים, חניונים ומדרכות.

התושבים נאלצים לנסוע כל יום מחוץ לשכונה ברכב הפרטי ולעמוד בפקקים כדי להגיע למקומות העבודה. גם כאשר הם מתפנים לסידורים שונים ובילוי בשעות הפנאי, עליהם להיכנס לאוטו ולנסוע כדי להגיע לדואר, ללכת לבית קפה, לעשות קניות וכל פעולה אחרת.

הפתרון: בנייה מרקמית ותכנון מושכל

אחת הטענות הרווחות היא שבניית מגדלי מגורים היא הדרך לצופף את המרקם העירוני ולספק מספר מירבי של יחידות דיור. לכאורה, מדובר בפתרון קלאסי לצורך להכיל את הגידול הצפוי באוכלוסיית מדינת ישראל. אבל למעשה, בניגוד למה שחושבים, בנייה מרקמית ותכנון מושכל יכולים לספק ציפוף גבוה בהרבה וחיוניות עירונית רבה עוד יותר.

ב"שכונות השינה" לא קיימת איכות חיים עירונית. מה שנותר הם מגדלי מגורים ותחתם מדרכות רחבות ידיים, לרוב נטושות בשעות היום והערב. מדובר בשממה עירונית.

אבן גבירול בתל אביב. דוגמה לרחוב עם עירוב שימושים

אנו זקוקים לשינוי. יש להבין שהקטר החברתי והכלכלי של המדינות בעידן המודרני הם המרכזים העירוניים השוקקים, אלו המכילים מגורים לצד שלל שימושים כגון מקומות בילוי ופנאי, מוסדות השכלה, מדע ואקדמיה, מרכזי היי-טק, מרכזי ספורט ועוד.

שכונות, שהן למעשה מתחמי מגורים בלבד, המשעובדים לרכב הפרטי, אינן יכולות למלא תפקיד זה. עוד יש לזכור, כי תחבורה עירונית ומטרופולינית, הנתמכת במערך של שבילי אופניים לצרכים יומיומיים, היא מפתח מרכזי בקפיצת מדרגה באיכות החיים של תושבי ישראל, כיום ובעתיד, ולא המחלפים והפקקים.

חשוב להפנים כי האתגר הערכי המרכזי של הישראליות והציונות במאה ה-21 הוא האתגר הדמוגרפי והעירוני. אתגר זה יכול לספק איכות חיים עירונית ראויה לאוכלוסייה הגדלה של ישראל, שכן רוב הגידול הדמוגרפי הצפוי בישראל ימצא את מקומו בעריה.

בתכנון נכון, ועם שינוי ושכלול ארגז הכלים שעומד לרשות העיריות, אתגר זה יכול לספק לישראל עתיד נמרץ של צמיחה בת-קיימא, להביא לפריחה ושגשוג בתחומי החינוך, הרווחה והכלכלה ולחזק את השוויון החברתי. זוהי ההגשמה האמיתית של חזונם של האבות המייסדים שלנו, בנימין זאב הרצל ומנהיגי הציונות שבאו אחריו. בזאת טמון פוטנציאל גדול של ברכה והעצמה למדינת ישראל, אזרחיה ותושביה. ואם נרצה – אין זו אגדה.

הכותב הוא מנכ"ל פורום ה-15, פורום הערים העצמאיות בישראל