300 אלף ש' להורים שלא קיבלו הסבר על לידת ואקום

הצוות הרפואי באיכילוב לא שעה לבקשת בני זוג שביקשו ניתוח קיסרי, והתינוקת נולדה עם פגיעה בגפיים. בית המשפט קבע: זו פגיעה באוטונומיה

עו"ד רויטל הורוביץפורסם: 31.12.17 , 07:05

בית משפט השלום בהרצליה קיבל לאחרונה תביעה לפיצויים שהגישו בני זוג בגין "פגיעה באוטונומיה", בטענה שבית החולים איכילוב ביצע באישה לידת ואקום ללא ידיעתם, והדבר הוביל למומים אצל התינוקת. השופט יחזקאל הראל חייב את המדינה, כבעלת בית החולים, בפיצויים של 300 אלף שקל.

הבת נולדה ב-2009 עם פגיעה בגפיים העליונות ושיעור נכות של 25%. כשהייתה בת שנתיים הגישו הוריה תביעה נגד המדינה בטענה שמצבה נגרם עקב רשלנות הרופאים, שבין היתר נמנעו מניתוח קיסרי וביצעו לידת ואקום. לנוכח מחלוקות חדות בין המומחים הרפואיים מטעם הצדדים מינה השופט הראל מומחה מטעם בית המשפט, שסבר שלא הייתה רשלנות בהתנהלות הרופאים, שפעלו בהתאם לפרקטיקה ולזהירות המקובלת.

רפואה משפטית

התביעה נדחתה: ביה"ח לא אשם בפיגור שכלי

מערכת PsakDin

הורים לבן 11 תבעו את איכילוב ואת הכללית בטענה שהמעקב והטיפול בהיריון היו רשלניים. אבל ביהמ"ש המחוזי דחה אותם: "הרופאים פעלו כשורה"

התביעה נדחתה: ביה"ח לא אשם בפיגור שכלי

משכך צמצמו ההורים את תביעתם לעילת ה"פגיעה באוטונומיה". הם טענו שבשלב מסוים של הלידה, שארכה שעות, הם ביקשו לסיים אותה בניתוח קיסרי אך במקום זאת החליט הצוות לבצע לידת ואקום, ללא ידיעתם, ומבלי שהוסברו להם הסיכונים בלידת כזו אל מול ניתוח קיסרי.

מנגד העידה המדינה את האחראי על המחלקה, שהסתמך על התיעוד הרפואי ועל הפרקטיקה שהייתה נהוגה באותה עת, משום שהוא לא זכר את הלידה. לטענתו, השלב השני של הלידה התארך ולכן התעורר הצורך להחליט כיצד לסיים את הלידה – בוואקום או בניתוח קיסרי (שתי חלופות אפשריות). לדבריו הוא ערך עם בני הזוג דיון שנמשך כחמש דקות, ולאחריו הם הסכימו להמלצתו ללידת ואקום. הוא טען שאילו האם הייתה מחליטה על ניתוח קיסרי, הוא היה פועל כבקשתה.

השופט הראל לא השתכנע שהתובעים אכן ביקשו להפסיק את הלידה הטבעית ולסיים אותה בניתוח קיסרי, שכן הדבר לא זכה לתיעוד כלשהו ברשומות. עם זאת הוא קבע ש"ההורים לא קבלו הסברים בדבר הסיכונים הטמונים בביצוע לידת ואקום, אל מול הסיכונים הטמונים בניתוח קיסרי שאינו אלקטיבי".

לדבריו, ההסברים היחידים שקיבלו בני הזוג באותה נקודת זמן היו על הסיכונים שבניתוח קיסרי, ועל ההבדל בינו לבין ניתוח קיסרי אלקטיבי – כלומר ניתוח שנקבע מראש.

בהקשר זה הזכיר השופט שלטענת המדינה יש להסתמך על התיעוד הרפואי שנערך בזמן אמת. "סבורני כי נאה דורש – לא מקיים", כתב והסביר שהמדינה לא יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו – מחד לטעון שאין לתת אמון בעדויות ההורים שביקשו לבצע ניתוח קיסרי שעה שאלו לא תועדו בזמן אמת, ומאידך לטעון שהרופא הסביר להורים מהם הסיכונים הכרוכים בלידת ואקום אף שהדבר לא נמצא במסמכים הרפואיים.

בנוסף הצביע השופט על כך שהמדינה בחרה לא לזמן לעדות אנשי צוות נוספים שנכחו בלידה – דבר שיש לזקוף לחובתה. לפיכך נקבע כי הצוות הרפואי בבית החולים פגע באוטונומיה של ההורים וביכולת שלהם לערוך בחירה מושכלת באשר ללידת בתם.

באשר לגובה הפיצויים ציין השופט הראל כי "מדובר היה בלידה בסיכון גבוה ובהתלבטות של ממש שנמנעה מהאם. אלה צריכים לבוא לידי ביטוי גם בסכום הפיצוי". לפיכך נפסק להורים פיצוי גבוה יחסית של 300 אלף שקל, בתוספת שכר טרחה של 23.4% מהפיצויים.