"הצורפים" הפרה הסכם פרישה - המנכ"לית תפוצה

בכירה ברשת התכשיטים עזבה על רקע מצב רפואי, אולם ההנהלה לא מילאה את ההתחייבויות כלפיה. ביהמ"ש קבע: היא תפוצה ב-225 אלף שקל

עו"ד איתן גליקפורסם: 03.01.18 , 18:00

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכריע לאחרונה בסכסוך הנוגע לפרשנות של הסכם הפרישה של מנכ"לית רשת התכשיטים "הצורפים", שנאלצה להפסיק לעבוד עקב מצבה הרפואי. השופטת אופירה דגן-טוכמכר קבעה שהחברה ניסתה להתחמק ממילוי חלקה בהסכם באמצעות טענות מופרכות, ולכן היא תפצה את המנכ"לית לשעבר ב-225 אלף שקל.

שנה לאחר שמונתה למנכ"לית לקתה התובעת באירוע מוחי ונאלצה לפרוש. על כן, היא חתמה עם הרשת על הסכם פרישה שקבע שתסיים לעבוד בחברה בספטמבר 2014 ותקבל את כל הזכויות שהייתה מקבלת אילו פוטרה. בפועל, התובעת הפסיקה להתייצב בעבודה חודשיים לפני המועד המוסכם, וכתוצאה מכך לא קיבלה עבורם שכר. בנוסף נטען שהמנכ"לית צברה חוב בסך 345 אלף שקל בגין הלוואה שעליה להשיב לחברה.

דיני עבודה

גנב מידע סודי מהמעסיקה – וישלם 100 אלף ש'

עו"ד רמה לשם

אחרי פיטוריו מחברת הביטוח "רוזין" העתיק עובד נתונים אישיים של לקוחות. בית הדין לעבודה קבע שהוא ישלם את הסכום המרבי בחוק

גנב מידע סודי מהמעסיקה – וישלם 100 אלף ש'

בתביעה שהגישה המנכ"לית לשעבר היא טענה להפרת הסכם הפרישה. לדבריה, ההלוואה ניתנה לה על חשבון בונוס שנתי שלו הייתה זכאית, ומשכך היא לא חייבת לחברה דבר. היא הוסיפה שאף שלא הגיעה לעבודה, הרשת הייתה אמורה לשלם לה שכר לפי ההסכם. אם לא די בכך, היא קיבלה פיצויי פיטורים חלקיים שלא כללו את הבונוסים שלה.

החברה עמדה על כך שהכספים שקיבלה המנכ"לית ניתנו כהלוואה ושהפיצויים שולמו במלואם. היא ציינה שאת חישוב הפיצויים ביססה על שקלול בין גובה השכר האחרון לבין השכר שקיבלה לפני שקודמה. בנוסף, טענה, התובעת הייתה זכאית לשכר רק אילו עבדה בפועל.

הסוגיה הראשונה שבה הכריעה השופטת אופירה דגן-טוכמכר הייתה שאלת ההלוואה והבונוסים. עיון בהסכם הפרישה ובמסמכי הצדדים לא שכנע אותה שהתובעת לוותה כספים מהחברה והוביל אותה לכלל מסקנה כי טענת החברה בנושא "מופרכת בעליל". היא הסתמכה על כך שהסכם הפרישה לא ציין דבר באשר להלוואה כלשהי ועל כך שלא הוצג בפניה מסמך המאשר כי התובעת נטלה הלוואה.

מכאן היא פנתה לבחון אם התובעת הייתה זכאית לקבל שכר עבור החודשים יולי-ספטמבר 2014 אף שלא עבדה בהם בפועל. נקבע כי מלשון הסכם הפרישה עולה שאין בו דרישה מפורשת לכך שהתובעת תעבוד בחודשים אלה, וקבלת השכר לא הותנתה בעבודה בפועל.

"אין זה דבר נדיר שבהסכמים לסיום העסקה של עובדים בכירים מסכימים הצדדים על תשלום שכר בהיקף של שלושה חודשים מבלי שהעובד נדרש לבצע עבודה בפועל", כתבה.

באשר לפיצויי הפיטורים הסבירה השופטת דגן-טוכמכר שככלל, יש לחשב אותם לפי השכר האחרון – וכך גם במקרה הזה, שבו מלכתחילה הועסקה התובעת בתפקידים בכירים ושכרה הועלה בהדרגה לאורך שנות העבודה. בנסיבות אלה, נקבע, החישוב המפוצל שהחברה ערכה היה שגוי והורתה לה להשלים את סכום הפיצויים החסר.

בסיכומו של דבר חויבה "הצורפים" לשלם לתובעת 225,832 שקל בגין השכר שלא שולם לה בחודשי העבודה האחרונים ועבור פיצויי הפיטורים החסרים.