תביעה: ביטלו הסכם פינוי-בינוי כדי להתקשר עם קבלן מתחרה

דיירי בניין בבת ים סיכמו על הפרויקט עם 2 יזמיות נדל"ן, אבל בשל עיכובים החליטו לבטל את החוזה. המחלוקת הגיעה לעליון, שפסק לטובת היזמיות

עו"ד יואב סלומוןפורסם: 09.01.18 , 22:28

בית המשפט העליון דחה לאחרונה ערעור שהגישו דיירי בניין ברחוב בלפור בבת ים, וקבע שהסכם "פינוי-בינוי" שחתמו עם שתי יזמיות נדל"ן תקף, חרף הודעות ביטול ששלחו השכנים בניסיונם להתקשר עם קבלן מתחרה.

ב-2005 פנה ועד הדיירים בבניין ליזמיות הבנייה "אוריאל ב.י" ו"כפיר קבלנות" כדי לבחון אפשרות לבצע באמצעותן פרויקט התחדשות עירונית (פינוי בינוי) ולהקים בניין חדש במקום הבניין הקיים. המו"מ צלח ובמהלך 2006 החתימו היזמיות את הדיירים על "הצעות בלתי חוזרות" בנוגע לפרויקט והוחלט שהתנאים הסופיים יסוכמו בהמשך.

תביעה

אושרה תמ"א 38 אף שתסתיר לשכנים את הים

עו"ד דניאל גולשה

תושבים מרובע י"א באשדוד עתרו נגד תוספת 2.5 קומות בשלושה בניינים סמוכים. אבל ביהמ"ש דחה אותם כי החלופות שהציעו לא יהיו רווחיות ליזם

אושרה תמ"א 38 אף שתסתיר לשכנים את הים

היזמיות החלו בקידום הליכי התכנון והגישו לעירייה תב"ע שהכין משרד אדריכלים עמו התקשרו לצורך כך. בהמשך הן העבירו לדיירים טיוטת הסכם שנועד להסדיר את זכויות הצדדים בפרויקט. אולם בנובמבר 2008 הודיעו הדיירים ליזמיות שנוכח פרק הזמן הארוך שחלף מאז החתימה על ההצעות, והעובדה שהתב"ע לא אושרה במסגרת לוח הזמנים שנקבע במסמכים, הם חוזרים בהם מהצעתם.

למרות זאת, היזמיות המשיכו בקידום הפרויקט והמו"מ מול הדיירים בנוגע ללוחות הזמנים והפיצוי על העיכובים המשיך. באפריל 2010 העבירו היזמיות טיוטת הסכם נוספת לדיירים שבתגובה הודיעו שהחליטו שלא להתקשר עמן בביצוע הפרויקט ובכוונתם לפנות ליזם אחר. היזמיות ביקשו מהדיירים לחזור למשא ומתן אך לא נענו, ובתגובה הן פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב שקבע שמסמכי ההצעה עודם בתוקף.

הדיירים ערערו לעליון בטענה שמסמכי ההצעה קבעו את זכותן של היזמיות לבלעדיות בלבד, כך שהודעת הביטול המקורית אפשרה להם להמשיך את המשא ומתן מולה במקביל לבדיקת אפשרויות מול יזם אחר. הם הוסיפו כי הודעת הביטול השנייה נשלחה כדין ובכל מקרה, מאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי נוסחו הסופי של החוזה, המשמעות היא שמסמכי ההצעה בטלים.

היזמיות השיבו שההצעות לא פקעו בעקבות הודעת הביטול המקורית מאחר שהצדדים המשיכו לפעול לפיהן תקופה ארוכה. הן הוסיפו שהודעת הביטול השנייה נשלחה בחוסר תום לב בשלבים הסופיים של גיבוש ההסכם.

ואכן, השופט דוד מינץ קיבל את עמדת היזמיות. הוא הבהיר שמסמכי ההצעה שעליהם חתמו הדיירים מהווים מעין הסכם עקרונות שקבע מתווה כללי לביצוע הפרויקט על ידי היזמיות, ולא מדובר בהסכם בלעדיות בלבד. השופט קבע שהודעת הביטול המקורית ניתנה אמנם כדין אך נזנחה: "הדיירים זנחו בהתנהגותם את הודעת הביטול ובחרו להמשיך בקיום ההסכם".

הוא הוסיף שגם הודעת הביטול השנייה חסרת תוקף, בין היתר מאחר שלכל אורך התקופה ניהלו הצדדים מגעים אינטנסיביים לקראת חתימה על הסכם סופי, ומהתנהגות הדיירים עלה שהם ויתרו על זכותם לבטל את מסמך ההצעה בגין אי עמידתה של היזמיות במועדים שנקבע בו.

"ביטול מסמך ההצעה לשם התקשרות עם יזם אחר למרות שהיזמיות הסתמכו על התנהגות הדיירים שההסכם תקף, עולה כדי חוסר תום לב", סיכם השופט מינץ וחייב את הדיירים בהוצאות של 50 אלף שקל. השופטים יצחק עמית וג׳ורג׳ קרא הצטרפו לפסק הדין.