בעל טען אחרי 40 שנה: לאשתי אין זכות במשק

לפני הנישואים בשנות ה-70 רכש הגבר לבדו את המחלה במושב. אחרי הפרידה דרשה האישה לקבל מחצית מהנכס, ובית המשפט הסכים איתה

עו"ד יוסי עקיבאפורסם: 15.01.18 , 17:24

בית המשפט למשפחה בירושלים קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה שהתגרשה לפני שנתיים וחצי אחרי נישואים של כארבעה עשורים, ובה דרשה לקבל מחצית מהזכויות על המשק המשפחתי, אף שהוא רשום ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י) על שם הבעל בלבד. השופטת אורית בן דור ליבל קבעה שלאורך השנים שני הצדדים השקיעו בנכס.

בני הזוג נישאו ב-1974 ונולדו להם שישה ילדים. זמן קצר לפני הנישואים רכש הבעל נחלה ומשק באחד המושבים בארץ. לאחר כמה שנים נרשמו הזכויות במשק בפנקסי הסוכנות היהודית על שם שני בני הזוג ואילו בספרי רמ"י נותרה הזכות רשומה על שם הבעל בלבד.

תביעה

הוכיח שהשקיע בדירה של גרושתו - וזכה בחצי

מערכת PsakDin

אל הנישואים נכנסה האישה עם נכס שרכשה בעצמה. בתביעות אחרי הגירושים טען הבעל לבעלות משותפת על הדירה, ובית המשפט הסכים איתו

הוכיח שהשקיע בדירה של גרושתו - וזכה בחצי

בתחילת הדרך היה בשטח בית בן 2.5 חדרים שבו גרה המשפחה, ולול עופות שהופעל על ידי בני הזוג עד 1984. במהלך השנים הפסיקה הפעילות בלול, בית המגורים שופץ והורחב ונבנו בנחלה שבעה צימרים למטרות השכרה.

בתביעה טענה האישה שיש לה זכויות במחצית מהמשק ובבתים הבנויים עליו. היא סיפרה שלאורך השנים הפעיל בעלה כלפיה אלימות פיזית, נפשית, כלכלית ומינית, וכי גם ילדיהם סבלו באופן קבוע מנחת זרועו. לדבריה, הוא לא שיתף אותה בענייני הרכוש והכספים של המשפחה וחשבון הבנק היה על שמו בלבד. היא הוסיפה שרק ב-1999 אזרה אומץ ופתחה חשבון נפרד שאליו הפקידה את הכנסתה מעבודות ניקיון.

הבעל טען מנגד שאת המשק קנה עוד לפני הנישואים ומיום החתונה הם חיו בהפרדה רכושית מוחלטת בשל סירובה של אשתו להשתתף בהוצאות המשק. לדבריו, אין לה זכויות כלשהן במשק ושמה "השתרבב בשוגג" לספרי הסוכנות היהודית. הוא הוסיף שאשתו חסכה "סכומים עצומים" הנאמדים במיליוני שקלים מעבודות הניקיון שביצעה, בעוד הכנסתו שימשה לכיסוי ההוצאות השוטפות של המשפחה. הוא הכחיש שנהג באלימות כלפי אשתו וילדיו.

לתובעת יש זכויות

אבל השופטת אורית בן דור ליבל קיבלה את התביעה וקבעה שהבעל לא הוכיח את טענתו שלפיה נפלה טעות במסמכי הסוכנות. היא הדגישה כי "חזקה שמעשי הסוכנות הם תקינים" והבעל לא הביא הוכחות לסתור זאת.

נקבע שלאחר שהתקבלה הסכמת הסוכנות להעברת הזכות במשק לשני הצדדים, היעדר הרישום אצל רמ"י לא מגביל את העברת הזכות ביחסים שבין בני הזוג. כלומר, הרישום בפנקסי הסוכנות מוליך למסקנה שלתובעת יש זכויות שוות במשק.

על פי השופטת בן דור ליבל, במשך חיי הנישואים הוטמע המשק ברכוש המשותף. לדבריה אמנם מערכת היחסים בין הצדדים לא הייתה "סוגה בשושנים", ויש יסוד לטענת התובעת לאלימות הנתבע כלפיה. עם זאת, ניתן לומר שמדובר היה בנישואים "הרמוניים סבירים" שכן בני הזוג נשארו יחד שנים ארוכות ושניהם תרמו למאמץ של ניהול הבית המשותף, שיפוצו והרחבתו.

לפיכך פסקה השופטת שהנחלה והבתים שעליה שייכים לשני הצדדים, והורתה על פירוק שיתוף בדרך של מכירה וחלוקת התמורה בין הצדדים בחלקים שווים. הבעל חויב בהוצאות של 50 אלף שקל.