הדואר והמדינה יפצו בגין זיוף בהעברת רכב

שני סוחרי מכוניות נפלו קורבן למרמה כשרכשו מכונית שלוחית הזיהוי שלה שוכפלה. ביהמ"ש מתח ביקורת על הקלות שבה ניתן להעביר בעלות בארץ

עו"ד עלי שכיבפורסם: 14.04.18 , 08:09

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו שני סוחרי מכוניות שנפלו קורבן למרמה כשרכשו כלי רכב בעל לוחית רישוי מזויפת, והורה למדינה ולחברת דואר ישראל לשלם להם פיצויים בסך כ-65 אלף שקל. השופט אביים ברקאי מתח ביקורת חריפה על אופן ההתנהלות הרשלני בכל הקשור לאופן שבו מתבצעות בדיקות זיהוי כלי רכב במסגרת העברות בעלות.

המקרה שהוביל לתביעה אירע בסוף 2008, כאשר הסוחרים רכשו תמורת 72 אלף שקל מכונית מאזדה לאחר שביצעו כמה בדיקות זיהוי ותקינוּת. כעבור כמה חודשים התברר שמדובר בכלי רכב "משוכפל", כלומר - מספר הרישוי שוכפל ממכונית אחרת והוצמד לרכב שנמכר לסוחרים. הדבר התגלה לאחר שבעל הרכב האמיתי הודיע שלא מכר אותו.

תביעה

נקמת הקשישה: בת 88 שפכה שמן – השכן נפצע

עו"ד ענת אשכנזי

תושבת אזור ירושלים שהייתה מסוכסכת עם דייר בבניין ריססה שמן ליד דירתו וגרמה לו לשבור את ידו. בית המשפט קבע שהיא תפצה אותו ב-15 אלף שקל

נקמת הקשישה: בת 88 שפכה שמן – השכן נפצע

המכונית נלקחה מהסוחרים ומרבית הכסף ששילמו ירד לטמיון, למעט כ-26 אלף שקל שהועברו אליהם במסגרת הליך פלילי שנוהל נגד כנופיות גנבי רכב, שבין היתר עסק באותה מאזדה. בעקבות זאת הם הגישו את התביעה שבה נטען כי המדינה והדואר התרשלו בהעברת הבעלות, שבמסגרתה לא התגלה שמדובר ברכב מזויף.

השופט אביים ברקאי דן בכמה סוגיות, כולל הסברים על אודות רישיון הרכב ופרטיו, והאופן שבו פועלות רשות הדואר והמדינה בבדיקתן לזיהוי כלי רכב במסגרת העברות בעלות. הוא הסביר שמשום מה זיהוי כלי רכב מתבצע על ידי בדיקת לוחיות הפח בלבד, ללא בדיקת מספר השילדה – שהרבה יותר קשה לזיוף ושנמצא במחשבים של המדינה ושל סניפי הדואר.

"לו היו הנתבעות יוצרות שדה בדיקה נוסף למספר השילדה הרי הייתה נמנעת פעולת הזיוף שהביאה לפסק דין זה", קבע והוסיף שניתן היה לצפות שהנתבעות יורו על הוספת שדה בדיקה כזה, "אשר יצמצם את אפשרויות הזיוף – כך בעיקר כאשר ענין הזיוף ידוע להן היטב".

נקבע כי במצב שבו הנתבעות מנפיקות טופס עם מספר שילדה נכון ומתחמקות מבדיקתו, עליהן לפחות להודיע במפורש שלרוכשים אסור לסמוך על בדיקתן וכי הנתונים (הנמצאים ברשותן) כלל לא נבחנים במסגרת הבדיקה.

בהקשר זה הפנתה נציגת המדינה לכתבות בתקשורת שבהן צוין כי יכולות להיות תקלות והוסבר מה יש לבדוק. על כך ענה השופט ברקאי: "מההפניה לעיתונות, לטלוויזיה ולאינטרנט למדים שאכן לא הופקו שום לקחים ולא הוצב ולו שלט אחד המפנה את הרוכשים, אפילו עד היום, לאפשרויות הזיוף הידועים לנתבעות מזה כשני עשורים".

הוא הוסיף שהתנהלות הנתבעות "יוצאת דופן ואף מקוממת", ברקע שורה של פסקי דין מן העבר שעסקו בנושא, שלא הביאו לשינוי. לפיכך נדחתה טענת המדינה והדואר שלפיה יש להטיל אשמה גם על התובעים, בשל היותם סוחרי רכב "ממולחים", ונקבע כי התובעים לא "אצו" לביצוע העסקה אלא ערכו כמה בדיקות ונהגו בזהירות.

עם זאת, השופט ברקאי הורה לנתבעות לפצות את התובעים רק בהפרשי המחיר שאותו שילמו על הרכב – כ-45 אלף שקל – וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל. השופט קבע שאין לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש ורכיבי תביעה נוספים, כיוון שלא הוכח כי נזקים אלה אכן נגרמו להם.