"זה חג של כיף, אלוהים מברך אותנו". סיור קניות רגע לפני שבירת צום הרמדאן
יצאנו לסיור שווקים וקניות ברחובות העיר הערבית טירה, וניסינו להבין איך זה שדווקא בחג שבו צמים כל שעות היום - הוצאות המזון מזנקות, נתקלנו בציבור קונים רעב שמחכה לעדכון מהאפליקציה מתי מותר לאכול, טעמנו מהמשקה המסורתי תמרהינדי ולמדנו איך קוראים במגזר לפיתה עירקית
שעה לפני השקיעה, לכבוד חג הרמדאן, יצאנו לסיור שווקים וקניות ברחובות העיר הערבית טירה. בגלל הצום של שעות היום החנויות והמסעדות סגורות, אבל בכניסה לכל בית אוכל או מאפייה מוציאים העובדים שולחנות ומקימים דוכנים חגיגיים ומגוונים של אוכל מסורתי.
מוחמד מחמוד בשארה מ"חומוס לול" המפורסם מסביר לנו מה הולך לקרות בשעה הקרובה: "אנשים קונים הרבה ברמדאן. כולם יבואו לקנות אוכל - רבע שעה לפני סוף הצום. עוד חצי שעה תראה פה תור גדול של אנשים, שבאים לקנות חומוס ופלפל לארוחת שבירת הצום החגיגית בבית עם כל המשפחה".
האווירה ברחוב מתחילה להתחמם, ריחות של תבלינים מתערבבים בריח האפייה של הפיתות הטריות והמרכולים והחנויות מוציאים את הסחורה אל הרחוב, מסדרים ארגזים ומוצרים בשורות ארוכות, כדי להקל על הקונים הרבים שמתחילים להגיע. איימן סמארה, תושב טירה, בעל משרד פרסום וייעוץ אסטרטגי, טוען כי במהלך החג אנשים מוציאים הרבה כסף על ארוחות חגיגיות.
"בתקופת הרמדאן מי שקונה בדרך כלל זה העין והבטן ולא רק השכל", הוא מספר, "אז במקום לקנות קופסת חומוס אנשים קונים שתי קופסאות, במקום לקנות בקבוק קולה הם קונים שני קרטונים ולכן אנחנו מרגישים שבתקופה הזאת המכירות מאד גדולות".
חצי שעה לפני השקיעה, ברחוב הראשי של העיר הפקקים הארוכים של סוף הצום מתחילים לחסום את הרחובות. אנשים רעבים עוצרים ליד החנויות והדוכנים ומעמיסים ארגזי מזון ומשקאות במהירות. סמארה מסביר: "בחודש הרמדאן הסוחרים מוצאים את רוב המצרכים מחוץ לחנות, כל אחד רוצה להראות את הסחורה שלו, וזה יותר קל לקוחות שלא צריכים להיכנס לחנות, הם לוקחים את המוצרים ויוצאים במהירות".
סובחי אלעיסאווי תושב טירה, עומד בתור המתפתל לחומוס והפיתות הענקיות באחד הדוכנים. הוא כבר רעב ומחכה בקוצר רוח לסיום הצום. "כל ערב בחג אני מוציא לפחות 200 שקלים על כל מיני דברים קטנים: חומוס פה, פיתות שם, שתייה, סיגריות, נרגילה. ברמדאן אני מוציא כ-5,000 שקלים יותר".
נסיר נסיראת, תושב טייבה שבא במיוחד לטירה כדי לקנות חומוס ופיתות ענקיות לארוחה המשפחתית, טוען שבחג הרמדאן הוא מוציא הרבה יותר כסף לעומת חודש רגיל: "יש הרבה קניות בחג, יש ארוחות משפחתיות בערב. מי שחי על משכורת רגילה יוסיף במהלך החג עוד 2,000 עד 3,000 שקלים בחודש לקניות: פלפל, חומוס, בקלאווה, כנאפה ב-50 שקלים".
אנחנו שואלים אם לא מדובר בחג יקר, שמאלץ את החוגגים לבזבז כסף, נוסיראת צוחק ומסביר: "זה חג של כיף, אלוהים מברך אותנו".
ראיף עווד נאסר, הבעלים של אחד המרכולים הגדולים בעיר, טוען כי "במהלך החג אנשים מוציאים בערך פי שלושה. יש תרומות ויש הרבה אוכל. זאת בהחלט חוויה".
מחכים לקריאת המואזין
ואיזה מאכלים מקובל לאכול בחג? סמארה מצביע על מוצרי מזון רבים שנמכרים באופן מסורתי בשווקים, במיוחד בתקופת הרמדאן כמו פירות יבשים ובעיקר תמרים ומישמיש מיובש, עוגיות מיוחדות, כנאפה ודברי מתיקה. מאחד הארגזים הפופולאריים הוא מוציא בקבוק משקה לא מזוהה ומראה לנו אותו.
"זה מיץ התמרהינדי, המשקה הנוסטלגי של החג", הוא אומר, "וכמובן יש פיתות מיוחדות גדולות, שאתם קוראים להן פיתות עיראקיות והן למעשה פיתות ערביות אסליות מקמח מלא, והן מאפיינות את הרמדאן".
רגע לפני השקיעה, בכיכר המרכזית מול מבנה העירייה, הפקקים חוסמים את הכביש, כולם ממהרים להצטייד במזון ופינוקים. המבנה הגדול של המאפייה ומסעדת האחים סמארה סגור, אבל על המדרכה יש דוכנים רבים, טאבון חשמלי ותור ארוך של אנשים רעבים וצמאים. חלק מהקונים משתמש באפליקציות ייעודיות שסופרות את השניות לאחור ואחרים מחכים בקוצר רוח לקריאות המואזין.
לפתע הרחוב מתרוקן, כולם ממהרים ללכת הביתה. רוב הסחורה נעלמה מהדוכנים והאפליקציות השונות מצפצפות במקביל לקריאות המואזין.
לואי סמארה מוכר את הפיתה המסורתית האחרונה ללקוח בר מזל, ויחד עם העובדים הרעבים הוא מביט בסיפוק במיכלי החומוס הגדולים שהתרוקנו כמעט עד תום. מבחינת הפדיון היומי של העסק, המסעדה סגורה אבל הדוכנים המסורתיים עובדים יפה. "חג הרמדאן זאת חוויה טובה. כיף שהצום נגמר", הוא משתף אותנו במחשבותיו.
הוא לוקח שלוק קטן מבקבוק מים קרים, מחייך ומברך את כולם בברכה המסורתית "רמדאן קרים" - השבח לאל.
לפנייה לכתב/ת 
