המשטרה גררה לכם את הרכב? אולי היא חייבת לכם כסף
הידעתם? כששוטר עוצר נהג ומחליט על הורדת הרכב מהכביש - הוא חייב לאפשר לבעלים לבחור מי יסיע את הרכב למגרש וכן לאפשר לו את בחירת מקום ועלות האחסון. נהג שטען שקצין משטרה לא עירב אותו בהחלטה, שעלתה לו ביוקר, זכה בתביעה שהגיש נגד המשטרה ויקבל בחזרה את רוב הכסף. עורך דינו: "נגיש תביעה ייצוגית"
יתכן ששילמתם ביוקר על גרירה ואחסון המכונית שלכם, אחרי ששוטר עצר אתכם בחשד לביצוע עבירת תנועה: בית-המשפט לתעבורה בבאר שבע, קיבל לאחרונה את עמדתו של נהג שטען כי המשטרה גררה את מכוניתו ואחסנה אותה בעלות גבוהה ובלי לערב אותו בהחלטה על כך – בניגוד לחוק. מצב זה יצר כלפיו חובה לשלם את הוצאות הגרירה ואחסנה יקרה לרכבו, שלא לצורך. את הנהג ייצג עו"ד עידן גיספאן שאמר ל-ynet: "זו החלטה תקדימית, נגיש תביעה ייצוגית בנושא". לטענתו, יתכן שהמשטרה חייבת כספים רבים לציבור הנהגים שרכבם נלקח לאחסון אחרי שהורד מהכביש, מבלי להיוועץ עמם.
יש לכם תלונה צרכנית? כיתבו לנו >>
ההחלטה ניתנה במסגרת תביעה שהגיש נהג שנעצר כשנהג במצב של שכרות. קצין המשטרה שעצר אותו הורה על מסירת הודעת איסור שימוש ברכב ובכך פעל כחוק, אך הנהג טען כי משטרת ישראל לא פעלה כחוק בכך שלא אפשרה לו את גרירת הרכב באופן עצמאי, תוך בחירת מגרש האחסנה בהתאם לרצונו ושיקול דעתו, לטענתו בניגוד לחוק. למרות שנערך לו הליך "שימוע", הוא היה חסר תוכן ממשי שכן הרכב כבר נגרר חצי שעה קודם לכן.
בית-המשפט קבע, כי היה על המשטרה להציע לנהג או לבעל הרכב לבחור כיצד יגיע רכבו למגרש האחסון ולאיזה מגרש, כולל פירוט העלויות. על פי בית המשפט, לאור ריבוי המקרים שמתגלגלים לפתחו בנושא, נראה שהמשטרה לא עומדת בחוק לעיתים קרובות.
בנוסף נקבע כי המשטרה תישא באופן מלא בהוצאות גרירת הרכב של הנהג התובע וכן תשלם את ההפרש בין העלות היומית לאחסון הרכב ששילם הנהג בפועל ובין העלות היומית הנמוכה ביותר במגרש אחסנה אחר המצוי בישראל בו יכול היה להיות מופקד הרכב נכון ליום אחסנתו.
המשטרה היתה אמורה לפרסם נהלים לקצינים בשטח – אך לא עשתה זאת
השופט אלון אופיר ציין, כי "בהמשך להחלטות אחרות שנתן בית-משפט זה בבקשות דומות ולאור הבנתי כי אגף התנועה התכוון לפרסם נהלים חדשים וברורים שיסדירו את נוהל גרירת רכב ואחסנתו בעקבות ביצוע עבירה לכאורה, המצויה בתוספת השביעית של פקודת התעבורה, עיכבתי את מתן החלטתי מתוך תקווה כי הסדרת הנושא בנהלים חדשים תפסיק הפרה בוטה לכאורה של החוק על ידי משטרת ישראל, עת נגררים כלי רכב בניגוד להליך הקבוע בחוק ומאוחסנים במגרשי אחסנה שלא בהתאם להליך שהגדיר המחוקק.
"לאחר המתנה של כמעט שנה ומשנוכחתי כי נהלים חדשים לא פורסמו ולאור התנהלות המשטרה בשגרה כפי שהיא באה בפני מדי יום בבית המשפט, נחה דעתי כי אין מנוס ממתן ההחלטה מתוך תקווה כי החלטה זו תוביל להגדרה וחידוד הנהלים ליחידות השטח של המשטרה בהתאם לקבוע בחוק".
מה אומר החוק?
לפי סעיף 57א לפקודת התעבורה, אסור לנהג שיכור להמשיך להשתמש ברכב בו הוא נוסע. קצין המשטרה יכול למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה (לא כולל עבירות קנס), לתקופה של 30 יום או 60 יום, ובנוסף נטילת רישיון הרכב, אם כבר נאסר עליו שימוש ברכב ב-3 השנים האחרונות.
בסעיף קטן 2 נאמר כי "המגרש בו יועמד הרכב במהלך תקופת איסור השימוש ייבחר בהתחשב בהצעתו של הנהג מבין המגרשים שיועדו לכך".
השר לביטחון פנים, בהסכמת שר התחבורה ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע הוראות לעניין זה, לרבות לעניין אופן קביעתם של מגרשים שיועדו להעמדת רכב במהלך תקופת איסור שימוש. בנוסף, יקבעו את הרשות המוסמכת לקבוע את מיקומם וגודלם של מגרשים, ואופן השמירה והפיקוח על כלי רכב שיועמדו בהם וכן לעניין שיעור ההוצאות בשל שינוע כלי רכב למגרשים שנקבעו לפי פסקה זו.
לפי סעיף 70ד האגרות בעד הרחקת רכב ואחסנתו או נעילתו בידי משטרת ישראל או גורר מורשה, יהיו מוטלים על בעל הרכב זולת אם הוכיח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
גם לפי סעיף 1 בתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב – מגרשי אחסנה), נכתב כי שוטר רשאי להורות על כך אבל הנהג הוא זה שיקבע את מגרש האחסנה, לאחר שהוגש לפניו מידע על מגרשי האחסנה והוצאות האחסנה בכל אחד מהם. אם לא הועבר הרכב למגרש כזה תוך זמן סביר, קצין משטרה יכול להורות לגרור אותו, בבטיחות. כלומר - על המשטרה לספק לנהג זמן סביר לגרירת הרכב.
לא ניתן זמן סביר, המקרה לא הצדיק גרירה מיידית
בית המשפט קבע שכיוון שהרכב נגרר ב-3:00 והשימוע נערך ב-3:30 (אם כי המשטרה טענה שהשעות לא מדויקות) נראה שלא ניתן לתובע זמן סביר או זמן כלשהו להעביר את הרכב למגרש או לבחור מגרש אליו יועבר רכבו. גם טופס הגרר לא חתום על ידו.
בנוסף, בדו"ח לא מצוין קיומה של הפרעה או סיכון במקום אותו יצר הרכב, שהצדיק גרירה ביוזמה משטרתית מיידית, כאמור בניגוד מוחלט לחוק ותוך הטלת כל ההוצאות על התובע.
המדינה טענה, כי מדובר לכאורה בנהג שיכור שנהג ברכב לבדו בשעת לילה מאוחרת במקום מסוכן וחשוך, וכי לא היתה אפשרות לאדם אחר מטעמו להסיע את הרכב למגרש האחסנה. עקב כך, הקצין חייב היה להורות על גרירה ופעל בהתאם לנוהל מת"ן (קובץ נהלים פנימי של משטרת ישראל "המתרגם" לדרג השטח את החוק לפרקטיקה על פיה ינהגו שוטרי המשטרה וקציניה). עוד טענה, כי השימוע לנהג נערך לפני הגרירה.
השופט גרס כי "בית המשפט ער לעובדה כי משטרת ישראל ניצבה בסיטואציה בה בשעת לילה נתפס נהג נוהג במצב של שכרות ברכב (מצב היוצר סכנה מיידית לנהג ולמשתמשי הדרך) וחובה על המשטרה לעשות כל שביכולתה כדי לעצור את ביצוע העבירה ואף להוביל למצב מהיר בו הרכב יאוחסן במגרש אחסנה.
"יחד עם זאת חובתה ורצונה של המשטרה לקיים את הסמכויות המנהליות שניתנו לה לטובת שלום הציבור, אינן מאפשרות למשטרה לעבור על הוראות החוק".
להבדיל מהמשטרה, עיריות ורשויות מקומיות יכולות לגרור כלי רכב לאיחסון לפי בחירתן, שכן הפיקוח של עיריות על חניה נעשה בהתאם לחוקי עזר עירוניים.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בתיק הנדון הוגש כתב אישום נגד הנהג בגין נהיגה בשכרות והתיק עודנו מתנהל, יחד עם זאת ובהתאם לחוק אין חובה לאפשר לנהג לבחור את אופן הגרירה וההחלטה נתונה לשיקול דעתו של השוטר בשטח. בנוסף, הנוהל המשטרתי קובע כי במקרה של השבתה שבוצעה על אתר, ייגרר הרכב עי גרר ממגרש האחסנה אליו מיועד הרכב להגיע.
"בימ"ש המחוזי בבאר שבע בפסיקתו קבע: 'תקנות התעבורה מאפשרות מתן שהות לנהג להעביר בעצמו את הרכב למגרש האחסנה לאחר הודעת איסור השימוש ואולם על פי לשון התקנה מדובר בשיקול דעת של קצין המשטרה ובעניין זה יש לתת את הדעת לנסיבות משתנות של מיקום עיכובו של הרכב'. משטרת ישראל תמשיך לפעול במסגרת החוק למיצוי הדין נגד עברייני תנועה בכל האמצעים העומדים לרשותה".
לפנייה לכתב/ת 
