שוכר שנטש אחרי חודשיים ישלם 45 אלף שקל

מעצב אופנה סיכם על כניסה לנכס ביפו, אבל לא חתם על חוזה רשמי בשל ספירת העומר. אחרי שעזב קבע ביהמ"ש: היה ביניכם הסכם מחייב בעל פה

עו"ד ליאור ברקנפלדפורסם: 01.07.18 , 21:53

בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שמעצב האופנה דוד ששון, ששכר נכס מסחרי ביפו ועזב אותו כעבור חודשיים, יפצה ב-45 אלף שקל את בעל המקום, שנאלץ לחפש שוכר חלופי. השופטת רחל ערקובי קבעה שאף שבין הצדדים לא נחתם הסכם שכירות רשמי בשל ספירת העומר שחלה באותו זמן, יש להכיר בהסכם בעל פה שנכרת ביניהם.

בתביעה על כ-165 אלף שקל שהגיש בעל הנכס נגד ששון הוא סיפר שבמרץ 2013 נערכה פגישה בנוכחות עורך דינו והנתבע, ובה אמר האחרון כי הוא רוצה לשכור את המקום לטובת סטודיו לאופנה. הצדדים סיכמו את כל הפרטים אך חוזה של ממש לא נחתם בשל טענת השוכר שאינו יכול לחתום עד שתסתיים ספירת העומר. לפיכך סיכמו הצדדים שייחתם ביניהם זיכרון דברים קצר שמכיל את הפרטים המהותיים, והחוזה המפורט ייחתם בהמשך.

חוק ונדלן

בני זוג ניצלו חולת אלצהיימר כדי לגור בביתה

עו"ד אברהם (בומה) ברחד

בת 92 שוכנעה להשכיר את ביתה באזור לתשע שנים, ללא ביטחונות, תמורת 3,500 שקל בחודש. בתום הליך משפטי ארוך נקבע שההסכם מבוטל

בני זוג ניצלו חולת אלצהיימר כדי לגור בביתה

ששון שילם 18 אלף שקל עבור שני חודשי השכירות הראשונים, ובאפריל אותה שנה העביר את פעילות העסק שלו לנכס. חודשיים לאחר מכן ביקש עורך הדין של בעל המקום עם השוכר כדי לחתום על ההסכם, אך זה התחמק ממנו בתירוצים שונים, ולבסוף הודיע ש"הוא מתקפל מיפו" ואינו מעוניין להישאר. כבר למחרת הוא פינה את כל חפציו.

לטענת התובע, הפרת ההסכם גרמה לו לנזקים קשים ובין היתר הוא נאלץ לשאת בתשלומים השוטפים של ארנונה וחשמל, ליטול הלוואות, לחפש שוכר חלופי ועוד.

ששון הזכיר מנגד שהצדדים לא הגיעו להסכמות ולא חתמו על חוזה. לדבריו, הכוונה הייתה לאפשר לו "להתנסות במקום ובנכס" בגלל חששותיו מהמיקום ומפגמים שונים. לטענתו, מדובר היה במעין "אופציה", וסוכם שאם לאחר חודשיים עדיין יהיה מעוניין בשכירות - ייחתם ההסכם. אם יחליט שאינו מעוניין, ציין, ייחשב הסכום ששילם (18 אלף שקל) כפיצוי מוסכם.

לדבריו הוא החליט לא לממש את האופציה לאחר שנוכח שכל הוויטרינות של החנות כוסו בפיגומים, שטיפוסים מפוקפקים ישבו מאחורי העסק ואפילו את הרכב לא נתנו לו להחנות שם.

אבל השופטת רחל ערקובי קיבלה את גרסת בעל הנכס. היא קבעה שנכרת בין הצדדים הסכם שכירות מחייב בעל פה בהתאם לזיכרון הדברים שנחתם ביניהם והופר על ידי ששון. לדבריה, גרסת התובע עולה בקנה אחד עם התנהגות הצדדים בפועל ועם ההיגיון הכלכלי והעסקי.

היא הוסיפה כי גרסת השוכר הייתה מלווה בסתירות רבות, וטענת האופציה שלפיה התאפשר לו להיכנס לנכס בלי הסכם, ערבויות, ביטחונות או מועדי תשלום – היא מופרכת. לדבריה, הפעולות שביצע, בהן העברת ציוד רב למקום, מעידות שהוא התכוון לשכור את הנכס לתקופה ארוכה.

השופטת ערקובי סיכמה שניכר שששון התחרט לאחר שעמד על טיבו של הנכס, וחייבה אותו לפצות את התובע ב-45,720 שקל, בעיקר על אובדן דמי השכירות עד למציאת שוכר חלופי. בנוסף הוא חויב בשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.