170 אלף ש' שמשכה מנהלת לא ימוסו כדיבידנד

בעלת "לייזר אסתטיק" ערערה על החלטת פקיד שומה בטענה שהכספים נמשכו כשכר ושימשו אותה למחייתה. בית המשפט המחוזי הסכים איתה

עו"ד דנה ליבנה זמרפורסם: 03.07.18 , 17:50

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל לאחרונה ערעור שהגישה בעלת המניות בחברת "לייזר אסתטיק" על החלטת מס הכנסה, וקבע ש-170 אלף שקל שמשכה ימוסו כשכר ולא כדיבידנד.

במהלך ביקורת מס הכנסה שנערכה בחברה ב-2012 נמצא שבמהלך 2011 החסירה החברה מהכנסותיה 65,627 שקל, וב-2012 סך של 95,367 שקל. התברר כי בשנתיים הללו משכה המנהלת מדי פעם כספים מהחברה בסכום מצטבר של כ-170 אלף שקל מבלי לדווח על כך. פקיד השומה קבע שיש לראות בסכומים דיבידנד שחילקה החברה לבעלת המניות ובהתאם הטיל עליה לשלם את המס המקסימלי. השגה שהגישה המנהלת נדחתה והיא הגישה ערעור לבית המשפט.

הלוואה במחלוקת:

מנהל חברת יהלומים מחק רישומים

עו"ד דוד גור

סוחר שילם לספקית סכום על חשבון חוב. החברה פנתה להוצאה לפועל בטענה שלא כל החוב נפרע, אלא ששם נחשפה ההתנהלות של המנהל שלה

הלוואה במחלוקת: מנהל חברת יהלומים מחק רישומים

לטענתה, משיכות הכספים, שבוצעו באופן שוטף, היו למעשה שכר עבודה ושימשו אותה למחיה ולקיום יום-יומי. היא הדגישה כי במהלך שנתיים אלה לא היו משיכות דיבידנד מהחברה, ולכן יש לסווג את הסכומים כהוצאות שכר. היא הוסיפה שהיא משקיעה בחברה מכוחה, מכישרונה וממרצה, ועובדת בה מבוקר עד לילה, בשעה שהסכומים שדווחו כשכר היו נמוכים ביותר ולא שיקפו את מלוא תרומתה לעסק. לפיכך, צודק ונכון לראות את משיכות הכספים כשכר ולא כדיבידנד.

פקיד השומה טען מנגד שהיא משכה במצטבר כ-50 אלף שקל נטו במהלך ינואר 2011, 38,088 שקל בפברואר אותה שנה, ו-36 אלף שקל במרץ. סכומים גבוהים אלה, ציין, לא משקפים צורכי מחייה שוטפים לדבריו. הוא הוסיף כי יש כללי דיווח לגבי משכורת והמערערת לא יכולה לדווח על הוצאות משכורת בדיעבד.

אבל השופט גד גדעון קיבל את הערעור והבהיר כי כשמדובר בטובת הנאה המשולמת לבעל שליטה בחברה, אין מבחנים ברורים להבחנה בין שכר עבודה לדיבידנד. ככלל, יש לבחון אם קיימים מסמכים המעידים על החלטה לחלוקת רווחים, אם קיים הסכם עבודה וכד'. עוד ראוי לבחון אם התשלום משקף שכר סביר וראוי עבור עבודת בעל השליטה.

במקרה זה, לדבריו, אין הסכם בדבר שכר העבודה של המערערת ומסכומי המשיכות לא נוכו מס או הפרשות סוציאליות. עם זאת, הדבר לא בהכרח מלמד שמדובר בדיבידנד, בהתחשב בכך שהסכומים כלל לא דווחו. לכך מצטרפת העובדה כי אין אסמכתא לכך שהחברה חילקה דיווידנד וניכר שלא היו לה עודפים בשנים אלה.

השופט גדעון הוסיף כי על פי פירוט המשיכות מדובר בסכום ממוצע של כ-14 אלף שקל בחודש, בעוד השכר המדווח של המערערת עמד על כ-3,777 שקל בלבד.

בהתחשב בעובדה שהמערערת היא העובדת היחידה בחברה, וניתן להניח שתרומתה לחברה הייתה גבוהה מהשכר המדווח, יכולים הסכומים שמשכה להיחשב כשכר סביר וראוי עבור עבודתה, כתב.

השופט גדעון סיכם שלנוכח העובדה שאין זו העלמת המס הראשונה של המערערת, שיקולים חינוכיים או הרתעתיים עשויים אולי להצדיק מיסוי בשיעור המקסימלי כדיבידנד. עם זאת, כשהמטרה היא קביעת מס אמת, וכשיש למסות את התקבולים על פי מהותם הנכונה, נכון לראות את המשיכות כשכר עבודתה ולא כדיבידנד.