נמחק חוב משפחתי של 407 אלף ש' לחברת חניונים

נאמן בפשיטת רגל אישר את התביעה של החברה, אבל ביהמ"ש פסק אחרת וקבע: החוב כוסה על ידי הילדים בהליכים משפטיים אחרים

עו"ד אורי מיטלרפורסם: 17.07.18 , 17:31

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור על החלטה של נאמן בתיק פשיטת רגל לאשר תביעת חוב של כ-407 אלף שקל שהגישה חברת "ד.ג.ש. חניונים" נגד החייב ובני משפחתו. השופטת עפרה אטיאס קיבלה את עמדת החייב שלפיה החוב כבר כוסה על ידי ילדיו במסגרת פשרה שאליה הגיעו עם חברת החניונים בהליכים משפטיים קודמים.

הרקע לסיפור הוא פסק דין מ-2016 שבו אישר בית משפט השלום בחיפה הסכמות שלפיהן ילדיו של החייב ישלמו לחברת החניונים 190 אלף שקל לצורך כיסוי חובות שצברה המשפחה כלפיה. במסמך נכתב כי התשלום יהווה "סילוק מלא, סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים האחד כנגד משנהו, לרבות טענות בנוגע לחובות בני משפחה של הנתבעים וכיו"ב".

תביעה

ערבים לא הוכנסו למועדון. הפיצוי: 71 אלף ש'

עו"ד גל אביהוד

שני אחים ערבים ישראלים הגיעו עם חברים יהודים ל"בית המרזח" ברמת ישי. היהודים הוכנסו פנימה, והערבים שנשארו בחוץ הגישו תביעה לביהמ"ש

ערבים לא הוכנסו למועדון. הפיצוי: 71 אלף ש'

סעיף זה היה הבסיס למחלוקת שנדונה במסגרת תיק פשיטת הרגל שהתנהל נגד החייב, לאחר שהנאמן אישר את תביעת החוב של החברה נגדו על כ-407 אלף שקל. נגד אשתו – גם היא חייבת בפשיטת רגל – אושרה תביעת חוב נוספת על סך כ-118 אלף שקל. במסגרת התנגדותו לאישור תביעת החוב טען החייב כי פסק הדין מ-2016 מבטא הסכמה שלפיה תשלום 190 אלף שקל יסלק את כל החובות כלפי חברת החניונים.

אלא שהנאמן התנגד לכך, וכמובן שגם החברה, שטענה שהסעיף חל רק על החובות שנתבעו ספציפית באותם הליכים, ואין לו כל משמעות כלפי חובות אחרים שצבר החייב ללא שום קשר אליהם.

השופטת עפרה אטיאס שוכנעה שהכרעתו של הנאמן לא משקפת את ההסכמות שאליהן הגיעו ילדי החייב מול החברה במסגרת הפשרה שנחתמה ביניהם בבית משפט השלום. היא הבהירה שסעיף הוויתור "כללי, גורף ובלתי מסויג", וניתן להבין ממנו שסכום הפשרה נועד לסלק לא רק את החובות של הילדים אלא גם את החובות האישיים של הוריהם.

היא הצביעה על כך שבמסגרת ההליכים נגד הילדים החברה לא יידעה את החייב או את אשתו אפילו ברמז שלא התכוונה לסילוק חובותיהם: "העובדה שלא נעשה כן אף על פי שהחובות של הורי החייבים היו מונחים על השולחן, במעמד החקירה, מלמדת כי כוונת הצדדים הייתה להחיל את סעיף הוויתור שבמחלוקת על מכלול חובות הילדים והחייבים".

בנוסף ציינה השופטת אטיאס שנכונות הילדים להגיע לפשרה הייתה על רקע רצונם לכלול את כלל החובות המשפחתיים. לפיכך, בסיכומו של דבר התקבל הערעור של האב ותביעת החוב נדחתה.

בשונה מכך, השופטת דחתה באותו פסק דין את ערעורה של אשתו של החייב מאחר שלא הוכיחה את התנאי הראשוני של היותה "נפגעת" כתוצאה מהכרעת הנאמן בתביעת החוב כלפיה, וזאת בשל סכום התביעה נגדה. זהו תנאי ראשוני שנקבע לפי סכום החוב ביחס לכלל החובות.

"ערה אני לכך שהנמקותיי דלעיל יכולות היו להוביל גם לקבלת ערעורה של החייבת", כתבה בפסק הדין. "ואולם, כאמור, תנאי בלעדיו אין למתן זכות ערעור לחייבת, הוא הוכחת היותה 'נפגעת' כתוצאה מן ההכרעה בתביעת החוב, והחייבת, כאמור, לא עמדה בתנאי זה, ולכן ערעורה נדחה".