עילת הפיטורים: גנב שניצלים בשווי 70 שקל

עבודתו של מנהל אטליז באזור ירושלים הופסקה לאחר שלקח 2 מגשי עוף. ביהמ"ש קבע שלא הוכח שמדובר בגניבה, והמפוטר יקבל 152 אלף ש'

עו"ד שאולי כהןפורסם: 29.07.18 , 07:09

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל לאחרונה תביעה שהגיש מנהל לשעבר של אטליז באזור מבשרת ציון, שפוטר מעבודתו לאחר שהבעלים האשים אותו בגניבה של שניצלים בשווי 70 שקל. השופט כאמל אבו קאעוד קבע שהוא יפוצה ב-152 אלף שקל, בין היתר בגין פיטורים לא חוקיים.

בדצמבר 2015 לקח התובע מהאטליז שני מגשי שניצלים מבלי לשלם. לאחר האירוע הוא טס לחו"ל וכמה ימים לאחר חזרתו הוא זומן לשיחה עם בנו של המעסיק, שבמסגרתה הודה שלקח את הסחורה. בתביעה שהגיש במאי 2016 הוא טען שבאותה שיחה פיטרו אותו ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת על לא עוול בכפו. לדבריו הוא לא גנב את השניצלים אלא פעל בהתאם לסיכום עם מעסיקו, שאפשר לו לקחת מוצרים מהחנות ולשלם עבורם מאוחר יותר בכפוף להנחת "פתק בקופה", אך הוא פשוט שכח להשאיר את הפתק.

דיני עבודה

התירוץ לפיטורים: הפועל התאילנדי מכר סמים

עו"ד יצחק טיבי

עובד זר בחברה להשבחת פרחים דרש זכויות סוציאליות. המעסיקה טענה להתנהלות פלילית שלו, אבל לא הביאה כל ראייה לכך. הוא יפוצה ב-42 אלף ש'

התירוץ לפיטורים: הפועל התאילנדי מכר סמים

התובע הוסיף שהמעסיק פגע בזכויותיו גם מעבר לכך: הוא לא החתים אותו על הסכם עבודה ומסר לו תלושי שכר פיקטיביים שלא שיקפו את שכרו המלא.

מנגד טען המעסיק שהתובע הודה ש"עשה טעות", וסוכם עמו כי יתפטר. הוא הוסיף שהתובע הוא זה שהתעקש שלא יגובש הסכם בכתב וכי כל זכויותיו ושכרו שולמו לו כדין. המעסיק גם הגיש תביעה נגדית ולא מוסברת לפיצויים של כ-240 אלף שקל על עוגמת נפש ופגיעה במוניטין.

אבל השופט כאמל אבו קאעוד הכריע לטובת התובע וקבע שלא הוכח שהוא גנב. ראשית, כיוון שהמעסיק לא הביא לעדות את העובד שלכאורה "תפס" אותו בשעת מעשה. שנית, התובע הוכיח שהיה באטליז נוהג שלפיו לקוחות היו קונים סחורה בהקפה ומשאירים פתק בקופה לצורך התחשבנות מאוחרת.

כמו כן קבע השופט שלטעמו התובע פוטר. זאת נוכח סתירות בעדות הבן של המעסיק, שפעם אחת ציין שהתובע התפטר ומאוחר יותר טען כי "הגיעו להבנה" שהוא עוזב. לכך התווספה העובדה ששולמו לו פיצויי פיטורים חלקיים.

באשר לתלושים נקבע כי "החלוקה הפנימית של תלושי השכר הייתה בדויה", ככל הנראה כדי להפחית את השכר הקובע לצורכי התשלומים לרשויות. בתוך כך התקבלה גרסת התובע כי הוא זכאי להפרשי פיצויים משום שהתלושים לא שיקפו את שכרו האמיתי.

לבסוף דחה השופט אבו קאעווד לחלוטין את התביעה הנגדית שהגיש המעסיק וכתב כי "יש להוקיע ניסיונות של מעסיקים להרפות את ידיהם של עובדים מפני עמידה על זכויותיהם מכוח משפט העבודה המגן על ידי הגשת תביעות נגדיות משוללות כל יסוד".

משכך התקבלה התביעה העיקרית והמעסיק חויב לשלם לתובע 152,032 שקל עבור הפרשי פיצויי פיטורים ופנסיה, פיצוי על פיטורים ללא שימוע וזכויות סוציאליות נוספות. לכך יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 26 אלף שקל.