העירייה השתלטה על אולם – ביהמ"ש סילק אותה

לאחר שקיבלה את הנכס שברה עיריית טירת הכרמל את מנעולי אולם הספורט, ריתכה את הדלת וסילקה את השוכר. שופטת העמידה אותה במקום

עו"ד דוד קנטורפורסם: 10.11.18 , 18:10

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה בקשה לסילוק של עיריית טירת הכרמל מאולם ספורט בשטחה שעליו השתלטה תוך גירוש השוכר החוקי. השופטת מירב קלמפנר נבון מתחה ביקורת חריפה על התנהלות העירייה והבהירה שהשוכר רשאי להחזיק בנכס עד לתום החוזה שלו.

האולם הוחכר במקור על ידי ההסתדרות הכללית עוד ב-1967 והיא השכירה אותה למכבי טירת הכרמל לתקופה שמתחדשת כל שלוש שנים. המועדון, שלא השתמש באולם מאחר שהיה מוזנח ורעוע, השכיר אותו ב-2014 לאדם שביקש להשתמש בו לצרכים עסקיים תמורת שיפוץ המקום על חשבונו. הסכם השכירות בינו לבין המועדון העניק לו אופציה לשהות בו עד 2026.

אישום

ראש המועצה העיד – נאשם זוכה מעבירות בנייה

עו"ד קרני מור

בעלי חברה לפינוי אשפה הואשם ע"י הוועדה המקומית בשימוש חורג בקרקע שמיועדת למגורים. אלא שמטעמו העיד ראש מועצת באר יעקב

ראש המועצה העיד – נאשם זוכה מעבירות בנייה

כשתקופת החכירה של ההסתדרות הכללית הסתיימה הועבר הנכס לבעלות העירייה, שעתרה לסלק משם את מועדון הכדורגל. ב-2015 הסתיימו ההליכים המשפטיים שנקטה בהסכם פשרה שבו ויתר המועדון על זכויותיו באולם תמורת 400 אלף שקל. אף שהייתה מודעת לכך שהאולם עדיין מושכר, היא השתלטה עליו, שברה את המנעולים, ריתכה את דלת הכניסה והתקינה מנעולים חדשים. תשובתה למכתבו של השוכר בנושא הייתה שהסכם השכירות לא תקף.

לפיכך הוא פנה לבית המשפט בבקשה שיצהיר עליו כבעל זכויות השכירות בנכס ויסלק את העירייה מהמקום. עיריית טירת הכרמל טענה להגנתה שלהסכם השכירות אין תוקף משפטי בין היתר משום שבמועד שבו חתם מועדון הכדורגל על הסכם השכירות מול ההסתדרות – לא היו לה זכויות בנכס.

השופטת מירב קלמפנר נבון פתחה בהערה לעירייה על התנהלותה והדגישה כי היא לא מוסמכת ליטול את החוק לידיים. "ריתוך דלת אולם הספורט ושבירת מנעוליו, בנסיבות בהן המבקש נמצא בנכס מזה מספר שנים, אינה אלא עשיית דין עצמי... אין מקום לקבל שימוש בכוח בנסיבות דנן... לא כל שכן, כאשר המשיבה היא רשות ציבורית", כתבה בפסק הדין.

לגופו של עניין נקבע כי מהראיות עלה שבניגוד לטענות העירייה, כשההסתדרות השכירה את האולם למועדון הכדורגל היא עדיין הייתה החוכרת שלו. מלבד זאת, השופטת תמהה שהעירייה העלתה את הטענה הזו לנוכח העובדה שבהליכים אחרים שניהלה היא הביעה עמדה הפוכה וסותרת לעניין תקופת החכירה של ההסתדרות.

מאחר שההסתדרות לא הגבילה את המועדון ולא התערבה בענייניו, נפסק כי הוא בהחלט רשאי היה להשכיר את האולם בשכירות משנה. בנסיבות אלה נקבע כי ברגע שהעירייה נכנסה בנעליו של המועדון במסגרת הסכם השכירות, היא הייתה מחויבת לכבד את הסכם השכירות של המבקש בהתאם להוראות המפורשות של חוק השכירות והשאילה.

לקראת סיום מתחה השופטת קלמפנר נבון ביקורת על התנהלות העירייה גם בהליך עצמו, כיוון שהאריכה וסרבלה אותו שלא לצורך, וכן לא מילאה אחר צו שחייב אותה לשלם למבקש הוצאות.

לפיכך התביעה התקבלה במלואה והשופטת הצהירה כי השוכר הוא בעל זכויות החזקה והשימוש הבלעדיות באולם הספורט מכוח ההסכם. העירייה צוותה להסתלק מהמקום לאלתר ולשלם למבקש הוצאות של 8,500 שקל ושכר טרחת עו"ד של 12,500 שקל.