בית קפה לא שילם למלצריות - הבעלים חויב אישית

עובדות לשעבר ב"קקאו רוטשילד" לא קיבלו שכר וזכויות. נקבע שאין לאפשר לבעלים ליהנות מההפרדה בינו לבין החברה, והוא ישלם 124 אלף שקל

מערכת psakdinפורסם: 03.12.18 , 09:40

השופט אורן שגב מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה את תביעתן של שתי מלצריות לשעבר בבית קפה "קקאו רוטשילד", והורה לאחד מבעלי החברה המפעילה אותו לשלם להן כ-124 אלף שקל עבור שכר עבודה וזכויות שונות שלא קיבלו בזמן ההעסקה שלהן.

התובעת עבדו בבית הקפה במשך כמה חודשים ב-2012, עד שהעסקתן הסתיימה כשבית הקפה נסגר לשיפוצים ולאחר מכן חזר לפעול באמצעות חברה אחרת, בבעלותו של אותו אדם (יחד עם שותפים נוספים). לא ניתנה להן הודעה כלשהי, לא נחתם איתן הסכם העסקה ולא ניתנו תלושי שכר. ב-2014 הן הגישו תביעה בה שדרשו מחברת "קקאו רוטשילד" – החברה שהעסיקה אותן – זכויות סוציאליות שונות שלא קיבלו. ב-2015 קיבל בית הדין לעבודה את תביעתן במלואה, לאחר שאף אחד מטעם החברה לא התייצב להתגונן.

דיני עבודה

היחצ"ן פוטר במפתיע – ויפוצה ב-150 אלף ש'

עו"ד ורד שדות

בעלי מועדון "השפיגל" ברחובות הסתיר את כוונתו להחליף את העובד והודיע לו על סיום העסקתו ברגע האחרון. ביהמ"ש: זהו זלזול בזכויות שלו

היחצ"ן פוטר במפתיע – ויפוצה ב-150 אלף ש'

אלא שכאמור, החברה שאותן תבעו ונגדה ניתן פסק הדין את פעילותה. בית הקפה שב לפעול תחת ניהולה של חברה אחרת – "קקאו רוטשילד (הראל 2012)" – בבעלותו של אותו אדם. בעקבות זאת הגישו המלצריות את תביעתן נגד החברה החדשה וכן נגד בעליה. באמצעות עו"ד ורד שדות הן טענו שיש להרים את מסך ההתאגדות המפריד בין החברות לבין בעליהן – ולחייב את הנתבע לשלם להן את זכויותיהן.

בהקשר זה נטען כי הנתבע היה "המושך בחוטים והרוח החיה" מאחורי כל החברות, וכי ריבוי החברות נועד לחמוק ממילוי המחויבות כלפי הנושים שלהן.

הנתבעים, שיוצגו על ידי עו"ד דוד קוגן, טענו מנגד שאין כל בסיס לדרישה להרמת מסך, שכן מעסיקתן של המלצריות זאת החברה שחדלה לפעול. עוד נטען כי הנתבע אמנם היה אחד הבעלים, אך מעולם לא ניהל או הפעיל את בית הקפה בפועל.

מבוי סתום

השופט אורן שגב הסביר כי פעילות של הקמת עסק הממשיך פעילות של חברה כושלת תוך ריקונה מנכסיה הוכרה על ידי בתי הדין לעבודה כעילה להרמת מסך וחיובם האישי של בעלי חברות. הוא שוכנע שאין להשלים עם מצב שבו התובעות לא יודעות מיהו המעסיק שלהן.

הוא קבע שיש לחייב באופן אישי את הנתבע, שהיה החוליה המקשרת בין החברות הנתבעות, מאחר שהתנערותו מהחברה שנסגרה, היותו בעל מניות ונושא משרה בה, הובילה את המלצריות למבוי סתום מבחינת מימוש זכויותיהן.

בהקשר זה קיבל השופט את עמדת המלצריות שלפיה הנתבע היה הרוח החיה ועל פיו יישק דבר בנוגע לאופן התנהלותה העסקית. הוא הבהיר כי מעבר לכך שהחברה פשוט הפסיקה לפעול, לא הובאה כל ראיה לכך שלא יכלה לקיים את פסק הדין. במצב זה, לטעמו, מרגע שיש להחלטה שכזו השלכות על זכויותיהן של המלצריות, הרי שאין לאפשר לנתבע "לרחוץ בניקיון כפיו בשם עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, בבחינת הכל מותר והכל כשר".

לאחר שחישב את הזכויות המגיעות לתובעות הורה השופט אורן לנתבע לשלם להן סכום כולל של כ-124 אלף שקל וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.