עתירה: "למה השכנים משלמים פחות ארנונה?"

תושבי מבשרת ציון טענו לאפליה על רקע שיעור החיוב שלהם בהשוואה לבתים סמוכים. המאבק שלהם הגיע עד לבית המשפט העליון. מה נקבע?

עו"ד כנרת שמיר מסיקהפורסם: 11.12.18 , 07:07

בני זוג ממבשרת ציון ניהלו בשנים האחרונות הליך משפטי ממושך לאחר שגילו שכמה מתושבי הרחוב שלהם משלמים ארנונה נמוכה משלהם. עתירתם לבית המשפט המחוזי בטענה לאפליה נדחתה, אולם ערעור שהגישו לעליון התקבל באופן חלקי, ונקבע שעל המועצה המקומית לדון בעדכון החיוב לקראת גיבושו של צו הארנונה לשנת 2019.

בני הזוג גרים בבית צמוד קרקע ברחוב השושנה במבשרת ציון. לפני כארבע שנים הם גילו שתושבי הבתים בתחילת הרחוב מחויבים בארנונה נמוכה יותר, ולמעשה רק 27 בתים ברחוב, ובכלל זה הבית שלהם, מחויבים בתעריף גבוה יותר בהשוואה לכלל השכונה. הם פנו למועצה ודרשו שהאפליה תתוקן אך המועצה סירבה בנימוק שההבחנה מעוגנת כדין בצווי הארנונה ומבוססת על טעמים חברתיים, שכן בתחילת הרחוב מתגוררים "זוגות צעירים" ו"אוכלוסייה מעוטת יכולת".

חוק ונדלן

ביהמ"ש קבע: דמי השכירות יגדלו ב-25 אגורות

עו"ד אורנה גרינברג

בעלי דירה ברחובות דרש שדיירת מוגנת המתגוררת בנכס תשלם 3,000 ש' בחודש במקום 85 ש' שהיא משלמת כעת. בית הדין לשכירות חשב אחרת

ביהמ"ש קבע: דמי השכירות יגדלו ב-25 אגורות

בני הזוג סירבו להשלים עם התוצאה ועתרו לבית המשפט המחוזי בירושלים בטענה ששיעור הארנונה שבו הם מחויבים מפלה ובלתי חוקי. הם עתרו להשבת הסכום שנגבה ביתר בעבר, הפסקה מידית של גביית הארנונה העודפת ומתן הוראה למועצה לפנות לשרי האוצר והפנים כדי לתקן את צו הארנונה כך שהשיעור שבו יחויבו כלל הנכסים ברחוב יהיה בהתאם לשיעור המופחת.

ביוני 2017 דחה המחוזי את העתירה והבהיר שאת הסעד הכספי שביקשו העותרים לא ניתן לתת במסגרת עתירה מינהלית. כמו כן נקבע שהגבייה מבני הזוג נעשתה על יסוד צו ארנונה תקף כך שאין למועצה סמכות לסטות מהקבוע בו.

בערעור שהגישו לעליון טענו בני הזוג שהם זכאים לשלם ארנונה בשיעור מופחת. הם הדגישו כי מעולם לא גרו בשכונה שלהם תושבים הזקוקים לסיוע ולמעשה אין כל הבדל ענייני בין החלקים השונים של הרחוב.

המועצה טענה מנגד כי הבחנות בין נכסים סמוכים לצורך קביעת שיעור הארנונה היא מקובלת ומותרת. היא הוסיפה שההבחנה במקרה זה נטועה בצווי הארנונה מזה שנים רבות, וממילא הפתרון למצב אינו הפחתת חיוב הארנונה של המערערים אלא השוואת החיובים של יתר השכונה "כלפי מעלה".

השופטת דפנה ברק ארז קיבלה את הערעור באופן חלקי. לדבריה, התשובות שניתנו על ידי המועצה לאורך השנים בכל הנוגע להבחנה בין הבתים ברחוב היו לא סדורות. היא ציינה כי אף אם בעבר הייתה סיבה הגיונית להבחנה בין הבתים, כיום ספק רב שיש לכך הצדקה.

עם זאת, המערערים לא הוכיחו שתיקון האפליה צריך להיות בדרך של הפחתת הארנונה שהם משלמים. השופטת הבהירה שבפני המועצה קיימת האופציה להשוות את החיובים כלפי מעלה ואף לקבוע תעריף חדש לכלל השכונה. בנסיבות אלה, נקבע, הסעד שלו זכאים בני הזוג צריך להתמקד בחובת המועצה לבחון את צו הארנונה שלה בהקדם.

השופטת ברק ארז סיכמה שעל המועצה לדון בשאלת עדכונם של חיובי הארנונה בהתייחס לנכסים ברחוב מגוריהם של המערערים לקראת גיבושו של צו הארנונה ל-2019, ובמידת הצורך לפעול להבאת התיקונים המתאימים לאישור שר האוצר ושר הפנים כמתחייב בדין.