תביעה: שכר מתחם צימרים - והעביר אותו לאחרים

שוכר של מתחם נופש במושב בצפון העביר אותו בשכירות משנה לחברת תיירות ללא הסכמת הבעלים. ביהמ"ש הורה לכולם להתפנות תוך שבוע

עו"ד מאיר אסוליןפורסם: 27.12.18 , 23:31

בית משפט השלום בעכו קיבל לאחרונה את תביעתו של בעל נכס במושב בצפון הארץ, הכולל בית פרטי, צימרים ויחידות נופש, והורה לשוכר ולגורמים נוספים לפנות אותו תוך שבעה ימים. השופט הבכיר ג'מיל נאסר שוכנע שהנתבע הפר את החוזה הפרה יסודית בכך שהסב את זכויותיו לצדדים אחרים – מעין "שכירות משנה" – ללא הסכמת התובע.

במרץ 2018 השכיר התובע את הנכס לנתבע למשך שנה, תמורת 8,775 שקל לחודש, עם אופציה להארכה לתקופה נוספת. לטענת הבעלים, בשלב מסוים הופיעו במקום בעלת חברת "מ. סטייל ונופש" ובעלה, וטענו שהם מחליפיו של השוכר ומעתה הם ינהלו את הנכס באמצעות החברה שלהם. לאחר מכן גילה הבעלים שהם פרסמו את המתחם ברשת תוך שינוי שמו מ"נווה הרים" ל"רומי בגליל". בעקבות זאת הוא הגיש תביעה לפינוי נגד השוכר שלו (הנתבע הראשון), וכן נגד החברה ובעליה.

חוק ונדלן

ביהמ"ש קבע: דמי השכירות יגדלו ב-25 אגורות

עו"ד אורנה גרינברג

בעלי דירה ברחובות דרש שדיירת מוגנת המתגוררת בנכס תשלם 3,000 ש' בחודש במקום 85 ש' שהיא משלמת כעת. בית הדין לשכירות חשב אחרת

ביהמ"ש קבע: דמי השכירות יגדלו ב-25 אגורות

הנתבעים טענו מנגד שהחברה ובעליה בסך הכול סיפקו לשוכר שירותי פרסום ושיווק. לדבריהם, לאחר השבחת המתחם, פרסומו ושיווקו על ידי החברה, המקום החל לשגשג, אולם אז רקם הבעלים מזימה תחת אפו של השוכר על מנת להגדיל את הכנסותיו: הוא יצר קשר עם בעלת החברה וציין בפניה כי בכוונתו "לזרוק" את הנתבע מהמתחם ולהיכנס עמה בשותפות, ובכך להגדיל את הכנסותיו - הצעה שלה סירבה בתוקף.

כמה אינדיקציות הובילו את השופט ג'מיל נאסר למסקנה שהשוכר המקורי הפר באופן יסודי את החוזה מול הבעלים כשהקנה את זכויותיו החוזיות או חלק מהן לצדדים אחרים (שכירות משנה או שותפות סמויה), באופן חד-צדדי, כלומר ללא הסכמת התובע.

בין היתר הוא הפנה לתמליל שיחה בין בעלי הנכס לבין בעלת החברה, ובה עלה כי השוכר הסב את זכויותיו בנכס לשאר הנתבעים כשוכרי משנה של הנכס ללא הסכמת התובע.

לגבי שינוי שם המתחם ל"רומי בגליל" צוין בפסק הדין כי השוכר נחקר על נסיבות שינוי השם ועיתויו וטען כי מדובר בשם אקראי ומקרי, אולם לא ניתן להתעלם מהנתון שלפיו שם בתה של בעלת החברה הוא "רומי".

כמו כן הבהיר השופט נאסר כי מדפי הבנק עלה שהחברה העבירה כספים לחשבון השוכר המקורי מדי חודש, בעוד שעל פי גרסתו, שלפיה החברה סיפקה לו שירותי פרסום ושיווק המתחם, הרי שפעולת התשלום הייתה אמורה להיות הפוכה.

במהלך המשפט התברר שהחברה ובעליה מקבלים חלק מההכנסות מהמושכר ומפיקים תמורת זאת חשבוניות מס ללקוחות, וזאת בניגוד גמור לגרסת הנתבע שלפיה הוא היה ונותר השוכר היחיד של המתחם. בתוך כך זקף השופט לחובת הנתבעים כולם את העובדה שהחברה ובעליה נמנעו מלהעיד בבית המשפט.

בסיכומו של דבר נקבע כי השוכר הפר את חוזה השכירות באופן יסודי ומפורש בכך שהסב את זכויותיו החוזיות לצדדים אחרים, המאפשר לתובע לסיים את החוזה ולפנות אותו. הנתבעים חויבו לשלם לבעלי הנכס הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 שקל.