"קנינו גג ביפו ב-400 אלף שקל, אבל אנחנו לא יכולים לבנות עליו"
הם רצו בית קרקע ליד הים ובגלל המחירים עזבו לעתלית, אבל עדיין חולמים לחזור לתל אביב. בינתיים, הריחוק מהפיתויים במרכז עוזר להם להתרחק גם מהמינוס. משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם - משפחת פינץ-עדה. אנחנו על הספה
מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם - משפחת פינץ-עדה מעתלית : מלי (41), יעל ומאיה (7) ואמיר (47).
איפה גרים? מלי: "גרנו בתל אביב אבל מאוד רצינו לגור ליד הים בבית קרקע, אז הגענו לעתלית. גרים בשכירות ומשלמים 4,000 שקל, אבל מחפשים לקנות".
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"אין לאן לצאת וכשהשגרה אפורה מדי נוסעים לבית קפה בעפולה"
"ילדתי בגיל 45 לבד וכולם קוראים לי גיבורה ומפרגנים"
"הילד חטף זיהום לפני חופשה במלדיביים - והפסדנו 15 אלף שקל"
מה עוצר אתכם? אמיר: "האמת שקנינו משהו, אבל אין לנו כל כך מה לעשות איתו. קנינו ב-400 אלף שקל גג בבניין עתיק וקסום ביפו שמיועד לשימור, ויש לנו בעצם זכויות בנייה. תיכננו לבנות שם את בית החלומות שלנו, אבל התברר שכדי לעשות את זה צריך לשפץ את כל הבניין, וגם השכנים מתנגדים. אז בינתיים זה עומד ואנחנו די תקועים. עם הכסף הזה היינו יכולים אולי לקנות דירה".
איך עתלית? מלי: "אני בסך הכל אוהבת את המקום, אבל עדיין חולמת על תל אביב. אני מגיעה לעיר לעבוד לפחות פעמיים בשבוע, וזה ממלא אותי, אבל זה שאני גרה פה מפקס אותי וגם טוב לעסק, כי בתל אביב יש הרבה פיתויים. פה חברה שמציעה קפה, שם ארוחת צהריים".
מינוס? אמיר: "לי אין בעיה לחיות במינוס, אבל מלי לא יכולה". מלי: "אני לא אשן בלילות אם יהיה מינוס". אמיר: "כשגרנו בתל אביב זה היה נורא קל להיכנס למינוס. כאן זה כבר הרבה יותר קשה. אנחנו לא במסעדות כל היום, אנחנו מוציאים הרבה פחות כי יש פה פחות פיתויים. בקצה הרחוב יש פיצריה - זה המקסימום שאפשר למצוא פה".
מה עושים? אמיר: "אני מפיץ סרטי אנימציה. אני בוחר את הסרטים בפסטיבלים או באינטרנט, וכשפוגשים את המוצר הנכון מביאים אותו לארץ. התחלתי כעובד במחסן בגלובוס בתל אביב, ולאט לאט העבירו אותי פנימה לתוך האולם. זה היה המימוש של האהבה שלי, כי זה היה ממש לחיות בסרט, ואני מאוד אוהב קולנוע".
איך יודעים מה הסרט הנכון? אמיר: "זה קשה. זה די פשוט להבין איזה סרט איכותי ואיזה לא, אבל זה לא תמיד אומר שהקהל יאהב אותו. למשל, עוד מעט אנחנו מוציאים את 'אסטריקס 2'. זו אנימציה צרפתית שמבוססת על ספר קומיקס מיתולוגי שלא כל כך מוכר בארץ, אבל אנחנו בכל זאת מנסים, כי זה מוצר איכותי. בפועל אין אף אחד שיודע מה באמת יעבוד. הבאנו את 'לעוף עם ערפד' שאף אחד בעולם לא הוציא, והיינו בטוחים שהוא לא יעבוד, והוא הביא מאות אלפי צופים".
מלי: "אני מעצבת פנים של חללים מסחריים וציבוריים".
באיזה פרויקט את גאה במיוחד? מלי: "עשיתי מרכז יזמות לנוער לעולים חדשים מאתיופיה. הכי ריגש אותי זה שעמד אחד הנערים בסיום הפרויקט ואמר: "מלכתחילה אני יודע שאני צריך להשקיע יותר, אבל עכשיו אחרי שהמקום נראה ככה אני אוציא מעצמי עוד יותר כי סמכו עליי והאמינו בי'".
איפה הבנות לומדות? מלי: "בבית הספר הדמוקרטי. הם לומדים באופן ספייס גדול כמו בגוגל, והמורה מגיעה במגלשה לתוך הכיתה". אמיר: "הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שאני לא יודע איך הן ביחס לתלמידים אחרים בארץ. אין מבחנים ואין דרך לדעת".
מחוץ לתמונה? מלי: "פסנתר יד שנייה שקניתי ב-1,000 שקל לפני כמה חודשים. לא למדתי אף פעם, אבל תמיד רציתי לנגן. לקחתי מורה אבל קשה לי עם הקלאסי. אני רוצה ישר לנגן שירים עכשוויים, אז אני מחפשת מורה כזה ובינתיים אני מנסה לבד".
חופשה אחרונה? אמיר: "היינו כל המשפחה בדנמרק. חשבנו שנצליח לברוח מהחום פה, אבל היה שם גל חום מטורף ואין שם מזגנים בכלל. ישנו בסאונה. אבל בלגולנד הן נהנו".
חלום? אמיר: "בית קרקע עם נוף לים, אבל זה הולך להיות קשה". מלי: "אני אשמח לפרויקט גדול בחו"ל, באיטליה או יפן".
הוצאה שמצטערים עליה? אמיר: "יש גג ביפו".
לפנייה לכתב/ת 
