השכנה ניצחה: לא ייפתח גן ילדים בבניין

בני זוג קיבלו היתר לשימוש חורג בלב שכונת מגורים. רופאה שגרה בצמוד ביקשה לבטל את ההיתר לנוכח המטרדים הצפויים, וביהמ"ש הסכים

עו"ד כרמית בן מרדכי | פסקדיןפורסם: 17.03.19 , 07:10

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל לאחרונה עתירה שהגישה תושבת פתח תקווה נגד החלטת ועדת הערר של מחוז מרכז, ומנע פתיחת גן ילדים בבניין, שיגרום למטרדי רעש, עומסי תנועה, חניה וכו'. השופט יעקב שינמן קבע כי האישור לשימוש חורג שניתן לפתיחת הגן לא היה סביר נוכח הפגיעה בשכנים.

ב-2014 שכרו בני זוג את הנכס שבו אמור היה לפעול הגן. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה דחתה את בקשתם להקמת הגן בנימוק שתהיה לכך השלכה קשה על השכונה ותושביה מבחינת רעש וחניה. בנוסף נקבע שבשכונה אין צורך בגן נוסף. בני הזוג לא ויתרו, וועדת הערר הפכה את ההחלטה ונתנה להם היתר לשימוש חורג לתקופה של שלוש שנים. היא קבעה תנאים שאמורים להפחית את עצמת הרעש כמו ציפוי אקוסטי לגדר המפרידה בין שני חלקי המבנה והתקנת בידוד כפול בחלונות.

חוק ונדלן

מלחמתה של עיריית אשדוד בסככה שבמרפסת

עו"ד רותם טובול | פסקדין

תושב העיר שהורשע בעבירת בנייה בביתו ערער למחוזי וטען: בניתי את הסככה בתקופה שהדבר היה מותר. בית המשפט הסכים וזיכה אותו

מלחמתה של עיריית אשדוד בסככה שבמרפסת

בעתירה שהגישה השכנה היא טענה שאין כל בסיס לקביעה של ועדת הערר שלפיה יש צורך בגן ילדים במקום, מה גם שלא הייתה התייחסות למידת ההפרעה שתיגרם לשכנים מהשימוש החורג. היא ציינה כי מאחר שהיא רופאה במקצועה, ועובדת בשעות בלתי שגרתיות, היא זקוקה לעתים קרובות לשקט ומנוחה דווקא בשעות הבוקר. היא סיכמה שפתיחת הגן תיצור כאוס תחבורתי לנוכח היעדר מקומות חניה בקרבת הנכס.

מנגד ציינה ועדת ערר שערכה סיור במקום שהעלה כי במרחק הליכה מהנכס יש בניינים גבוהים, דבר המלמד לטענתה על צורך ציבורי בגן. היא הוסיפה שלהתרשמותה לא קיימת מצוקת חניה כה קשה שמצדיקה סירוב למתן ההיתר. לדבריה, האינטרס של השכנה מובן בזווית ראייתה הצרה, אך על הוועדה לבחון את הדברים במבט רחב ותוך שקילת האינטרס הציבורי.

בני הזוג הצטרפו לטענות והוסיפו כי ניתן לפתור את בעיית הרעש באמצעות הגבהת החומה המפרידה בין שני הנכסים, או הצבת לוחות אקוסטיקה בגן.

סיור חד פעמי

אבל השופט יעקב שינמן, קיבל את העתירה וקבע שהחלטת הוועדה אינה סבירה והתקבלה על בסיס תשתית עובדתית חסרה. לדבריו, לא נכון היה להתעלם מדעתה של הוועדה המקומית שבחנה, בדקה ומכירה את הצורך התכנוני והציבורי בקיומו של גן ילדים במקום.

הוא הדגיש כי ועדת הערר קיבלה את החלטתה על סמך סיור חד-פעמי קצר יחסית בשטח הגן בשעה שאינה מייצגת, והוסיף כי עצם קיומם שם מבנים גבוהים בסמוך לנכס לא יכול להעיד שיש בהם אוכלוסייה הנזקקת לגן ילדים.

כמו כן צוין בפסק הדין כי הוועדה שגתה כשהניחה על סמך "ניסיון החיים" כי הבאת הילדים לגן ואיסופם נפרסת על פרק זמן של כשעה בבוקר ובמהלך אחר הצהריים. היא לא התחשבה בכך שהורים רבים יביאו את ילדיהם לגן במועד הסמוך לשעה 8:00 בבוקר כשהעומס באזור הוא בלתי נסבל גם היום.

עוד כתב השופט שינמן כי מסקנות הוועדה גם בהיבט הרעש והמטרד אינן סבירות והיא לא בחנה את עוצמת הרעש הצפויה עם הקמת הגן. בני הזוג חויבו בהוצאות בסך 13,500 שקל.