האסון ביבנה: שילוב קטלני של התעלמות מהחוק וריצה אל תחתית עלות הייצור
טרגדיות של מוות בתאונה כמעט לא מתרחשות באתרי בנייה במדינות מפותחות: בעוד שם האחראים על הבטיחות רועדים מביקורת פקחים, אצלנו העובדים רועדים מפחד להיפצע או להיהרג. במקום לטפל בתאונות - השרים מתעסקים בהגדלת מספר התיקים, פשוט כי לא אכפת להם. פרשנות
תאונות באתרי בנייה לא קורות, הן נגרמות. גורם להן השילוב הישראלי הקטלני של התעלמות מהחוק כשהחוק לא נכפה, ריצה אל תחתית עלות הייצור גם במחיר של פגיעה בחיי אדם, רגולציה ממשלתית חסרת שיניים וחסרת אמצעים וסדר עדיפויות ציבורי מעוות.
אסון בלתי נמנע? כמעט אף הבטחה לשיפור הבטיחות במנופים לא מומשה
הבטחות באוויר: עשרות הרוגים בענף הבנייה מתחילת 2018
מי אשם בקריסת המנוף? החברות מגלגלות אחריות
חברי הכנסת לא התגייסו בעבר לאישור חקיקה מקיפה למניעת תאונות באתרי הבנייה, כי היו עסוקים בסוגיות אחרות ברומו של עולם - כמו הפרדת חברות כרטיסי אשראי מהבנקים, אישור קנאביס רפואי ומשהו מוזר הנושא את השם "פסקת ההתגברות". לשרים האחראים על אכיפת החקיקה הקיימת, צנועה ככל שתהיה, לא בער להקדיש לכך תקציבים ועובדים; הם לא ראו תועלת מיניסטריאלית ואלקטורלית בהתגייסות למאבק בהרג המוני של עובדי בניין, חלקם הגדול זרים ופלסטינים.
הקבלנים והבונים התאימו את עצמם לדרישות הממשלה: לבנות הכי זול שרק אפשר ואי אפשר. המתאם המובהק בין העלייה במספר ההרוגים והפצועים קשה באתרי בנייה, להתרחבות המבצעים הממשלתיים המוטים לטובת קבלנים המוכנים לבנות בזיל הזול לא מפחיד אותם. הפסד במכרזי מחיר למשתכן ושחיקה בשורת הרווח כן מפחידים.
רשימה שחורה - לא בבית ספרנו
הטרגדיות של מוות בתאונה כמעט שלא מתרחשות באתרי בנייה במדינות מערביות מפותחות, בהן היתר להתחיל לבנות מותנה בקיום מוקפד על תקנות בטיחות בעבודה. קבלן, יזם ובונה העובר על תקנות אלו, אפילו לא קרתה אצלו תאונה אחת עם נפגעים, ייכנס לרשימה שחורה, רישיון העסק יישלל ממנו וייאסר עליו לבנות במשך שנים.
האכיפה האגרסיבית נראית בבירור בשטח: מרחב בנייה במדינה מערבית מפותחת מוגן - בארץ מופקר. אצלם האחראים על הבטיחות רועדים מחשש מפני ביקורת של פקחים, אצלנו העובדים רועדים מפחד להיפצע או להיהרג. תאונה כפי שקרתה אתמול באתר בנייה ביבנה הייתה מביאה במדינת ניו יורק, למשל, להפסקת כל פעילות באתר למשך חודשים ארוכים, ואפשר שאף לתמיד.
האיום הפלילי לא היה ולא יהיה אמצעי הרתעה יעיל: משטרת ישראל עמוסה מדי מכדי לפתוח בחקירות בכל מקרה של תאונת עבודה בענף הבנייה. את מלאכת הפיקוח והאכיפה רצוי, לכן, להעביר לרשם הקבלנים ולהעניק לו סמכויות ותקציבים כמו לרשות ניירות ערך. אבל עוד לפני כן נדרש, כפי שגם המליץ מבקר המדינה, לשנות את תמהיל הקריטריונים לזכייה במכרזים של משרד השיכון במסגרת מחיר למשתכן: לא המחיר יקבע, הבטיחות והאיכות יקבעו.
"לפני חצי שנה", כתב אתמול במוסף "ממון" וב-ynet עופר פטרסבורג, "חתמו הממשלה וההסתדרות על הסכם בטיחות שנועד להפחית את תאונות העבודה באתר הבנייה. מאז מספרי התאונות רק גדלו". כ-60 פועלים נהרגו בענף הבנייה בשנה וחצי שחלפה, והממשלה מתעסקת באישור חוקי להגדלה גורפת של מספר השרים. זה מה שעומד עכשיו בראש סדר העדיפויות של הקואליציה. בין פופוליזם זול לפוליטיקה זולה לא נשאר לה מקום לטיפול שורש בתאונות. חיי אדם לא חשובים לה, התיקים חשובים.