מקורות הפסידה קרקע בשל "רשלנות חמורה"

החברה רכשה את החלקה ב-1964, אך מאז לא רשמה אותם על שמה. ב-2008 קנו אותה רוכשים חדשים, ובית המשפט קבע שהיא תישאר שלהם

עו"ד אדיר לשם | פסקדיןפורסם: 24.06.19 , 16:18

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה את תביעתה של חברת "מקורות", שביקשה לקבוע כי מסוימת בצפון הארץ שייכת לה ולא למי שרכשו אותה עשרות שנים אחריה. השופט יצחק כהן קבע כי הנתבעים רכשו אותה בתום לב, וציין כי "במשך שנים רבות לאחר שהעסקה נעשתה, התובעת לא דאגה לרשום את הזכות שרכשה על שמה בפנקס הזכויות. מחדלה המתמשך... מגיע כדי 'רשלנות חמורה'".

מקורות רכשה את הקרקע ב-1964 משלושה מוכרים שבבעלותם היו 5/9 מהשטח. היתר (4/9) היו בבעלות רשות הפיתוח. אחרי הרכישה בנתה מקורות במקום מתקן המשמש את רשות המים באזור. ב-2008 קנו שני רוכשים (כל אחד בנפרד) חלקים מיורשים שונים של הבעלים המקוריים או ממי שרכש מהיורשים. אחד הרוכשים הוא בעלים רשום של 2/9 מהקרקע, והשני בעלים רשום של 1/9 – ושניהם היו הנתבעים בהליך. נגד רוכשים נוספים שהיו חלק מהסכסוך ניתנו פסקי דין בהסכמה.

חוק ונדלן

היזמית לא רשמה דירות בטאבו: "זלזול מופגן"

מערכת פסקדין

9 רוכשי דירות ברמת גן תבעו את "גאון נדל"ן" שעיכבה את הרישום במשך 7 שנים. השופט קבע שנראה שהחברה מעוניינת "להעניש" את הדיירים

היזמית לא רשמה דירות בטאבו: "זלזול מופגן"

טענתה המרכזית של מקורות בתביעתה הייתה כי היות שהעסקה מ-1964 קדמה בזמן לעסקאות שנעשו עם הנתבעים, ואף לעסקאות שנעשו לפני כן של מכירת היורשים לצדדים שונים, הרי שיש לעסקה זו יש עדיפות על פני העסקאות מ-2008.

מנגד טענו הנתבעים שפעלו בתום לב, בדקו את פנקס הזכויות במקרקעין ולא מצאו בו הערת אזהרה לטובת התובעת, ועל כן רכשו את הזכויות שרכשו.

השופט כהן הבהיר כי לפי חוק המקרקעין, במצב של עסקאות סותרות יש להעדיף את זכותו של בעל העסקה הראשונה, אך אם הקונה השני פעל בתום לב, והעסקה לטובתו נרשמה – זכותו עדיפה. כמו כן, רשלנות חמורה של הקונה הראשון יכולה לגרום להעדפת הקונה השני בזמן.

הוא גם הזכיר שחוק המקרקעין נכנס לתוקף ב-1970, והסדיר את האפשרות לרשום הערת אזהרה. אלא שמאז ועד 2008 מקורות לא פעלה לרישום זכויותיה בפנקס המקרקעין – לא רישום בעלות ולא הערת אזהרה, שהייתה יכולה למנוע מצד שלישי תמים להיקלע ל"תאונה משפטית".

בפסק הדין נקבע שהנתבעים נהגו בתום לב לאורך כל הדרך, החל מרכישת הקרקע ועד למועד שבו זכותם נרשמה בפנקס המקרקעין. השופט דחה את טענת מקורות שלפיה הנתבעים ראו את מתקן המים שבנתה עליו, והתעלמו ממנו בחוסר תום לב.

הוא שוכנע שהנתבעים שאלו את המוכרים, ונאמר להם שמדובר במתקן ששייך למדינה. "כיוון שרשות הפיתוח שותפה בבעלות במקרקעין, ובבעלותה 4/9 מהמקרקעין, הנתבעים היו זכאים להניח שהמתקן שנבנה במקרקעין, ואשר כפי שנאמר להם שייך למדינה, נבנה על חלקה של רשות הפיתוח", כתב.

בסיכומו של דבר נקבע כי מקורות היא שאחראית לתאונה המשפטית, כיוון שלא נהגה בתום לב כלפי צדדים שלישיים ונהגה ברשלנות, ולכן יש להעדיף את זכותם של הנתבעים על פני זכותה שלה. מקורות חויבה לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 14,040 שקל.