הציגה 2 תמונות וסמס וטענה: "אני ידועה בציבור"

אישה טענה שהייתה זוגתו של גבר שהלך לעולמו ורצתה לפתוח בהליך משפטי מול בתו היחידה סביב הירושה. אבל בית הרבני הגדול דחה אותה

עו"ד חאלד קירש | פסקדיןפורסם: 03.07.19 , 22:38

בית הדין הרבני הגדול קבע לאחרונה כי אישה שטוענת שהייתה ידועה בציבור של גבר שנהרג לפני כשלוש שנים בתאונת דרכים, לא רשאית להתנגד לצו הירושה שביקשה בתו היחידה. בניגוד לטענתה שלפיה הייתה הידועה בציבור של המנוח, הדיינים קבעו שהיא לא הביאה ולו בדל ראיה לקיומה של מערכת יחסים משמעותית המקנה לה את הזכות לקחת נתח מהירושה של בתו.

חוק הירושה מסמיך את בית הדין הרבני לדון בסכסוכי ירושות רק כשכל הנוגעים בדבר מסכימים. אבל מה קורה כשלא ברור אם למי שטוען לזכויות בעיזבון ומתנגד לסמכות אכן יש זכות להתערב בהליך? בעניין זה קבע בג"ץ ב-1991 כי בית הדין הרבני מוסמך לערוך דיון ראשוני כדי לבדוק האם למתנגד יש "זכות נחזית לכאורה" כבעל עניין בהליכי הירושה. זה מה שעשה בית הדין הרבני בבאר שבע שעל שולחנו הונחה התנגדות לבקשת צו ירושה שהגישה בתו של מנוח, מטעם אישה שטענה שהייתה הידועה בציבור שלו ודרשה להעביר את הדיון לבית המשפט למשפחה.

דיני משפחה

ניצלה את אמהּ הדמנטית כדי להתנקם באחיה

עו"ד ליאור דהאן | פסקדין

הבת גרמה לאם להעביר לה זכויות בדירה אחרי שאחיה הגיש בקשה למנות לה אפוטרופוס. ביהמ"ש התרשם שהעסקה בוצעה תחת השפעה לא הוגנת

ניצלה את אמהּ הדמנטית כדי להתנקם באחיה

כבר בתחילת הדרך קבע בית הדין שהתשתית הראייתית הראשונית שהוצגה לו לא מעידה שלאישה יש זכות כלשהי כיורשת ולכן היא לא רשאית לשלול את סמכותו לדון בצו הירושה. עם זאת, בית הדין אפשר לה להגיש עדויות נוספות ואף נתן הזדמנות שווה גם לבתו של המנוח, אולם בסופו של דבר הוא לא השתכנע שהאישה הייתה הידועה בציבור של המנוח והותיר את החלטתו הראשונית על כנה.

על כך הגישה האישה ערעור לבית הדין הגדול, שם טענה כי בית הדין חרג מסמכותו כשערך דיון מעמיק לגבי הסטאטוס שלה בניגוד להלכה המורה לו להעביר את התיק לבית המשפט למשפחה.

בפסק דין שדחה את הערעור ציינו הדיינים הרב אליהו הישריק, הרב מיכאל עמוס והרב אברהם שינדלר כי אמנם הבדיקה הראייתית הראשונית אמורה להיות פחות מעמיקה מזו שהתקיימה בפועל, אלא שבית הדין נדרש להרחיב לנוכח דרישותיה של המערערת-עצמה להעיד עוד ועוד עדים.

לגופו של עניין, הדיינים לא סברו שהמערערת הצליח להוכיח זכות ראשונית להתערבות בירושת המנוח כמי שהייתה הידועה בציבור שלו.

צוין כי הראיות שהגישה על הזוגיות הסתכמו בשתי תמונות, מסרון קצר שבו היא מציעה להכין למנוח פיתה וחשבוניות קנייה אחת מכרטיס האשראי שלו. "אם אלה הראיות שיש בידה, הרי שעימה אפשר יהיה לצרף עוד חברים ו'ידידים קרובים' רבים אחרים שמן הסתם היו לו, אשר הצטלמו בחברתו, שוחחו עמו בידידות והציעו 'להכין לו פיתה' או כוס קפה", נכתב.

הדיינים הדגישו כי המערערת לא גרה עם המנוח, לא ניהלה עמו משק בית משותף, לא נסעה עמו לחופשות, לא הכירה את בני משפחתו, כולל את בתו, ולא קיבלה ממנו עזרה כלכלית כלשהי. אל מול זאת הוכח שלמנוח היו קשרים עם נשים נוספות והוא לא רצה מערכת יחסים זוגית אחת קבועה.

מכאן נפסק שהמערערת לא הוכיחה אף לא ברמה בסיסית כי יש לה זכות להעביר את ההליך לבית המשפט ולקחת נתח בירושת בתו היחידה של המנוח.