שופט הורה לפנות דיירת שלא שילמה שכירות

שוכרת דירה בקריית ים לא הצליחה להוכיח שהובטח לה שתוכל להישאר עד שהנכס יעבור פינוי-בינוי. היא הוגדרה "פולשת" על רקע הפרה של ההסכם

עו"ד ליאור ברקנפלד | פסקדיןפורסם: 22.08.19 , 15:26

בית משפט השלום בעכו קיבל לאחרונה תביעה לפינוי מהיר של דיירת בקריית ים שלא שילמה את דמי השכירות כסדרם ובמשך שנתיים לא העבירה תשלומי ועד בית. השופט ג'מיל נאסר קבע כי היא לא הוכיחה שקיבלה אישור להישאר בדירה עד שהבניין יעבור פינוי-בינוי, והיא נחשבת לפולשת.

הבעלים רכש את הדירה ב-2016, כשכבר הייתה מושכרת לדיירת תמורת 2,000 שקל בחודש. לטענתו, הסכם השכירות עמה הסתיים ביוני 2016 אך למרות זאת היא המשיכה להתגורר בדירה, וסירבה לחתום על הסכם חדש. הוא הוסיף כי ב-2019-2017 השוכרת לא שילמה ועד בית והיו לפחות תשעה חודשים שבהם לא קיבל ממנה דמי שכירות. הוא דרש להורות לה להתפנות משתי סיבות: הפרה יסודית של הסכם השכירות המקורי ופלישה.

חוק ונדלן

פדופיל יפונה מדירה בשכירות מוגנת

עו"ד עומר עידו | פסקדין

דייר מוגן שביצע עבירות מין בקטינים, חלקן בדירה המדוברת, ייאלץ לעזוב אותה. עם זאת, בית המשפט קבע ברוב דעות שהוא יפוצה על הפינוי

פדופיל יפונה מדירה בשכירות מוגנת

הדיירת הכחישה את הטענות וציינה שהיא כלל לא מכירה אותו ולא חייבת לו "אגורה שחוקה". לדבריה, אחיו הזדהה בפניה כבעל הנכס וקיבל ממנה את דמי השכירות במשך שנים, למעט השנה הנוכחית שבה סוכם ביניהם שלא תשלם כפיצוי על נזקי הצפה שנגרמו לדירה בשל פיצוץ בצנרת.

באשר לתוקף ההסכם טענה הדיירת כי אחיו של התובע הסכים להאריך את תוקפו בעל-פה לטווח זמן ארוך – עד למועד שבו יבוצע בבניין פרויקט פינוי בינוי.

השופט ג'מיל נאסר דחה את טענת הבעלים שלפיה הסכם השכירות המקורי לא הוארך כלל, ולטעמו ככל הנראה הייתה הארכה מוסכמת בעל פה. מסקנתו התבססה על העובדה שהדיירת התגוררה בדירה באין מפריע עד להגשת התביעה בתחילת השנה, ועל כך שחוב השכירות מסתכם בכתשעה חודשים ונצבר בין ב-2019-2017, לכאורה אחרי שההסכם המקורי פקע.

עם זאת, השופט דחה את טענת השוכרת שלפיה ההסכם הוארך מעבר ליוני 2019. בפסק הדין צוין כי גם המסמכים שצירפה לתביעה להוכחת טענותיה מעידים שההסכם פקע סופית במועד זה, והמשמעות היא שכיום בהחלט ניתן לראות בה כפולשת.

בתוך כך הובהר כי גרסתה להארכת הסכם השכירות עד לפינוי-בינוי לא הוכחה, וממילא אין שום אינדיקציה לכך שאחיו של התובע היה מוסמך להתחייב על דבר כזה.

השופט ציין כי ממילא תביעת הפינוי מתקבלת בשל הפרה יסודית של הסכם השכירות לנוכח אי-תשלום דמי שכירות וועד בית. הוא הבהיר כי השוכרת לא עמדה בנטל ההוכחה משום שהסתפקה באמירה כללית ולא צירפה אסמכתאות המעידות על העברת התשלומים.

משכך נקבע כי השוכרת צריכה להתפנות בתוך 12 יום ולשלם לתובע הוצאות משפט ו-2,000 שקל עבור שכר טרחת עו"ד.