זמן לחשבון נפש: גם לכם יש חלק בחיסול הדיור הציבורי
מאגר הדירות הסוציאלי שבידי המדינה המיועד לאוכלוסיות החלשות ביותר מצטמק במהירות. האשמה המרכזית היא אמנם הממשלה, אך מתברר כי לאחרונה צץ מכשול חדש להגדלת המאגר: הציבור הרחב שלא מוכן לגור בשכנות לעניים. מנכ"ל משרד השיכון: "הסטיגמה שעוני שווה עבריינות מושרשת חזק בציבור, וקשה מאד להתמודד איתה"
השנים האחרונות מאופיינות בשורה ארוכה של יוזמות מצד הממשלה לקידום ופיתוח מאגר הדירות הסוציאלי שבבעלות המדינה - הדיור הציבורי . החל בהנפקת אגרות חוב של חברת עמידר במטרה לגייס כמיליארד שקל לרכישת דירות, דרך שימוש בקרקעות מדינה להקמת פרויקטים של דיור מוגן לאוכלוסיית הזכאים הקשישים, ועד ליוזמה האחרונה - הקצאת שיעור מסוים מהדירות החדשות הנבנות במכרזי מחיר למשתכן לטובת הדיור הציבורי.
דירקטוריון עמידר אישר: קובי אמסלם מונה ליו"ר החברה
למרות הוראת הממשלה: הדירות ה"עזובות" לא מגיעות לדיור הציבורי
המחוזי ביטל נוהל שמנע סיוע בדיור ציבורי לנשים המקבלות קצבת מזונות
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אלא שלמרות היוזמות האלה, ממשיך המלאי להצטמצם במהירות. בשנת 1999 עוד החזיקה המדינה בכ-110 אלף דירות. בשנת 2011 כבר צנח מספרן לכ-63 אלף, ואילו נכון להיום עומד המאגר על קצת יותר מ-53 אלף דירות - פחות ממחצית מזה שהיה קיים לפני 20 שנה. ביחס לכמות האוכלוסייה, הפער חריף אף יותר. בעוד שב-1999 חיו בישראל כ-6.1 מיליון איש והמדינה החזיקה בכ-18 אלף דירות למיליון נפש, כיום כשהאוכלוסיה מונה כבר 9.1 מיליון איש, היחס הוא 6,000 דירות למיליון נפש - בדיוק שליש.
רשימת הממתינים גדלה
דיור ציבורי הוא מאגר דירות סוציאלי שקיים בכל מדינה מערבית, שמטרתו לספק דיור בשכירות מוזלת למגוון אוכלוסיות שאין מסוגלות לרכוש לעצמן שירותי דיור במחירי השוק, מתוך תפיסה כי קורת גג היא זכות יסוד. בחלק מהמדינות מסופק השירות למגוון רחב של אוכלוסיות ואף מכסה את מעמד הביניים. בהולנד למשל שליש מכלל הדירות במדינה הן דיור ציבורי, ובהונג קונג כמחצית. הדגם השני הוא צר יותר ומיועד לאוכלוסיות נזקקות בלבד, כמו בישראל.
על פי הקריטריונים הנוקשים של משרד הבינוי והשיכון זכאות לדירה ניתנת רק לנכים רתוקים, קשישים המתקיימים מקצבת קיום, משפחות חד הוריות שלהן לפחות שלושה ילדים, או זוגות נשואים שלהם שלושה ילדים ואשר מתקיימים מהבטחת הכנסה לפחות שנתיים. במקביל, משרד העלייה והקליטה מעניק גם הוא זכאות לדיור, בעיקר לעולים קשישים. אלא שגם לאוכלוסיות האלה, שכוללות את המקרים הסוציאלים הקשים ביותר, מתקשה המדינה לספק מענה מספק בשל המחסור בדירות.
מספר משקי הבית שהוכרו כזכאים אך לא נמצאה עבורם דירה ("ממתינים") עולה בהתמדה, ועומד כיום על כ-3,700 זכאי משרד הבינוי והשיכון, עלייה של 13% ביחס למספר הזכאים הממתינים לפני שנה, ועלייה של 100% בדיוק ביחס ל-1,840 משקי בית ממתינים ב-2011.
מאז נחקק, המליצה ועדה ציבורית אחר ועדה ציבורית לבטלו, כולל ועדת טרכטנברג והוועדה למיגור העוני של אלי אלאלוף, ואולם הדרג הפוליטי החושש להיתפס כאנטי חברתי נמנע מלעשות זאת. בפעם האחרונה היה זה שר השיכון לשעבר יואב גלנט, אשר במרץ 2018 הוביל חקיקה להארכת החוק בחמש שנים נוספות, בניגוד לעמדת כל אנשי המקצוע.
המדיניות החדשה: דיור ציבורי בשכונות מעמד הביניים
לזכותו של גלנט ייאמר כי בתקופתו גם התחולל שינוי בכל הקשור לרכישת הדירות. אם עד 2014 עסקה המדינה במכירת דירות בלבד מבלי שהיא דואגת כלל לחידוש המאגר, כפי שחייב חוק הדיור הציבורי, הרי שמ-2015 היא גם רוכשת, כאשר מאותה שנה ועד היום נרכשו על פי נתוני משרד הבינוי והשיכון קרוב ל-2,500 דירות, בתקציב של למעלה מ-3.3 מיליארד שקל. אמנם אין מדובר בהגדלה של המאגר, שכן באותה תקופה ממש מכרה המדינה קרוב ל-10,000 דירות בהנחה לדיירי הדיור הציבורי, ועדיין מדובר בשינוי מבורך.
אלא שכאן כאמור מגיע הטוויסט האכזרי בעלילה - והוא ההתנגדות של חלקים גדולים בציבור להתגורר בסמוך לדיירי דיור ציבורי. לדברי דרייפוס, נאלצים הוא ואנשיו להתמודד עם ההתנגדות הזו באופן יומיומי. "לאחרונה פנה אלינו קבלן שבנה פרוייקט באשקלון, ש-17 דירות בו נרכשו על ידינו לצורך דיור ציבורי", הוא מספר. "אכלסנו כבר חמש דירות, והוא התחנן בפנינו שנחזיר לו את 12 הדירות הנותרות. הוא היה מוכן גם לשלם לנו פיצוי".
אחת הסיבות להתנגדות המתוארת היא שינוי המדיניות של משרד השיכון לגבי מאפייני הדירות שברצונו לרכוש. אם בעבר היה נח יותר לרכוש דירות בשכונות מצוקה, אשר עולות פחות, היום מבקש המשרד לרכוש דירות בעיקר בשכונות מעמד ביניים, וזאת כדי לאפשר לדיירים ובעיקר לילדיהם לצאת ממעגל העוני.
"מרכיב האיכות בדירות החדשות שנרכשות חשוב מבחינתי לא פחות ממרכיב הכמות", אומר דרייפוס. "לכאורה מפתה יותר לרכוש דירות בשכונות עוני, כי הן זולות יותר ואז כשבוחנים את הביצועים אז כמותית רכשת יותר. אבל מבחינה חברתית זו טעות".
ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהכמות - המאגר נשחק ורשימת הממתינים גדלה.
"חוק הדיור הציבורי המאפשר למכור דירות לדיירים יוצר עבורנו בור גדול מאוד. זו העמדה המקצועית שלנו, וככל הידוע לי גם השרה חושבת כך. לצערי כרגע אין לנו הרבה מה לעשות עם זה. אנחנו כבר הרבה זמן בתקופה של ממשלת מעבר, שבה לא ניתן לקדם החלטות שמשנות מדיניות קיימת".
לפנייה לכתב/ת 
