תבע חברת בנייה: סייעתי בהיתר לתמ"א 38

יזם נדל"ן עזר לחברה לקדם פרויקט בת"א. אלא שהתוכנית לא יצאה לפועל והיא סירבה לשלם. הוא פנה לביהמ"ש, וזכה ב-160 אלף שקל

עו"ד דניאל גולשה | פסקדיןפורסם: 28.10.19 , 16:49

בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה את חברת הבנייה "עדי יעדים" לשלם ליזם נדל"ן כ-160 אלף שקל תמורת המאמצים שהשקיע בקידום פרויקט תמ"א 38 בעיר, אף שלבסוף הפרויקט לא בוצע על ידה. השופטת רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי היזם זכאי לתשלום כיוון שעמד בהתחייבותו והשיג היתר בנייה לפרויקט, ואילו החברה הכשילה את מימושו כשניסתה לשנות את תוכנית הבנייה והתעכבה בתשלום האגרות.

היזם, שהוא גם בעל דירה בבניין שברחוב עזרא שבו תוכנן הפרויקט, כרת עם החברה שני הסכמים. בראשון, שנחתם בדצמבר 2010, היא התחייבה לשלם לו 50 אלף שקל כשכל הדיירים יחתמו עמה על הסכם תמ"א 38 לחיזוק הבניין מפני רעידות אדמה, והוספת שתי קומות וחדרי יציאה על הגג, ועוד 70 אלף שקל אחרי שיתקבל היתר בנייה. כעבור כשנה וחצי נענתה החברה לבקשת היזם לתוספת תשלום עקב ריבוי עבודה בנושא ההיתר, ובהסכם נוסף שחתמה עמו התחייבה להוסיף 100 אלף שקל עבור הוצאתו.

חוק ונדלן

שילמו 2.3 מיליון ש', וקיבלו דירה של 3.5 מיליון

עו"ד נעמי גרטופסקי | פסקדין

הרוכשים קנו דירת גג 150 מ"ר בפרויקט באשקלון, לפני שהיזמיות שינו את תוכניות הבנייה והרחיבו את הנכס. ביהמ"ש קבע שהם עדיין יקבלו את הדירה

שילמו 2.3 מיליון ש', וקיבלו דירה של 3.5 מיליון

ב-2014 אישרה העירייה את הפרויקט והוציאה לחברה שוברים לתשלום אגרות. אלא שזו לא שילמה אותן והדיירים החליטו לבטל את ההסכם עמה. כשנה לאחר מכן הגיש נגדה היזם תביעה על סך 149,324 שקל עבור יתרת התשלום המגיעה לו לפי ההסכמים. הוא טען שקיבל תשלום חלקי בלבד אף שעמד במלוא התחייבויותיו והשיג את ההיתר.

החברה טענה לעומת זאת שליזם לא מגיע דבר ואף תבעה החזר של הסכומים ששילמה לו. לגרסתה, הוא סחט ממנה את הכספים לאחר שאיים שלא לקדם את ההיתר אם לא תשנה את התוכנית לטובת הדיירים. בצל איומיו והחשש שיוצאו נגדה צווי מניעה היא לא רצתה לשלם את האגרות עד להסדרת המחלוקת, אלא שבסופו של דבר הדיירים ביקשו לבטל את ההסכם.

היזם טען בתגובה שהנתבעת היא שביקשה לשנות את הפרויקט אחרי שההיתר כבר התקבל, בטענה שהפרויקט במתכונתו המקורית אינו כלכלי עבורה, והדיירים החליטו לבטל את ההסכם משום שהרגישו שבויים שלה אחרי שנים של עיכובים ללא התקדמות בפרויקט.

ואכן, השופטת רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי היזם עמד בהתחייבויותיו לפי ההסכמים מול החברה, ולכן הוא זכאי לתשלום מלא. היא ציינה כי אין ספק שבדצמבר 2014 העירייה אישרה את הפרויקט והוציאה שוברים לתשלום האגרות להיתר הבנייה, כך שהנתבעת הייתה יכולה להתחיל בעבודות לו שילמה את האגרות.

כמו כן נפסק כי העובדה שהחברה שילמה לתובע את רוב הסכום שעליו סוכם בהסכם הראשון, ואף הסכימה להוסיף לו תשלום עבור מאמציו והשקעתו, מעידה על כך שהייתה מרוצה מעבודתו.

בתוך כך דחתה השופטת את גרסת החברה לגבי חששותיה מפני התובע. השופטת קבעה כי חומר הראיות מעיד בבירור שהיא זו שדרשה לשנות את תוכנית הבנייה אחרי קבלת ההיתר. כלומר, לא דרישות הדיירים "בהנהגתו" עצרו את הפרויקט אלא "סחיבת הרגליים של הנתבעת, אי תשלום האגרות, חוסר ההתקדמות מצדה בביצוע הפרויקט והעלאת דרישות חדשות משמעותיות".

לפיכך נקבע כי התובע, שהביא להוצאת היתר בנייה, זכאי ליתרת התשלום ללא שום קשר למחלוקות של הנתבעת עם הדיירים. לאחר תוספת מע"מ, ריבית והצמדה, חויבה הנתבעת בכ-157 אלף שקל בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של כ-24 אלף שקל.