חולה סרטן יפוצה על ההקרנות בשנות ה-50
ישראלי לשעבר קיבל טיפול נגד גזזת כשעלה ממרוקו. לאחר שנים התגלו הסיכונים שבטיפול, אך המדינה לא הודיעה לו על כך. הפיצוי: 65 אלף ש'
בית משפט השלום בירושלים הורה לאחרונה
למדינה לשלם 65,400 שקל לישראלי לשעבר המתגורר בארה"ב, שבילדותו טופל בהקרנות נגד מחלת הגזזת. השופטת קרן מילר קבעה כי אמנם לא הוכח קשר סיבתי הטיפול לבין הסרטן שבו חלה לימים, אולם מגיע לו פיצוי על פגיעה באוטונומיה.
בתביעה שהגיש ב-2010 נטען כי המדינה ידעה על הקשר שבין ההקרנות שקיבל לבין סיכון ללקות במחלות שונות, ולמרות זאת לא יידעה אותו על כך. לדבריו, רק ב-2010 נודע לו על קשר זה. בכך, לשיטתו, המדינה מנעה ממנו מעקב וטיפול שהיו מונעים או לפחות מקטינים את נזקי המחלות שמהן הוא סובל. המדינה טענה מנגד שאצל התובע הוכר קשר סיבתי להקרנות רק בנוגע לגידול ביותרת המוח. לגבי בלוטת התריס נטען כי המחלה התגלתה באופן אקראי.
התובע עלה ממרוקו ב-1956, וב-1991 עבר להתגורר בארה"ב. לפני שעלה לישראל, בהיותו בן 10, הוא טופל בהקרנות נגד גזזת. ב-2004 התגלתה אצלו הגדלה של בלוטת התריס, שנכרתה בהמשך מחשד לגידול ממאיר. כיום הוא סובל גם מגידול ביותרת המוח, סרטן עור וקטרקט בעיניים, ונאלץ לעבור ניתוחים שונים להסרת גידולים ותאי בסיס.
רפואה משפטית
רופאים שכחו חלק ממקדח ברגל של מנותחת
עו"ד אסתר שלום | פסקדין
אישה עברה ניתוח להחלפת ברך ברמב"ם, וצילום רנטגן שנערך אחריו גילה שברגלה הושאר חפץ מתכתי. המדינה תפצה אותה ב-35 אלף שקל
פסק דינה של השופטת מילר התבסס בעיקרו על פסיקת העליון בעניין "איבי" – פסק דין מקיף ומנחה בסוגייה – שבו נקבע כי על המדינה חלה חובה ליידע את המטופלים על הסיכון המוגבר שלהם לתחלואה בשל ההקרנות שעברו בילדותם.
נפסק שם כי המדינה הפרה את חובתה זו החל מ-1991, עת הוחלט במשרד הבריאות על מדיניות של הגברת הערנות בקרב המוקרנים וביצוע בדיקות תקופתיות (מדיניות שלא יושמה), ועד 2009, אז הופץ לראשונה חוזר מנכ"ל משרד הבריאות שכלל מידע רלוונטי והנחיות לרופאים.
העליון פסק שם כי בגין הפרת חובת היידוע כלפי מטופלי ההקרנות, ניתן לפצות על שלושה ראשי נזק: אובדן סיכויי החלמה, כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה.
בתחילת ההליך מול התובע ביקשה המדינה לסלק את התביעה על הסף בטענה שהייתה מחויבת ליידע רק את מי שהתגורר בישראל, אולם בית המשפט דחה את טענתה בנימוק שבסך הכול היה עליה להפיץ חוזר מנכ"ל לרופאים בישראל. אם הדבר היה מבוצע, סביר להניח שהתובע, אף ששהה בחו"ל, היה שומע על כך מאחיו שמתגורר בישראל ואף הגיש בעצמו תביעות בנושא.
לאחר השוואה וניתוח של חוות הדעת הרפואיות קבעה השופטת כי לא הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת היידוע לבין החמרה במצבו של התובע, כך שהוא לא זכאי לפיצויים על אובדן סיכויי החלמה, כאב וסבל או הוצאות רפואיות.
עם זאת, לנוכח הקריטריונים שקבע בית המשפט העליון והעובדה שהסיכון אכן התממש, המדינה חויבה לשלם לו 53 אלף שקל פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה. בהקשר זה נקבע כי גם אם לא בטוח שהתובע היה משנה את מסלול חייו לו ידע על הסיכון בזמן, עצם הפרת חובת היידוע גרמה לו לתסכול וכעס רב על המדינה. בנוסף נפסקו לטובתו שכר טרחת עו"ד בסך 12,400 שקל, והוצאות משפט.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובע: עו"ד עמוס גבעון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ענבל דרור
- עו"ד עבד עודה עוסק ברשלנות רפואית
- הכותב לא ייצג בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
