ביטוח לאומי שלח דיכאונית לעבוד עם ילדים

שופט מתח ביקורת על הוועדה הרפואית, שאישרה לאישה בת 55 הסובלת משלל בעיות גופניות ונפשיות להשתלב בעבודה עם אוכלוסיות חלשות

עו"ד לינוי אולניק | פסקדיןפורסם: 09.12.19 , 08:00

נשיא בית הדין לעבודה בחיפה אלכס קוגן קיבל לאחרונה ערעור על החלטת ועדת העררים הרפואית של ביטוח לאומי, שהפנתה אישה בת 55 המתמודדת עם דיכאון לעבודות כגון סייעת בגן ילדים ומטפלת בקשישים. נקבע כי בהחלטה לא פורטו השיקולים שהביאו את הוועדה למסקנה שהאישה יכולה לעבוד עם אוכלוסיות חלשות המצריכות חוסן נפשי. כעת תצטרך הוועדה לדון בעניין מחדש.

בשנה שעברה קבעה הוועדה הרפואית לאישה 68% נכות רפואית, בין היתר בשל דיכאון עמוק וסוגיות רפואיות נוספות כגון בעיות גב, אבנים בכליות, השמנת יתר, אולקוס, בעיות בעמוד השדרה ובברכיים. בהמשך היא אישרה את החלטת פקידת השיקום להעמיד את דרגת אי-הכושר של המערערת על 65% בלבד.

תביעה

נפלה מצוק במהלך קטטה – ותפוצה במיליון ש'

עו"ד דקל מנחמי | פסקדין

עימות אלים בין מטיילים בשטח גרם לאחת הנוכחות לברוח מהמקום ולהיפצע. התוקף שהורשע בהליך הפלילי נתבע גם בהליך פיצויים אזרחי

נפלה מצוק במהלך קטטה – ותפוצה במיליון ש'

בהחלטת הוועדה נכתב כי האישה לא מסוגלת לעבוד מול קהל ובלחץ עקב הדיכאון, ואילו לנוכח בעיותיה הרפואיות היא לא תוכל לבצע עבודות פיזיות מאומצות, אך היא בכל זאת יכולה להשתלב במשרה חלקית כסייעת בצהרון, עובדת ניקיון או מלווה לקשישים לא סיעודיים.

בהמשך צוין כי אחד מחברי הוועדה (רופא שיקום) סבר שההגבלה בכושר העבודה של התובעת צריכה לעמוד על 74% עקב מצבה הפסיכיאטרי וההיסטוריה התעסוקתית שלה, שמצביעה כי ניסתה להשתלב בשוק העבודה למרות קשייה.

בערעור על ההחלטה טענה האישה כי לא ברור מדוע עמדת רופא השיקום נדחתה. לטענתה לא הוסבר כיצד הוחלט לקבוע לה דרגת אי-כושר של 65% בלבד או לשלוח אותה לעבודות מאומצות עם קשישים וילדים בהתחשב בכך שנכתב במפורש שאינה מסוגלת לעבוד בלחץ ומול קהל ובעבר כבר ניסתה בעבר לעבוד כסייעת אך לא עמדה בכך פיזית ונפשית.

הביטוח הלאומי טען מנגד כי בהחלטה לא נפל פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין לעבודה בשיקולים המקצועיים של הוועדה, וכי ההחלטה ונימוקיה היו סבירים ביותר בהתחשב בנכות הרפואית של המערערת.

אלא שהשופט קוגן לא הסכים עם טיעוני הביטוח הלאומי וקבע שזהו מקרה חריג המחייב התערבות שיפוטית. לדבריו, לא מובן כיצד הוועדה הגיעה להחלטה הסופית על רקע העמדה השונה שהביע אחד החברים. לא פורט בה מדוע דעתו לא התקבלה ואילו שיקולים הובילו את החברים האחרים לקביעת דרגת נכות נמוכה מזו שהמליץ. בנוסף, לא נכתבו בה נימוקים המסבירים כיצד הקביעות לגבי המצב הנפשי של המערערת מתיישבות עם סוגי העבודות המומלצות עבורה.

"אכן לא ברור מהחלטת הוועדה כיצד המערערת במצבה ועם שלל הליקויים מהם היא סובלת ובפרט הליקוי הנפשי, מסוגלת להשתלב דווקא בעבודות עם האוכלוסיות החלשות בחברה - ילדים וקשישים - שהעבודה עמם כרוכה באחריות מוגברת", כתב. "העדר הנמקה זו בהחלטת הוועדה עולה כדי טעות משפטית המצדיקה התערבות, קל וחומר עת המערערת ניסתה בעבר להשתלב בעבודה עם ילדים בצהרונים והתפטרה לטענתה עקב הקשיים הכרוכים בביצוע עבודה זו".

לפיכך הערעור התקבל. השופט הורה על החזרת התיק לוועדה שתשקול אותו מחדש לאחר שתשמע את טיעוני המערערת ותוציא החלטה מפורטת ומנומקת שמופיעים בה כל השיקולים הרלוונטיים. לא נפסקו הוצאות.