שתף קטע נבחר

בוטל הסכם גירושין שהשאיר אישה ללא רכוש

ההסכם קבע שכל צד יישאר עם הזכויות והכספים שרשומים על שמו, מבלי שאלה פורטו. האישה ערערה בטענה שלא ידעה על מה ויתרה - וזכתה

בית הדין הרבני הגדול הורה לאחרונה על ביטול הסכם גירושים שבהליך האישור שלו נפל פגם מהותי: בפסק הדין צוין כי סעיף איזון המשאבים בהסכם קבע באופן כללי שכל צד יישאר עם הזכויות, הנכסים והכספים שצבר מבלי לפרט מהו הרכוש האמור. בנסיבות אלה, נקבע, הייתה חובה לברר טרם אישור ההסכם אם האישה – שיצאה כמעט בלא כלום – מבינה על מה ויתרה.

 

האישה תבעה לבטל את הסכם הגירושים שאישר בית הדין האזורי ב-2015 בטענה שסעיף איזון המשאבים היה כללי וסתום. לדבריה, היא לא ידעה שמשמעות הסכמתה לתנאי שלפיו כל אחד יישאר עם הרכוש שנרשם על שמו היא שתצא בלא כלום אחרי 17 שנות נישואים, כיוון שרק בדיעבד התברר לה שהרכוש המשותף נרשם על שם בעלה. לאחר שבית הדין האזורי דחה את תביעתה חזרה האישה על טיעוניה בערעור שהגישה לבית הדין הגדול.

 

הרב שלמה שפירא קבע כי הבעיה המהותית בהסכם היא שבית הדין האזורי אישר סעיף כללי שקובע ויתור על רכוש, שייתכן כי חלקו משותף, מבלי לברר מה הוא כולל והאם האישה מודעת מהן זכויותיה ועל מה ויתרה. הוא ציין שהבעל סירב לחשוף מהו הרכוש שעמו יצא כך שאי אפשר היה לבדוק מה מתוכו נחשב משותף. עם זאת, אין ספק שהוא צבר זכויות מעבודה במהלך החיים המשותפים ואף ידוע שהפקיד לחשבונו האישי חצי מיליון שקל שהתקבלו כתמורה ממכירת דירה משותפת.

 

מעבר לזה צוין בפסק הדין כי אמנם לפני החתונה חתמו בני הזוג על הסכם ממון שבו נקבע כי הרכוש שצבר הבעל לפני הנישואים יישאר שלו, אלא שלאורך השנים הוא מכר חלק מהנכסים וערבב אותם ברכוש המשותף.

 

לעומת הבעל, האישה יצאה כמעט בלא בכלום, למעט 60 אלף שקל ומימון שכר דירה לתקופת של שנה וחצי. יוצא אפוא שהאישה עשתה ויתור משמעותי כשחתמה על ההסכם.

 

הדיין שפירא הבהיר כי בהחלט ייתכן שבן זוג יעדיף לוותר על זכויות משום שהדבר משרת אינטרסים אחרים שלו, ובמקרה כזה אין כל עילה להתערב בהסכם גם הוא לא הגיוני או שוויוני.

 

אלא שבמקרה הנוכחי האישה לא ידעה על מה ויתרה משום שהרכוש לא פורט בהסכם. בנסיבות אלה, תפקידו של בית הדין היה לברר איזה רכוש רשום על שם הבעל ולוודא שהאישה מודעת לזכויותיה ברכוש זה ומוכנה לוותר עליהן.

 

מאחר שבית הדין לא ערך בירור יסודי ומספיק בעניין זה, קבע הדיין שפירא כי נפל פגם מהותי בהליך האישור ולכן אין להסכם תוקף חוקי. הדיין א' אהרן כץ הסכים עם דברים אלה ולפיכך הערעור התקבל בדעת רוב.

 

בעמדת מיעוט היה הדיין אליעזר איגרא, שקבע כי אין סיבה הגיונית לבטל את ההסכם. זאת בשל הסכם הממון שממילא קובע כי כל צד יישאר עם הזכויות שעמן הגיע לנישואים. במצב זה, לטעמו, לא היה כל צורך לפרט מהו הרכוש שנשאר בידי כל צד.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים