לא הבינו שחתמו על 2 ערבויות – וקיבלו פטור מאחת

שוכרי עסק העבירו אותו לשוכרת חלופית שלא שילמה להם 100 אלף שקל עבור דמי פינוי. בקשתם לחייב את הערבים במלוא הסכום נדחתה

עו"ד סאלח אסדי | פסקדיןפורסם: 19.01.20 , 16:11

שוכרת נכס עסקי בראשון לציון לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי השוכרים המקוריים והבעלים. לאחר שבעל הנכס גבה מהערבים 50 אלף שקל על סמך שטר ערבות של 100 אלף שקל, דרשו השוכרים לממש במלואו שטר ערבות נוסף בסכום זהה. אלא שהשופט מוטי פירר מבית משפט השלום בעיר קבע כי שטרי הערבות חופפים, לאחר ששוכנע כי הערבים לא הבינו שהוחתמו על שני שטרות שונים שיכולים להגיע ל-200 אלף שקל.

ב-2015 נחתם הסכם שכירות משולש בין בעליו של הנכס לבין שוכריו המקוריים ושוכרת חלופית שנכנסה בנעליהם. כחלק מתנאי החוזה הוחתמו שני ידידים שלה על שני שטרי ערבות בסך 100 אלף שקל כל אחד. אלא שהשוכרת לא עמדה בהתחייבויותיה לפי ההסכם, ובעל הנכס דרש לממש את אחד משטרי הערבות. לאחר משא ומתן עם הערבים הוא התפשר עמם על תשלום של 50 אלף שקל.

משפט כללי

בנק לא כיבד צו עיקול – וישלם 235 אלף שקל

עו"ד ארז הימן | פסקדין

אב שהפסיק לשלם מזונות הצליח למשוך מאות אלפי שקלים מחשבונו חרף צו עיקול שהוציאה האם. הוצל"פ קבעה שהבנק אחראי למחדל

בנק לא כיבד צו עיקול – וישלם 235 אלף שקל

זמן קצר לאחר מכן פתחו השוכרים החלופיים בתיק הוצאה לפועל למימוש שטר הערבות השני במלואו, בטענה שהשוכרת שילמה להם רק 50 אלף שקל מתוך דמי פינוי של 150 אלף שקל.

בעקבות התנגדות שהגישו הערבים הועבר התיק לבית המשפט. השניים העלו שתי טענות עיקריות: האחת, כי מרגע שבעל הנכס התפשר איתם הם פטורים מכלל הערבות. השנייה, כי במעמד חתימת החוזה נאמר להם כי סכום הערבות מוגבל ל-100 אלף שקל והם היו בטוחים ששני השטרות הם עותקים של אותו מסמך. לטענתם, הם לא העלו בדעתם שניתן יהיה לגבות מהם 200 אלף שקל.

השופט מוטי פירר דחה את הטענה הראשונה וקבע כי ההסכמות אליהן הגיעו הערבים מול הבעלים לא קשורות לשוכרים המקוריים, שלא היו צד להן. עם זאת, השופט קיבל את הטענה השנייה וקבע כי אין לראות בשני המסמכים כערבויות נפרדות.

הוא ציין כי חוזה השכירות הגביל את סכום הערבות הכוללת ב-100 אלף שקל ואף נקבע בו כי היא נועדה להבטיח את ההתחייבויות של השוכרת גם כלפי השוכרים המקוריים וגם כלפי בעל הנכס.

השופט הוסיף כי אמנם הנחת הבסיס היא שאדם החותם על מסמך מודע לתוכנו אלא שנסיבות החתימה על השטרות והמידע העולה מתוכן החוזה מחזקים את טענת הערבים כי היו משוכנעים שלא מדובר בשתי התחייבויות נפרדות.

השופט ציין כי הערבים הותירו עליו רושם של אנשים פשוטים ולא מתוחכמים שהסתמכו על לשון החוזה ולא הפנימו את ההבדל בין שני השטרות הדומים. בנוסף נקבע כי השוכרים המקוריים לא הביאו לעדות את עורך הדין שערך את ההסכם והשטרות, ולא הוכיחו שהוסבר לערבים במפורש שהערבויות עומדות על סכום כפול מזה שצוין בחוזה.

לפיכך השופט קבע כי מדובר בערבויות חופפות כך שהתחייבויות הערבים מסתכמות ב-100 אלף שקל בלבד. מאחר שהבעלים כבר מימש 50 אלף שקל, השוכרים רשאים לגבות מהם רק את הסכום שנותר. עם זאת, הערבים חויבו בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 7,500 שקל.