"המקום בינינו": קיטש מפה ועד מאדים
נער שגדל כל חייו על מאדים ונוסע לכדור הארץ לחפש אהובה שהכיר באמצעות צ'ט, עומד במרכז של "המקום בינינו". עלילה מופרכת, רגשנות יתר ועומס קלישאות שמרניות הופכים את דרמת ההתבגרות הזאת למיותרת. אחרי שרואים מי חתום עליה, לא מופתעים במיוחד
כמה רחוק אפשר ללכת בניסיון לבצע מניפולציות רגשיות על קהל צעיר? לפי "המקום בינינו" ("The Space Between Us") התשובה היא עד המאדים ובחזרה. כמו ב"אשמת הכוכבים", זהו סרט המנצל את מחלתו של הגיבור הצעיר על מנת לעסוק באהבה צעירה וטהורה שנידונה לכליה. ב"אשמת הכוכבים" המחלה הייתה סרטן, ואילו כאן, בסרט המתיימר להשתייך לז'אנר המדע הבדיוני, מחלת הקיטש הסמלי היא לב מוגדל של נער שנולד על המאדים.
תזכורת קצרה לגבי הדמויות המעורבות תבהיר מדוע הסרט נידון לכישלון. הבמאי הוא פיטר צ'לסום, שכל הפילמוגרפיה שלו מתבססת על עבודות בינוניות ומטה. מ"משחקי חברה" (2001) - הכישלון הקופתי והביקורתי שהעלים את קריירת המשחק של וורן בייטי ל-15 שנה, ועד "האנה מונטנה: הסרט" (2009). על התסריט חתום אלן לואב, התסריטאי של "יופי נסתר" שעלה לפני כחודש על המסכים. כמו בסרט הקודם, גם הנוכחי מתקיף את הקהל בשתי זרועות הצבת: סנטימנטליות בלתי מרוסנת ותפניות עלילתיות מופרכות. לזכותו של "המקום בינינו" יאמר כי הוא לא מאיים על מעמדו של "יופי נסתר" כמוביל במרוץ לתואר הסרט הגרוע לשנת 2017.
נקודת המוצא של "המקום בינינו" מזכירה את יצירת המדע הבדיוני הספרותי החשובה "גר בארץ נוכרייה" (1961) של רוברט היינלין. בשני המקרים הגיבור נולד על מאדים, ומתוך כך הוא בעל חריגות פיזית ורוחנית. ההגעה של הגיבור לכדור הארץ והאופן בו הוא חווה את העולם הזר לו, מקנה לקוראים/צופים פרספקטיבה חדשה. כאן מסתיימת ההשוואה, ונפערת תהום האיכות והערך בין שתי היצירות.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
"מאחורי המספרים": צעד גדול לאישה השחורה
"מכורים לזהב: להתאהב במקונוהיי, עם כרס
בעוד היינלין משתמש בזר למטרת בחינה ביקורתית והצגת שלל עמדות רדיקליות המאתגרות את הקוראים, "המקום בינינו" מורכב מאוסף קלישאות שמרניות. הוא מבצע חיבור בין מספר רב של ז'אנרים – סרט התבגרות, סרט מסע, מדע בדיוני, סרט רומנטי – ומצליח להיות דלוח בכל אחד מהם. הישג לא מבוטל לכשעצמו.
ב-2018 יוצאת משלחת אסטרונאוטים ליישוב מאדים. החברה ששולחת אותם הוקמה על ידי המדען והגאון האקסצנטרי נתניאל שפרד (גארי אולדמן) שמנוע מלטוס לחלל בגלל סוג של בעיה בריאותית. מפקדת המשלחת, האסטרונאוטית שרה אליוט (ג'נט מונטגומרי), הסתירה את היותה בהריון. התינוק נולד על מאדים אך היא מתה בלידה. גארדנר התינוק לעולם לא יוכל להגיע לכדור הארץ בגלל שגופו לא יעמוד בהבדלי הכבידה, ושפרד ושותפיו מחליטים להסתיר את דבר קיומו.
16 שנים מאוחר יותר גארדנר (אסא בטרפילד) הוא נער נבון אך חסר מנוחה. הוא גודל ע"י האסטרונאוטית קנדרה ווינדהם (קרלה ג'וג'ינו), אך יש לו רצון עז להגיע לכדור הארץ. גם כדי למצוא את הגבר המסתורי המופיע בתמונה יחד עם אמו – ככל הנראה אביו, וגם כדי לפגוש את טולסה (בריט רוברטסון) - נערה מכדור הארץ שאיתה הוא מתכתב ובה הוא מאוהב. אגב, בעולם של הסרט יש חוקי פיזיקה אלטרנטיביים המאפשרים לקול ולתמונה לעבור באופן מיידי בין שני הכוכבים. כך שני הצעירים יכולים לצ'וטט מבלי שטולסה תדע שבן השיח שלה גר על מאדים.
בטרפילד מעניק לדמותו של גארדנר את עיניו הכחולות הענקיות הנותנות תוקף לתמימותו הבלתי אפשרית. השחקן בן ה-19 התבגר אך נראה כמי שלא לגמרי הסתגל לצורת גופו המוארכת והגמלונית – דבר המסייע להפגנת הקושי של הגיבור להתמודד עם כבידת כדור הארץ. דרך אהבתו של גארדנר לסרטו של וים וונדרס "מלאכים בשמי ברלין" (1987) מומחש הרעיון שהוא סוג של מלאך טהור במחשבתו וכוונותיו, ושאהבתו לטולסה מפילה אותו מהשמים לעבר העולם האנושי. ייתכן שצ'לסום ולואב אוהבים את "מלאכים בשמי ברלין", אך בהתחשב באיכויותיו המפוקפקות של הסרט נדמה כי הם שאבו השראה רבה יותר מהגרסה האמריקנית המזעזעת "עיר של מלאכים" (1998).
