"החיים נוראיים": מכתב נדיר של איינשטיין ואשתו
לא ידע היכן הבן שלקה בסכיזופרניה, לא שעה לתחנוני אשתו שמתה בגיל 50: מכתב לאחות, ביום שבו ויתר על האזרחות הגרמנית
מאת: אחד המדענים הגדולים בכל הזמנים. שני מכתבים שנכתבו על ידי אלברט איינשטיין, שבהם מתוארת בריחתו של הפיזיקאי היהודי מהנאצים ופעולותיו לסיוע ליהודים לברוח ממשטרו של היטלר, יוצעו היום (ה') למכירה פומבית.
"הסינים רובוטים מטונפים": יומן מסע חושף את איינשטיין הגזען
"תיאוריית האושר" של איינשטיין נמכרה ב-1.3 מיליון דולר
לפי בית המכירה הפומבית נייט סאנדרס, איינשטיין כתב את שני המכתבים לאחותו, מאיה וינטלר-איינשטיין. הראשון שבהם נכתב ב-28 במרץ 1933 על הספינה "בלגנלנד", ביום שבו ויתר על האזרחות הגרמנית שלו.
ב"פוקס ניוז" צוין כי המכתב השני נכתב ב-14 בדצמבר 1938, ובו איינשטיין ניסה לשכנע את מאיה לעזוב את שווייץ ולהגיע איתו לארצות הברית, במקביל לניסיונותיו לסייע לפליטים יהודים לברוח מהמשטר הנאצי. שני המכתבים יוצעו היום למכירה פומבית, במחיר התחלתי של 25 אלף דולר. אשתקד נמכר טיפ שנתן איינשטיין לשליח, ובו התיאוריה שלו לאושר, תמורת 1.3 מיליון דולר.
המכתב מ-1933, שכולל ארבעה עמודים, נכתב על ידי איינשטיין ורעייתו אלזה, זמן קצר אחרי שהיטלר עלה לשלטון בגרמניה. בחודש שלפני כן הנאצים פשטו פעמיים על ביתו של איינשטיין בברלין, פרסמו את תמונתו לצד הכיתוב "עדיין לא נתלה" והציבו פרס של 5,000 דולר על ראשו.
למרות שחברים ניסו לשכנע אותו לא לשוב מארצות הברית, איינשטיין ואשתו התכוונו לחזור לבית הקיץ שלהם בקאפוט, גרמניה. אבל לאחר שנודע להם על הסריקות בביתם, איינשטיין ואלזה ירדו מהספינה בבלגיה ואבי תורת היחסות העביר את הדרכון הגרמני שלו לקונסוליה הגרמנית באנטוורפן. משם הם עלו על ספינה אחרת, ושבו לארצות הברית. באותה עת איינשטיין הבטיח כי לעולם לא ישוב עוד לגרמניה.
"כל חברינו ברחו או נכלאו"
אלזה פתחה את המכתב הראשון בהבעת דאגה לאדוארד (טטל), בנו של איינשטיין מנישואיו הראשונים למילבה מאריץ', שסבל מסכיזופרניה.
"מאיה היקרה! חשבנו והאמנו שטטל נשאר איתך! עכשיו גילינו שזה לא אפשרי. הילדים הללו סובלים מאוד עקב הריאיון הנורא והטיפשי שנתן אלברט בניו יורק. נגד רצוני! התחננתי בפניו, ירדתי על ברכיי. זה היה חסר תועלת! מאיה, החיים קשים ונוראיים. לא משנה מה, אל תכתבי שום דבר שקשור לפוליטיקה לילדים, שום דבר בנוגע לריאיון של אלברט. אלוהים, כל החברים שלנו ברחו או שהם בכלא".
בהמשך המכתב מתואר הדיכוי הפוליטי באותה העת:
"העיתונים מצונזרים. אי אפשר למצוא כלום. מאיה, באילו זמנים אנחנו חיות! במשך ימים, הייתי כל כך אומללה וחולה שבקושי יכולתי להמשיך. אני אגיע לאנטוורפן עוד 10 דקות. אני מקווה שכבר נהיה באיזו פינה שקטה. ואני כל כך חוששת מההגעה הזו!!!! אלוהים!"
המשך המכתב נכתב על ידי איינשטיין עצמו, ולפי בית המכירות נייט סאנדרס נראה שהוא השלים עם גורלם:
"מאיה היקרה, המחשבה שטטל איתך הייתה טעות שלי. זה כנראה קרה כי כתבת עליו בפירוט כה רב. או שאולי בתת מודע זו הייתה התקווה שלי. הוא למעשה בסדר גמור, אבל הוא מדוכא וכמו שאופייני לו, הוא מאבד את חוט המחשבה של השיחה ברגע. רק טוב! כעת אני מחפש מקום מסתור לקיץ".
"רק כשאתה מת אתה בטוח"
במכתב מ-1938 כתב איינשטיין:
"באופן צדדי, אני עובד כסוג של ועדת סיוע נודדת, והמוני מכתבים מגיעים מקורבנות המצב הנוכחי. שלחתי כסף למארי ד"ר, ואני מסייע לקרובים מאולם (עיר בגרמניה) להגר. זה קל לצעירים, אבל מסובך למבוגרים. אני אצטרך להשתמש בחלק גדול מהכנסתי עבור סיוע קבוע שכזה. רק כשאתה מת אתה בטוח. הדבר הקשה ביותר יהיה למצוא מדינה שתקבל את המבוגרים, אפילו אם היא תיתן רק פרנסה צנועה עבורם. לכך הגיעו הדברים בעת הזו!
איינשטיין מת ב-1955, בגיל 76. בנו טטל מת עשר שנים אחריו, בגיל 55. אשתו השנייה אלזה כבר לא הייתה בחיים בעת שכתב את המכתב השני. היא מתה בארצות הברית ב-1936, בגיל 50.
לפנייה לכתב/ת 
