לא הגשר: הקרב צריך להיות על תחבורה ציבורית בשבת
עד שלא נבין כולם שדין תחבורה ציבורית כדין אספקת חשמל או אספקת מים, ועד שלא נשים את נושא התחבורה הציבורית, לרבות התחבורה הציבורית בשבת, בראש הנושאים לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ולכנסת, נמשיך להיתקע בפקק, להתעצבן ולבזבז זמן יקר וכסף
שוב התחבורה הציבורית והשבת מתנגשות זו בזו בתאונה חזיתית. הפעם "גשר יהודית" בתל אביב על הפרק, גשר להולכי רגל ולאופניים מעל נתיבי איילון, שיחבר בין השכונות משני צדי עורק התחבורה הראשי, והוא הראשון מבין כמה גשרים נוספים המתוכננים לאורך נתיבי איילון.
הגשר, שיאפשר גישה נוחה ומהירה בין שכונות ביצרון ויד אליהו לאזור רכבת השלום ותחנת הרכבת הקלה העתידית בקריית יהודית, ולאזור שרונה ומתחם התרבות המרכזי בעיר, מתיימר גם להפחית את התנועה בכבישים העמוסים לעייפה בתל-אביב. אבל התוכנית לעבוד בשבת, כיוון שהעבודות מצריכות חסימה של נתיבי איילון, עוררו את חמתם של הסיעות החרדיות בממשלה. שר התחבורה, ישראל כץ, הודיע מיד על הקפאת העבודות, כדי לכבד את רגשות הדתיים, לדבריו, או פשוט כדי לא לפגוע בקואליציה, כאשר החלופה היחידה היא חסימת הנתיבים באמצע השבוע שתוביל לקטסטרופה תחבורתית. ההחלטה של השר כץ הובילה לוויכוח חדש בין המפלגות שמרכיבות את הקואליציה ובין נבחרי הציבור בדבר הצורך בעבודות תשתית בשבת, עבודות שמבוצעות בהיקף כזה או אחר בכל שבת.
אולם הוויכוח על העבודות ב"גשר יהודית" מעלה שאלות אחרות ולא פחות חשובות. ראשית, כבר היום יש גשרים רבים שחוצים את נתיבי איילון, גשרים למכוניות, שאף שיש בהם מדרכה היא כמעט ולא מנוצלת על ידי הולכי רגל, כיוון שהיא צרה ואין בה צל. דרך אגב, לפי ההדמיה נראה שגם בגשר החדש לא מתוכננת הצללה, וחבל. יתרה מכך, כדי להפחית את עומסי התנועה בעיר ולפנות מקום להולכי הרגל ולרוכבי האופניים, נכון היה להקצות נתיב לתחבורת אופניים ולהולכי רגל על הגשרים הקיימים, או לפחות נתיב תחבורה ציבורית, שיאפשר לאוטובוסים לחצות את העיר במהירות ובקלות.
ואם כבר בתחבורה ציבורית עסקינן, אז מה על התוכנית לסלול נתיבי תחבורה ציבורית בתוך ובין רשויות מקומיות בגוש דן? תוכנית הדגל של השר כץ, "מהיר בעיר" שמה, שמה לה ליעד להקים כ-160 ק"מ של נתיבים ייעודיים לתחבורה ציבורית במרכז, אך עדיין לא יצאה לדרך, למרות ההצהרות וההבטחות. חלק מהנתיבים עדיין "תקועים" בהליכי תכנון, וחלק אפילו לא הגיעו לשלב זה, כאשר משרד התחבורה והרשויות המקומיות זורקים זה על זה את האשמות, והתחבורה הציבורית שוב לא זזה.
ואם כבר תחבורה ושבת עומדים במרכז הוויכוח, אז הגיע הזמן לדבר על תחבורה ציבורית בשבת. מצב הפקקים בישראל ידוע לכל והוא בכי רע. העומס רק הולך ועולה בכל שנה, ומגיע ליותר ויותר נתיבים וערים. גם העובדה שאזרחי ישראל מכורים לרכב הפרטי, ושבכל שנה עולים יותר ויותר כלי רכב חדשים לכביש מוכרת, כמו גם ההשלכות של כל אלה על הכלכלה, על איכות הסביבה ועל איכות החיים.
התחבורה הציבורית בישראל אמנם התקדמה לא מעט בשנים האחרונות, אבל היא עדיין מקרטעת, מסיבות שונות, ובראש ובראשונה בשל התפיסה התכנונית הלאומית המבוססת על רכב פרטי. אמנם בשנים האחרונות הרכבת תופסת יותר תאוצה, והנוסעים מצביעים ברגליים ומשתמשים בה. גם הרפורמה בתעריפים עם המעבר לרב-קו והאפשרות לרכוש כרטיסים מכל מקום ובכל זמן ולעבור בין אמצעי תחבורה ציבורית אחד לשני בקלות ובזול, הגיעה סוף סוף. יחד עם זאת, המכשלה העיקרית של התחבורה בציבורית בישראל היתה ועדיין נשארת התחבורה הציבורית בשבת, כי הרי, גם אם תחליטו להשתמש בתחבורה ציבורית במהלך השבוע, אם תרצו לטייל או לנסוע למשפחה או לחברים ביום המנוחה שלכם, יום השבת, או בחגים, תצטרכו רכב פרטי.
הסטטוס קו בנוגע להשבתת התחבורה הציבורית בשבת החל עם קום המדינה, ונשמר לאורך השנים בהסכמים קואליציוניים שונים. למרות שהצרכים השתנו, גם הדרישות של הציבור וגם הצורך לקדם תחבורה ציבורית נאותה על כל התועלות שלה, בנושא התחבורה הציבורית בשבת אזרחי המדינה נותרו בני ערובה של דילים פוליטיים. כל אלה הובילו, לאחרונה, להקמה של כמה מיזמים פרטיים ושל אגודות שיתופיות כדוגמת "שבוס" ו"נוע תנוע", המציעות תחבורה שיתופית לסוף השבוע. אבל המדינה ממשיכה לטמון ראשה בחול.
תחבורה ציבורית היא צו השעה במדינה קטנה, צפופה ועירונית כמו מדינית ישראל. יש לה תועלות רבות, חברתיות, כלכליות וסביבתיות. משוכת השבת היא ללא ספק משוכה גדולה, אבל רק כשהפקק הזה ישתחרר נוכל כולנו ליהנות מתחבורה ציבורית מתקדמת בכל ימי השנה כמו במדינות המפותחות בעולם. עד שלא נבין כולם שדין תחבורה ציבורית כדין אספקת חשמל או אספקת מים, ועד שלא נשים את נושא התחבורה הציבורית, לרבות התחבורה הציבורית בשבת, בראש הנושאים לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ולכנסת, נמשיך להיתקע בפקק, להתעצבן ולבזבז זמן יקר וכסף.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
