היהודי הראשון של הנצרות: תעלומת ישו
הוא היה תלמיד חכם, השתייך לזרם ה"חסידי" בתוך הפרושים שמהם יצאה היהדות בת זמננו - וקיים מצוות. שנים רבות לאחר מותו של ישו חיו היהודים והיהודים-הנוצרים זה לצד זה, חלקו שירותי קהילה משותפים, והיו למעשה בני אותה הדת. מה קרה במאות השנים שבין מות ישו למפץ הגדול של הנצרות? החוקרים מחפשים תשובות
לא פשוט לנהל שיחה על מי שלפי המסורת היהודית אין לנקוב בשמו. מה גם שלספקנים שבחוקרים לא ברור אם השם שהוצמד לו הוא אכן שמו האמיתי, או שמא מדובר בשם סימבולי המרמז על ישועה וגאולה. מה שברור הוא שבמשך מאות שנים חיו היהודים והיהודים-הנוצרים זה לצד זה, חלקו שירותי קהילה משותפים, והיו למעשה בני אותה הדת - לפני שנפרדו לשתי דתות עם מלחמה מדממת ביניהן. וברור גם ש"הנצרות הקדומה", כפי שמכנים אותה במחקר, היא תעלומה אמיתית.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ד"ר יעקב אשכנזי ויסכה הרני, חוקרי נצרות, מנסים לספק תשובות על סוגיות מרתקות. למשל, מי היה אותו יהודי שתלמידיו שינו את פני ההיסטוריה? האם שמר מצוות - והאם בכלל קראו לו ישוע? בעקבות הפרק התשיעי של הסדרה "והארץ הייתה תוהו ובוהו" המשודר היום (א'), מוצאי הסילבסטר, בערוץ הראשון – הם מספרים על הרגע שבו מת היהודי מהגליל, ודת חדשה קמה תחתיו.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- בעקבות הממצאים: תעלומת מנורת המקדש
- חידון היום השמיני: אז מה אתם יודעים על חנוכה
- החמרה ניכרת במצבו של הרב שטיינמן: "דאגה רבה לשלומו"
"הדמות של ישו כפי שהיא מופיעה בספרי ה'בשורות' היא דמות מעוצבת, כי היא תוצר של אמונה", קובע ד"ר יעקב אשכנזי, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללת כנרת. "אם ישו ההיסטורי מת סביב שנת 30 לספירה, והבשורה הקדומה ביותר (לרוב הדעות) על פי מרקוס לא התחברה אלא 80 שנה אחרי מותו, הרי שיש פה פער היסטורי משמעותי. אם הבשורה הקדומה ביותר התחברה אחרי חורבן המקדש, זאת אומרת שלושה דורות כמעט אחרי ישו ההיסטורי, אז משהו ודאי קרה, והוא זה שעיצב את הסיפור כפי שהבינו אותו יהודים ונוצרים כאחד".
ד"ר אשכנזי מוסיף כי "הדמות ההיסטורית מאוד מעורפלת, ועטופה בעיניי בתורה משיחית עבה, שכמעט אי אפשר לראות דרכה את מה שהיה שם קודם. מי שחיבר את הבשורות, עשה זאת כדי להעביר מסרים תיאולוגים. זה מייצר סוג של סקפטיות ביכולת שלנו לשחזר את הדמות ההיסטורית. אני אישית לא בטוח שצריך בכלל לעשות כן, מאחר שהדמות התיאולוגית של ישו היא זו שהשפיעה על תרבות המערב".
יהודי שומר מצוות
יסכה הרני, מרצה להיסטוריה וחוקרת נצרות, לא מסכימה: "נכון שזהותו היהודית של ישו לא בהכרח מעניינת נוצרים. מעניין אותם מי 'המשיח', מיהו 'גואל העולם'. לא מעניין אותם אם הוא בירך ברכת המזון. אבל כיהודייה, אותי זה דווקא נורא מעניין".
"אז הוא היה יהודי? התשובה היא כן. מה אנחנו יודעים על היהדות שלו? התשובה שלי, לא מעט. כי 'הברית החדשה', גם אם יש לה שכבות מאוחרות כריסטולוגיות (כלומר, תפיסות מאוחרות של זיהוי ישו כ'משיח') - יש בה המון אזכורים לוויכוחים שהוא מנהל עם סביבתו, והוויכוחים האלה הם פנים-יהודיים. ישו הוא יהודי מאוד נאמן ומאוד מוסרי. הוא מבטא זלזול באנשים שהולכים לפי הסטנדרט הדתי הקיים, וזה לכשעצמו מאיים על הממסד".
"הפרושים, שהוא חלק מהם, אינם הכהנים (הצדוקים), הם אינם חלק מכת מדבר יהודה. הם למעשה הקבוצה שבסופו של דבר תצא ממנה היהדות שלנו, וחז"ל הם ממשיכי דרכם. הוא היה ללא ספק פרושי. הוויכוח בניהם הוא ויכוח פנים-קבוצתי. ישו היה שייך לקבוצה שכונתה 'חסידים'. זו קבוצה של אינדבידואלים שפחות עניינו אותם דקדוקי ההלכות והדינים, ויותר התמקדו בעבודה רוחנית ובתפילה".
אז האם הוא שמר מצוות?
"אבל כאשר מאשימים אותו שתלמידיו לא נוטלים ידיים לפני ארוחה, תגובתו עוקצת: לא מה שנכנס לפה מטמא, אלא מה שיוצא מהפה. עם זאת, גם חז"ל ראו שיש הגזמה בהלכות מסוימות. למשל, טבילה ללא התאמה לניקיון המוסרי הפנימי של האדם, וכינו את זה 'טובל ושרץ בידו'. המעניין הוא שדרכו אפשר לשחזר איך התעצבה היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה, עם כל האיסורים והדינים כמוטיב מרכזי".
אבל בסופו של דבר, הפרושים שנאו אותו.
" את מי לא? זו הייתה תקופה שבה כולם שנאו פחות או יותר את כולם. אנחנו קוראים מה חז"ל כותבים אחד על השני, וזה איום ונורא. מה הם כתבו על הכהנים הצדוקים? אני נזכרת תוך כדי שיחה בסיפור המזעזע על הכהן ששחט את חברו בבית המקדש, כדי שיוכל לפנות את הדשן מהמזבח (יומא כ"ג), ואביו מגיע ומוציא את הסכין, ואומר 'הוא עדיין חי. הסכין עדיין טהורה'. זה הרי טקסט איום ונורא, רווי בשנאה וביקורת. וזה הרבה יותר ממה שראית שכתבו על ישו".
"האזכורים השליליים על ישו בתלמוד ובשאר המקורות היהודיים, מאוחרים מאות השנים לאחר מכן, כשיש כבר תנועה נוצרית גדולה שמצֵרה את צעדי היהודים, ויש תחרות וכעס הדדיים. ליהודים אין כוח למחוק או להרוג את כל הכמרים שיורדים לחייהם, אז "הורגים" את ישו דרך סיפורים רעים ומזלזלים על אמו ואביו. במה זה שונה מהאופן שבו משתמשים גם היום במוצא של אנשים כדי להסיט את הדיון מהתוכן? ועם כל זה צריך להדגיש שהנצרות היא לא המשך של ישו - אלא של פאולוס ושל האנשים שהעבירו את המסרים באופן שבו הזהות היהודית שלו הפכה ללא רלוונטית".
מי בכלל הכיר אותו?
ביום שבו מת "האיש ההוא", כפי שמכנים את ישו לאורך שנים ביהדות, ודת חדשה נולדה תחתיו - התפצלו נקודות המבט התיאולוגיות בין היהדות לנצרות באופן שאינו ניתן עוד ליישוב. "ישעיהו לייבוביץ' עליו השלום טען שהנצרות והיהדות הן שתי דרכים מקבילות שלעולם לא תיפגשנה", אומר ד"ר אשכנזי. "אין קיום משותף. מדובר פה בדת משיחית, דת שרואה בישו 'משיח', 'בן אלוהים' שהמאמינים בו מכופרים בזכותו. היהדות לא יכולה לקבל את הרעיון הזה, כי אז היא פשוט לא תהיה יהדות. ביהדות, המשיח שיגיע באחרית הימים, הוא ילוד אישה שיחיה, ימלוך וימות. הוא לא 'בן אלוהים'. הרי הוויכוחים האלימים מימי הביניים היו נעלמים אילו היהודים היו מודים שישו הוא המשיח. על זה הכול נסוב".
אם יש משהו שהחוקרים הרני ואשכנזי תמימי דעים לגביו, הרי זו הנחה המחקרית שישו איננו שיקוף של הדמות ההיסטורית שהיה, אלא עיבוד דתי ואפילו פוליטי שלו. כך למשל, הפלת האשמת צליבתו על היהודים - אשמה שלוּוְתה בהיסטוריה אלימה ומדממת. לדברי הרני "הברית החדשה" היא, בסופו של דבר, גם מפעל פוליטי שמטרתו לנקות את הרומאים מהאשמה הזו בדיוק.
"אין נביא בעירו", נכתב ב"בשורה על פי מתי" – והמתנצרים הפנו אצבע מאשימה כלפי היהודים שלא הכירו בישו ולא הלכו אחר בן עירם, אבל כל זה קורה רק 300 שנים לאחר מותו, כשהקיסר קונסטנטינוס מעניק לנצרות - עד אז קבוצה אזוטרית אחת מני רבות - לגיטימציה שהפכה אותה זמן לא רב לאחר מכן, לדת האימפריה.
"אחד הארגומנטים הבולטים בטיעון הנוצרי כלפי היהודים הוא 'איך לא ראיתם את המשיח? למה אתם לא מקבלים אותו? הוא הרי היה יהודי, פרושי, רב'", אומר ד"ר אשכנזי. "יש כל מיני טיעונים כאילו מחוסר ברירה ישו הלך לגויים. מצד שני, אין שום עדות במקורות היהודיים לכך שהיהודים בני זמנו של ישו ידעו בכלל שיש דבר כזה. כל הסיפור של 'ברכת המינים' שנולדה לכאורה סביב הקונפליקט הזה, במאה השנייה לספירה, הוא שגוי מיסודו".
אשכנזי קובע כי "לא בטוח בכלל שהיהדות הייתה מודעת לקיומה של הנצרות במאה השנים הראשונות לקיומה. אין שום עדויות בכתב על מה היהודים חושבים על הנוצרים לפני סוף המאה השנייה, וזה מעורר שאלות. אני סבור שהנצרות הייתה תופעה שהתחוללה בשוליים של היהדות, ובשוליים של הפגאניזם הרומי. היפרדות הדרכים הדרמטית בין היהודים לנוצרים, לא התרחשה לדעתי מעולם".
- הפרק התשיעי בסדרה "והארץ הייתה תוהו ובוהו" ישודר הערב (א') בערוץ הראשון
