ההגדה של ynet: מ"הא לחמא" - ועד "דיינו"

מקדש ועד נרצה, מ"הא לחמא עניא" ועד "חד גדיא": כמעט בכל בית יהודי בעולם יסבו הערב (ב') לסדר פסח, ויחגגו יחדיו את יום ההולדת של העם היהודי. אין עוד עם כזה, שיש לו יום הולדת ברור, והיסטוריה שעוברת מדור לדור כבר אלפי שנים.

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

• העמוד המיוחד שלנו: כל מה שרציתם לדעת על פסח - והגדה להורדה
• זמני כניסת ליל ההסדר ויציאת החג
  

כך היה מאז שיצאנו ממצרים - עם מוכה של שנים-עשר שבטים וביניהם אלוהים אחד - ועד ימינו אנו: שבכל דור ודור חייב אדם לספר ביציאת מצרים, ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. ואי אפשר לנתק את האחד מן השני, ולכן הקדוש ברוך-הוא מצילנו מידם.

בין אם אתם מכים בבצלים ירוקים ב"דיינו", ובין אם אתם אוכלים את המצה בחיפזון בתוך שקית - בין אם אתם מעדות המזרח ובין אם באתם ממזרח-אירופה: הסיפור הוא אותו סיפור, והשיר הוא אותו השיר, רק המנגינה שונה. אז שירו איתנו.

יונתן רזאל בקליפ מיוחד ובביצוע מיוחד לגולשי ynet, להיגד הפותח של הערב - מגלים את המצות ומגביהים את הקערה, ואומרים בארמית: "זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים..."  

אולי הפיוט המוכר ביותר בסדר, שזכה לאין-ספור ביצועים (אבל זה של הילד שלכם הוא, ללא ספק, הטוב מכולם). ארבע הקושיות הן תמצית הסדר שמעודד את הילדים לשאול למהות ערב, ואת המבוגרים להשיב - ובכך לקיים את מצוות "והגדת לבנך" (זה בפרויקט המרכזי שלנו).  

תלמידי "קריית נוער" הירושלמית - ישיבה תיכונית פנימייתית, מהוותיקות בישראל - מבצעים את גרסת ה"מה נשתנה" שלהם, וגם אפרת גוש בגרסה שלה - והכל והקול יפהפה.  

"והיא שעמדה" - זו זכות אבות, וכנראה הלהיט הגדול ביותר שידעה ההגדה מאז יציאת מצרים, לא מעט בזכות ההופעה ההיא בקיסריה עם "יש לנו הפתעה הלילה, יונתן רזאל", של יעקב שוואקי. מאז זכה הלחן לאינספור ביצועים, אבל אנחנו נאמנים למקור. אז יש לנו הפתעה הלילה... 

וגם שולי רנד בקולו היפהפה שר את "והיא שעמדה" - הפעם בלחן המסורתי מתוך פרויקט "צמאה" של ניגוני חב"ד.

בפרויקט "שירים מההגדות" שעלה כאן לפני כמעט עשור, ביצע דודי לוי את דיינו במיוחד ל-ynet, בשתי גיטרות ובשני קולות.

חבורת הא-קאפלה היהודית הכי מגניבה ברשת מאז יציאת מצרים, הוציאה את הגרסה שלה לפני כמה שנים – עם כמה גרסאות ל"דיינו" שלא ישאירו אף סגנון מוזיקאלי מבוייש. קבלו את "המכביטס" (The Maccabeats). ההרכב שנולד ב"ישיבה יוניברסיטי", וצמח למעצמה מוזיקאלית חורכת רשת. אתם מוזמנים לבחור את הקצב החביב עליכם, ולהתחיל לזמזם במבטא אמריקאי.

כוס של אליהו הנביא כבר מזגתם? אם לא, סימן שאתם נמנים על עדות תימן, פרס או עירק.

אחרי ששבענו, אכלנו אפיקומן ובירכנו - זה הזמן לגמור את ההלל, עם כמה מהלחנים היפים ביותר שנכנסו לפנתיאון המוזיקה היהודית לדורותיה, למילותיו של דוד המלך.

מה אשיב לה': מרדכי בן דוד

מן המיצר, בנוסח יהודי לוב: גיא ורועי זוארץ

אודך כי עניתני: אביתר בנאי ויונתן רזאל

אלי אתה: שלמה גרוניך ומקהלת "מורן" 

או-טו-טו נגמר הערב. אבל כטוב לבנו בארבע כוסות (ויש המהדרין בחמישית) - האפטר פרטי רק מתחיל. אם יש לכם כוח (בכל זאת, תסתכלו על השעון), זה הזמן לכמה מן הפיוטים המוכרים ביותר במשך השנים. למשל, החזן משה אושר (מוישה אוישר) בביצוע הקלאסי ל"כי לו נאה" (תיכף נזרום לקלילים יותר).

זהו, עבר. נגמר. הגיע הסוף הסופי בהחלט. "חד גדיא" - בביצוע ישראלי (שולה חן), מרוקאי (ר' חיים לוק), לדינו (יהורם גאון, אלא מה) ואיטלקית (שלומי שבת מפתיע בקלסיקה). כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה, עם או בלי קטניות.

אם הגעתם עד כאן, כבר רצה ה' את מעשיכם. עוד סיבה לפצוח בשיר מסורתי. בעצם, למה לא בשניים שהם אחד? שתי התקוות הללו - זו שב"חסל סידור פסח", עם התקווה לשוב ולעשותו בציון, וזו שבתפילה "לשנה הבאה בירושלים" - ליוו את אבותינו במשך אלפי שנים. והשירה הזו שלא פסקה, היא הסיבה להיותנו כאן היום.

לשנה הבאה שוב כאן, בציון ובירושלים הבנויה.