אינני שומר שבת. מותר לי לשמש כשליח ציבור?

שאלה:

אני מגדיר עצמי מסורתי: מניח תפילין, שומר כשרות וכדומה. בעוונותיי, עדיין אינני שומר שבת כהלכתה, אם כי לא מחלל בפרהסיה. לדעתי, הגבאים ופרנסי הציבור בבית הכנסת שאליו אני הולך מכירים פחות או יותר את מצבי. הם יודעים למשל שילדיי לומדים בבית ספר ממלכתי רגיל.

בשבת האחרונה נתבקשתי לשמש שליח ציבור בתפילת מוסף, ונעניתי. אחר כך סבלתי ייסורי מצפון. מה הדין?

תשובה:

מאז שהחלו לקיים מנייני תפילה - נועד לשליח הציבור תפקיד חשוב, שכן הוא מנהיג את התפילה וקובע את הקצב שלה, ובתפילות מסוימות, כגון חזרת הש"ץ ואמירת קדיש, הוא לבדו אומר את התפילה, והקהל עונה אחריו "אמן".

יש לכם שאלה? לחצו על "שלח שאלה" - כתבו ותיענו

<< לכל השו"תים במדור החדשו"ת >>

לאור חשיבותו של שליח הציבור, נקבע בהלכה שהוא צריך להיות הגון ורֵיק מעברות, בעל שם טוב, עניו, רצוי לחבריו, קולו נעים ורגיל לקרוא בתורה, בנביאים ובכתובים (תענית טז, א; שו"ע נג, ד). הגמרא דורשת את הפסוק: "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה" על "שליח ציבור שאינו הגון היורד לפני התיבה". לכן, יש עדיפות לשליח ציבור השומר שבת כהלכתה (תענית טז, ב).

עם זאת, כיום יש מקום להקל בעניין זה, הן בשל השינוי בתפקידו של שליח הציבור - והן לאור מעמדם של מי שאינם שומרי מצוות במציאות זמננו.

באשר לתפקיד שליח הציבור

בעבר הוא היה מתפלל בקול רם וברור את כל התפילה, ויהודים היו מכוונים את לבם לתפילותיו או מתפללים יחד אתו, וכך היו יוצאים ידי חובתם. זאת על פי ההלכה שנפסקה כדברי רבן גמליאל בתלמוד: "שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן" (ראש השנה, לג, ב).

הדבר היה נחוץ ביותר בתקופת חז"ל המוקדמת שבה כתבו את התורה שבכתב (תנ"ך), אך נמנעו מלכתוב דברי תורה אחרים, כולל תפילות, ורבים לא ידעו את התפילות בעל-פה.

גם אחרי שהחלו לכתוב את התפילות, לא היו סידורים מצויים לכל הציבור, ולא כולם ידעו לקרוא בשטף, ולפיכך שליח הציבור היה מוציא מתפללים רבים ידי חובה. כיום, בעקבות המצאת הדפוס, ולאור העובדה שכל המתפללים קוראים בעצמם - כל אדם מתפלל בעצמו, ושליח הציבור אינו מוציא ידי חובה בתפילתו (ראו משנה ברורה, נג, נג לעניין הסכמת המתפללים למינוי שליח הציבור).

יחס ההלכה השתנה כלפי החילונים בימינו

השינוי השני נובע כאמור ביחס ההלכה ליהודים שאינם שומרי שבת בזמננו: פוסקים רבים סוברים שכיום, מכיוון שרוב היהודים אינם שומרים מצוות, הם צריכים להיחשב כ"תינוקות שנשבו", בשל העובדה שהם לא זכו לחינוך לתורה ולמצוות. כיוון שכך, יש לראות אותם כשוגגים ולא כמזידים או כמומרים להכעיס במעשי העבירה שלהם.

במיוחד יש להקל כשמדובר ביהודי מסורתי, שאינו מחלל שבת בפרהסיה. שכן עיקר ההקפדה ההלכתית על מחללי שבת, היא כאשר חילול שבת מתבצע ברשות הרבים לעיני כל, ויש בו רמיסה של השבת באופן בולט וחמור. כך נפסק, שהמחלל שבת בפרהסיה אינו מצטרף למניין (לדוגמה: משנה ברורה נה, מו-מז).

לפיכך יהודי מאמין ושומר מסורת, המקפיד על שמירת כשרות, מניח תפילין ואינו מחלל שבת בפרהסיה, יכול לשמש שליח ציבור. כמובן שיש חשיבות לכך שהוא יהיה מקובל על קהל המתפללים, ובמקומות שבהם מדקדקים בכך ששליח הציבור יהיה מהמקפידים על קלה כבחמורה - יש להיזהר מיצירת מחלוקת.

במקרה שלך, נראה שאתה מקובל על קהל המתפללים, ועל כן אין מניעה שתשמש כשליח ציבור, ונקווה שבעז"ה תזכה בקרוב לשמור שבת כהלכתה במלואה.

• לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.