אנחנו ניצבים בדד מול אלוהים

מתי נולד רעיון התשובה?

שלהי הקיץ צורבים בנפש היהודית מחשבות אשמה, חרטה וסליחה. מפגשי לימוד מגוונים אני מנחה גם בימי תשובה אלה, ובכולם אני מבקשת מהמשתתפות להגדיר בקצרה את התפקיד שהן מייעדות ליום כיפור. התשובות נעות במרחב של חשבון נפש, מחשבות על שינוי החיים, התפייסות עם חברות והתבודדות. הצעות אלו, עם כל גיוונן, שייכות למשפחה אחת, משפחת המהפכה החז"לית, והן מעידות כאלף עדים על ניצחונה.

לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

המקדש כמכבסה

גם לחזור וגם לשוב?

אבל השבת ניצבת הקהילה בעיצומה של הקריאה בספר דברים המהפכני, המציע התבוננות אחרת על רעיון התשובה. החוק המקראי עוסק ברובו בחטאים ובעונשים מעשיים (כריתת איברים, קנסות כספיים, כרת והוצאה להורג). ופתאום, בספר דברים, מגיעה הצעה חזקה ומפתיעה שתוכל לשמש עוגן למהפכת התשובה החז"לית – חזרה רגשית ורוחנית מהחטאים.

"מדינת ישראל... תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל"

חזון הנביאים עליו אמורה מדינת ישראל להיות מושתתת (איזו צורה יפה...), מציף במילים ברורות את הביקורת על תהליך הכפרה הכהני, הטכני, זה שנבנה על ידי המקרא עבור יום הכיפורים (ישעיהו, נ"ח): "הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ, הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ, הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'? הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע... וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים... הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם".

אמ;לק – בית המקדש חרב, הכהנים איבדו את תפקידם, לחכמים היה רעיון גאוני

בסוף המאה הראשונה לספירה, לאחר חורבן בית המקדש השני, הביאו החכמים לעולם היהודי את תרבותם והנהגתם. הצלחתם לא התרחשה ביום אחד, אלא בתהליך שארך מאות שנים ובסופו תפסו ההלכה ויוצריה את מרכז החיים היהודיים תוך שהם דוחקים לשוליים תרבויות יהודיות מתחרות.

"עבירות שבין אדם לחברו..."

יום כיפור של חז"ל מקבל השראה מדברי הנביאים, ועם זאת אין להקטין את עצמת המהפכה שהוא מציע. חז"ל הם שיצרו תוכנית מעשית מפורטת להפיכת יום כיפור מיום של פולחן כהני, לחוויית תיקון של כל פרט בקהילה.

"רִקמה אנושית אחת חיה"

יום כיפור המקראי נמתח כמשיכת מכחול בודדת מהקטורת של הכהן ועד לכיסא הכבוד בשמיים. רעיון התשובה החז"לי הופך את החיים הדתיים לרשתות אנושיות צפופות.

לא חף מבעיות

הפתרון של חז"ל ליום כיפור מלא באתגרים ובעיות. קשה למזג את העבודה תהליכית הארוכה של הפיוס עם תאריך בלוח השנה. קשה לצוות על הלב להתפייס, ובעייתי לצוות עליו לסלוח.

הכול חוזר אלינו

למודי ניסיונות דתיים, קל היום לומר שאין דרך לצוות על הלב, ואין אפשרות לנסח חוקים דתיים - מפורטים וחכמים ככל שיהיו - שיהפכו אותנו לטובות וגומלות חסדים. המאבק לחיות חיים ראויים הוא אישי ויומיומי. הדת יכולה להציע מתנות רבות, אבל אסור לנו להעניק לה מנדט על המוסר שלנו.

ובבית המדרש של הטוקבקים

נדמה לי שמשה (טוקבק 83 משבוע שעבר) קצת כעס עליי. הוא כתב: "בורות מוחלטת. בחיים לא חשבתי שיש אנשים בורים כמו רוחמה וייס, ועוד היא חושבת שהיא חכמה".

שבת שלום!