"אפילו האתיופים הסתכלו עליי מוזר": הרב שנאבק בגזענות
הוא בן לכומר שהתגייר, היגר לארה"ב כילד והשתלב בקהילה היהודית - ומאז הוא מנסה לחיות את שתי הזהויות שלו במלואן, כשהוא מלמד סובלנות בקהילה היהודית ובקהילה השחורה. עכשיו הרב האקטיביסט שמפגין עם חבריו היהודים למען זכויות השחורים, רוצה להעביר את המסר גם לישראלים
(צילום: שניר קציר)
הרב יהודה וובסטר נע באופן תמידי בין שני עולמות: זה היהודי והלבן של הקהילה בניו-יורק, וזה השחור של ברוקלין, שם הוא גר בקהילה שיתופית. הוא נולד בכלל בגיאנה, בן לכומר שהתגייר – והפך לרב-מורה לפעיל חברתי בקהילה היהודית.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הרב השחור מכין נערים לבר מצווה, מעורב בפילנטרופיה ומארגן ארוחות שבת משותפות לעשרות אנשים – אך לא זונח לרגע את המאבק למען זכויות הקהילה השחורה, בעיקר בניו-יורק. על רקע מעורבותו החברתית הגיע לישראל בקיץ מסגרת השנתית של קהילת ROI של קרן שוסטרמן. את הקהילה השיתופית בפארק סלופ, הוא מכנה "הבית שלי", משתדל לאתגר את החברה היהודית האמריקנית (ועל הדרך, גם אותנו).
קראו עוד בערוץ היהדות :
- אחד מראשי המאבק החרדי: "אנחנו מצפצפים על מדינת ישראל"
- המדריך לחיים מוסריים בתרבות הרשע/ פרופ' רוחמה וייס
- אחרי המבול: כולנו ניצולים/
הרב אברהם סתיו
"אני דואג שהקהילה היהודית תישאר מחויבת למאבק למען חייהם של שחורים בארצות הברית, ובאופן ספציפי בניו-יורק", אומר הרב וובסטר, שמרכז את עיקר פעילותו ב"ג'יי בריג'" (יהודים למען צדק חברתי-גזעי, JFREJ). סביב הסוגיה הגזעית הוא מקיים סדנאות למידה ואירועים בבתי כנסת ובקהילות היהודיות, בין הכנת נערי בר מצווה - להנחיית טקסים דתיים.
"בעצם הנוכחות שלי אני חותר תחת הנרטיב המקובל של איך יהודים צריכים להיראות". הרב וובסטר ותלמידה
"המטרה שלי היא שאנשים יבינו שגזענות זו מערכת שנועדה בראש ובראשונה לדכא. אנטישמיות היא דרך מאוד טובה להבין את זה. יהודים לבנים לא בהכרח חווים את זה אישית, אבל כשמדברים על אנטישמיות אפשר להבין דרך זה את החוויות של דיכוי של שחורים בארצות הברית. צריך להבין שהווירוס הזה של הגזענות הוא חלק מהאנטישמיות, לכן כולנו צריכים לעבוד על זה, ולהילחם בכל צורות הדיכוי על בסיס גזע".
עד כמה העבודה שלך פועלת גם על הצד השני, כלומר להכיר לשחורים בארצות הברית את האתגרים של החיים היהודיים?
"העבודה שלי מתרכזת בעיקר בקהילה היהודית, יש שם עדיין גזענות. אבל מטבע הדברים העבודה שלי חושפת אנשים להרבה מאוד הנחות יסוד שגויות. למשל, שכל היהודים לבנים. אני מגיע לבתים של אנשים להכין ילדים לבר מצווה, ואני כבר רגיל להבעה על פניהם ברגע שהם פותחים את הדלת ושואלים, אתה הרב?
"בעצם הנוכחות שלי אני חותר תחת הנרטיב המקובל של איך יהודים צריכים להיראות (לבנים). בגלל הפריבילגיות של המעמד הלבן וזה שיהודים בארה"ב הם בעיקר לבנים, יש מי שמקשרים אותם לפריווילגים ומצמיחים אנטישמיות – אז העבודה שאני עושה בשני הצדדים היא להכחיד את זה".
אתה אופטימי?
"אנחנו כאן לטווח הארוך. אני מתפלל שאנשים יבינו את הדחיפות של הנושא והחשיבות של יצירת שיתופי פעולה, כי זה עניין של חיים ומוות. זו האמת. בכל יום שחורים נתונים לחסדיהם של לבנים במקומות כמו משטרה ומוסדות ממשלתיים בארה"ב, ויש כוח בלתי שוויוני בסיטואציות האלו. אם נולדת גבר שחור בארצות הברית, רוב הסיכויים שתגמור בכלא. זה משבר זכויות אדם משמעותי. אני מנסה להסביר שזו לא רק בעיה של שחורים, אלא גם בעיה של יהודים, כי גם יהודים לא לבנים הם חלק מהקהילה היהודית".
יהודים בכל מיני צבעים
הסיפור של וובסטר מתחיל בכלל בגיאנה שבדרום-אמריקה, בנו של כומר (פסטור) נוצרי שלא היה מסוגל לוותר על "הברית הישנה", והיה חבר בזרם דתי- פרוטסטנטי המכונה "הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי" שעורכת את טקסיה בשבת (ולא בימי ראשון). המשפחה אף הקפידה על אי אכילת חזיר.
"אני מנסה להסביר שזו לא רק בעיה של שחורים, אלא גם בעיה של יהודים, כי גם יהודים לא לבנים הם חלק מהקהילה היהודית". וובסטר מפגין
"הוא היה מאוד דתי ומאוד שמרן, והכנסייה לא אהבה את זה", מספר וובסטר. "הם רצו שנזרוק את הברית הישנה נאכל חזיר והכול. הוריי היו אנשי אמונה ואמרו שהם לא יכולים להתיר משהו שהם חושבים שהוא שגוי. אז הם עזבו את הכנסייה, ויתרו על הבית ועל כל מה שהתלווה למעמד.
"אבא שלי התחיל לעשות מסע משלו. הוא קרא את הקוראן, ומישהו אמר לו שאם הוא קרא את הטקסט מתורגם, אז הוא לא ממש קרא את הקוראן. אבא חזר הביתה והתחיל לחשוב שלמעשה גם את התנ"ך הוא לא ממש קרא, כי הוא בעברית".
משפחת וובסטר כולה החלה בלימודי עברית. יהודה מספר כי הם עדיין האמינו בישו, אבל התחילו יותר ויותר להתחבר ל"ברית הישנה". במקביל ביקרו בישראל, באתיופיה, גרו בחווה שנתיים בלי מים זורמים, ועברו תהליך שבו התחברו יותר ויותר ליהדות.
אל תקרא לי שחור:
די-בלאק הפך לנסים
טלי פרקש
עם כיפה שחורה, טלית וחזות כללית של רב, המהפך של די-בלאק - פעם ראפר מהגטו בסיאטל, והיום יהודי חרדי מאותו הגטו ממש - הושלם. עכשיו קוראים לו נסים, והוא עושה ראפ שחור במובנים הכי בני-ברקיים של המילה
"הם השראה", הוא אומר על אביו ואמו. "הם התחילו מכלום, והגיעו לאן שהגיעו בכוחות עצמם. הם כמובן שמחים על הדרך שאני עושה ועל העבודה שלי".
איך אתה מגדיר את היהדות שלך?
"אני לא יכול להגדיר את עצמי כיהודי קונסרבטיבי, על אף שכך גדלתי. אני לא יודע כמה מאיתנו באמת מצליחים לחיות תחת כל ההגבלות והצוויים הדתיים. אבל אני כן נח בשבת ולא עובד, ומאמץ את המנוחה. בישראל כל הסיפור שקרה עם הכותל עצוב מאוד בעיניי. אנחנו בשנת 2017, אז איך יכול להיות שעדיין מפלים נשים?"
"גם פה מרימים גבה על היהודי השחור"
בארה"ב מתקשה הרב וובסטר לגייס אנשים לפעילותו האקטיביסטית למען זכויות השחורים מתוככי הקהילה היהודית: "זה לא פשוט, אנשים כל הזמן אומרים: אין לי זמן לזה, או: אני לא אדם של מחאות. האמת היא שגם אני לא אדם של מחאות, אבל אין לי ברירה. אנשים מתקשים להתגייס למען מאבקים של 'האחר'. אני חושב שזה גם קשור לעובדה שמחאות כמו 'חיי שחורים חשובים' מתחברות בדרכים שונות למאבק הפלסטיני, וחלק משמעותי מיהודי ארצות הברית מרגישים קונפליקט סביב הדברים האלה. זה הפיל שבחדר. מצד שני, עכשיו, אחרי שטראמפ נבחר, אנשים מרגישים צורך להתגייס בדרכים שונות".
"בחיפה נהגתי ללכת עם כיפה לכל מקום, ואנשים היו מרימים גבה על היהודי השחור. זה היה להם קצת יותר מדי"
באופן טבעי נוצר חיבור בין וובסטר וחבריו לארגון, לבין התארגנויות של יוצאי אתיופיה בישראל. לדבריו, "יש דמיון ויש שוני בין הגזענות בארצות הברית כלפי שחורים, לבין מה שקורה בישראל. גם כאן מי שבנו את מוסדות המדינה היו יהודים אירופים. אחת מהמנהיגות שלנו, רחל,יצרה קשר עם ארגונים של הקהילה האתיופית בישראל שרוצים צדק חברתי-גזעי. שחררנו וידיאו שאומר 'כולנו יוסף סלמסה', והפצנו אותו ברשתות החברות. הרעיון הוא לתת למאבק הזה הקשר גלובלי. אתה לא יכול להילחם בגזענות ממסדית אם אין לך תמיכה רחבה".
וובסטר שזהו ביקורו הרביעי בישראל, מספר כי בחר ללמוד בחיפה במשך שישה חודשים, מה שהוא מתאר כ"חוויה מדהימה". "בחרתי בחיפה כי זו העיר הכי מגוונת בישראל. מצד שני, הייתה גם אכזבה מסוימת. נהגתי ללכת עם כיפה לכל מקום, ואנשים היו מרימים גבה על היהודי השחור. זה היה להם קצת יותר מדי.
"האמת היא שגם בניו-יורק אנשים ממש יכולים לעצור אותי באמצע הרחוב בהפתעה. כשהגעתי לפה בשנת 2013 חשבתי לעצמי שסוף-סוף אף אחד לא יסתכל עליי בצורה מוזרה, וזה עדיין קרה! אפילו האתיופים הסתכלו עליי מוזר, כי אני הרי ממש לא נראה אתיופי. באחד הימים הראשונים שלי באוניברסיטה עשיתי קידוש, לא יודע למה אפילו. הייתה כזו דממה בחדר כשסיימתי, כולם - גם האתיופים - היו בהלם".
עדיין מרימים גבה. וובסטר מעלה לתורה
מומלצים
