"הארון הכי עמוק בישראל": ממזרים
כמה מאות ממזרים רשומים ב"רשימות השחורות", וסביבם מעגלי פגיעה רחבים: אנשים המגלים רק בבגרותם שחיו בשקר, אחרים שלא יוכלו להינשא לעולם - ושיתוף פעולה מוסכם בין המדינה לבתי הדין הרבניים שלא "לממזר" ילדים, גם במחיר האמת. אישה דתייה אחת החליטה לשבור את מעגל השתיקה
זה הסיפור הכי בנאלי והכי מצמרר שיש, וידאו ארט שמתעד אישה עם וידוי נורא: היא מתחתנת עם גבר ומקימה משפחה. חיי הזוגיות עולים על שרטון והיא מבקשת להתגרש. סחבת בבית הדין הרבני גוררת את הסיפור ארבע שנים תמימות. חצי שנה לפני הגט היא פוגשת בן זוג חדש. חודש לפניו היא גם נכנסת להיריון.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הגירושים מתקיימים, הכול נראה בסדר, אבל כשבאים לרשום את התינוק, הוא נרשם במשרד הפנים כ"ממזר" על פי תיקון לחוק רישום ילודים משנת 1965, הקובע כי "לא יירשם אדם כאביו של ילד שנולד לאישה שהייתה נשואה לאדם זולתו, בתוך 300 יום שלפני הלידה".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- הרב הראשי: סירוב לבדיקת עובר בשבת - כמו רצח
- אימה בארה"ב: "חלאה יהודית מסריחה, שתמות בתנורים"
- "הפעם הראשונה ששמרתי שבת": אמהות חילוניות במסע יהודי
התינוק גדל לילד, נער, בחור, גבר - שלא יודע על הסוד הנורא של נסיבות חייו. הוא ממזר. רק כשיגיע להירשם לנישואים – ייפלו עליו השמיים. שכן המשמעות של סימון רשמי באותה "רשימה שחורה" של הרבנות היא שהוא לא יוכל להינשא כדת משה וישראל, לא בישראל ולא בעולם, וגם צאצאיו וצאצאיהם יוגדרו אוטומטית כממזרים.
"זו רשימה חיה ופעילה"
כמה מאות ממזרים רשומים ב"רשימות השחורות", וסביבם נוצרים מעגלים רחבים של פגיעה. אם נדייק: "ב'רשימות השחורות' - הכינוי לרשימת פסולי החיתון בישראל - יש קרוב ל-7,000 שמות. רובם זה סיפורי גיור, אבל יש עוד עשר קטגוריות של פסילה. זו של הממזרים מכילה בן 200 ל-300, וזו רשימה חיה ופעילה", מגלה נורית יעקבס-ינון, אישה דתייה, הבימאית והיוזמת של פרויקט "ממזרים: סימון ומחיקה".
אבל עד כמה אנחנו מכירים את הבעיה ומשמעויותיה? התשובה עגומה. יעקבס-ינון מדברת על אפס מוּדעוּת: "לא מדברים על זה. זה בעצם הארון העמוק ביותר שיש.
"כולנו יכולים להיות אמיצים על הסודות שלנו. אפילו לייצר קהילה. אבל אף אחד מאיתנו לא אמיץ על הילדים שלנו. ומאחר שממזרות עוברת בתורשה מדור לדור לנצח-נצחים, אז מי שיש לו בעיה יסתום את הפה, ומי שנפתרה לו הבעיה יסתום את הפה ליתר ביטחון. לכן אין עמוק יותר מהארון הזה, וגם לא יהיה. יש כאילו הצדקה לשתיקה הזאת, שלא 'לממזר' את מי שחמקו מהסימון. אבל לדעתי, וככל שאני לומדת את הנושא יותר, זה כמו כל דבר אחר שאור השמש לא מגיע אליו, והוא מטפח את הבקטריות והעובש שלו".
"חילונים חושבים שזו בעיה של דתיים"
אז היא עשתה מעשה - וחברה למפיק איתי קן-תור, לכמה אומנים אקטיביסטים ולרבנית והטוענת הרבנית רבקה לוביץ', שמלווה את הסיפורים הללו מקרוב במסדרונות בית הדין הרבני. עכשיו משיקה יעקבס-ינון ספר חדש, המצטרף לתערוכה אומנותית שעלתה בחודש האחרון - "ממזרים" - המוצגת במסגרת הביאנלה של ירושלים לאומנות יהודית עכשווית.
אלה מבקשים להניח את התופעה אל פתחו של השיח הציבורי הישראלי ולשמש קדימון לחלק השלישי בטרילוגיה האקטיביסטית של יעקובס-ינון, דוקו בשם "השקר הנכון" (שם זמני), שיביא גם אל המסך את סיפוריהם של ממזרים בישראל. למען הפקת הסרט התיעודי היא מבקשת את תמיכת הציבור, ולכן יצאה בפרויקט מימון המונים (כאן).
מה קורה במציאות?
"רוב הקטגוריות של תקופת חז"ל כמו 'בן סורר ומורה', 'עמוני ומואבי' או 'עמלק' לא קיימות היום. בדברים אחרים, כמו 'מחללי שבת' ו'אישה סוטה', יש פער בין מה שהיה אז למה שקורה היום. אבל עם הממזרים נתקענו. בימי הביניים, כדי ליצור מעקף לנושא הממזרות, הביאו עיקרון הלכתי חדש, רדיקלי ביותר, הומני ויפיפה: 'רוב בעילות אחר הבעל'. כלומר יש אמת ביולוגית - ויש אמת הלכתית. על פי האמת ההלכתית, בן הזוג החוקי הוא אבי הילד. זה מעולה כשהזוג נשאר ביחד, זה מעולה בימי הביניים כדי שהילד לא ייזרק לרחוב ויהיו לו מזונות, משפחה וירושה.
"והיום? בשם אותו עיקרון - חוק רישום ילודים מ-1965 בישראל משתמש בזה ואומר שעד 300 ימים מיום קבלת הגט, הילד נרשם על שם הגרוש לעניין מזונות וירושה, ופה הבעיה".
למה?
"אם אישה נכנסת להיריון מגבר שאינו בעלה ובן הזוג בוחר בילד ומגדל אותו כילדו הביולוגי, הכול יופי, אף אחד אפילו לא יודע על זה. הבעיה היא כשיש פרידה. הבעיה היא בעשרת החודשים אחרי הגט, שבהם אסור לה ללדת. זה הסיפור הגדול. מצד אחד יש אבא ביולוגי שאין לו שום זכויות על הילד - ומצד שני הגרוש מקבל בתעודת זהות ילד ובא לו למות. הוא חושב שגרושתו קימבנה אותו - והוא לא ישלם מזונות ובצדק. האם נותרת עם הסללה לעוני.
"לכאורה יש פה כוונות טובות - לא להכתים את הילד כממזר. אבל הוא ניזוק באופן מיידי במזונות ירושה ומשפחה. סביב זה יש את העגונות ומסורבות הגט, כי אם הגבר עושה ילדים כפרוד, הם לא ממזרים. אבל במקרה של אישה פרודה - הם ממזרים. תוסיפי לזה את מצבן הקשה של מסורבות הגט ואת הסחבת בבית הדין הרבני, וקיבלת מציאות קשה. אני אומרת לרבנים: אתם פוחדים מממזרים? תנו גט לנשים ותפסיקו לפחד מ'גט מעושה'. באיפשור שלו לסרבנות גט וסחבת, בית הדין מייצר במו ידיו את הממזרים, וזו האירוניה הגדולה".
יעקבס-ינון מוסיפה כי מדינת ישראל הדמוקרטית מוותרת על ערכיה במצב הזה - והדת היהודית מוותרת על מוסריותה. "בעבר רשימות היו נהרסות בפוגרומים ובשריפות, וממזר יכול היה ללכת לקהילה שבה לא הכירו אותו ולהתחתן. ממזר שנטמע נטמע, זו ההלכה. כעת כשהכול רשום וממוחשב ומגובה בענן, לא משנה לאן יילך - הוא ייחשף. אם בעבר הרבנים ידעו לעשות את ההפרדה בין האיום התיאורטי לבין הפרקטיקה עם 'רוב בעילות אחר הבעל', פה הם לכודים".
למה שלא יגבילו את החשיפה של הרשימות מחוץ לגבולות ישראל, כדי לתת להם צ'אנס להיטמע?
"שאלה טובה, בואי נשאל את העולם".
"נגיד לו למות עם הסוד"
יעקבס-ינון אומרת כי "לכאורה, הדרך היחידה שממזרים יכולים לחמוק מתיוג היא במידה והאם ממשיכה לחיות עם בעלה הרשמי, והילד נרשם בצאתו מבית החולים על שמו. אחד האנשים שאני מלווה בסרט גילה בגיל מבוגר שהוא אינו הבן הביולוגי של מי שגידל אותו. זה גרר כמובן משבר נוראי במשפחה. הוא שואל את עצמו - האם מותר לו לספר? האם הוא יכול לשתף אחרים בסוד הזה? מההיכרות עם מערכת בתי הדין הרבני התשובה תהיה: ממש לא. נגיד לו למות עם הסוד.
"כשיש גם סיפור של גירושים ברקע, זה פשוט סבל נוראי לכל המעורבים. השאלה הגדולה היא איך נשים יגדלו את הילד, שרשום לכאורה על שם הגרוש, אבל הוא לוקח רק את האחים שלו לביקורים וקונה ודואג רק להם - ומתעלם ממנו במופגן. והילד שואל: למה הוא שונא אותי? למה אבא שלי לא מתייחס אליי? איך אימא אמורה להגיב? לספר לו שהוא ממזר? לספר לו שיש לו אבא ביולוגי אחר? זה סרט".
אז איך עושים סרט עם אנשים שהם כל כך עמוק בארון?
"זה באמת אתגר משמעותי. בווידאו ארט זה היה שילוב של דימוי עם עיוות קול ומסמכים שעברו מחיקה. בסרט זה ככל הנראה יילך לכיוון של אנימציה. זה לצערי יקר יותר, אבל גם בטוח יותר למשתתפים. גם מי שרצה להיחשף - אני כאישה דתייה לא מוכנה לקחת אחריות על זה כי אני יודעת מה תהיה המשמעות עבורו. ולכן אני מנסה בכל הכוח לגייס מימון המונים לטובת האפשרות להפוך את הסיפורים המטלטלים האלה לאנימציה שלא תפגע במשתתפים, כי כאמור מהארון הזה אף אחד לא יכול לצאת. המחיר נוראי מדי".
