גומל חסידים: "היצר לא עוצר בכניסה לבני ברק"
גברים שלא עומדים בכללי הלכות טהרת המשפחה, בחורי ישיבה שמתמכרים לאוננות - וגם התמכרויות "רגילות" מהימורים ועד סיגריות: הרב משה טרייטל, חסיד נדבורנה, מקבל כמאה פניות ביום מגברים חרדים בדירת המסתור שלו בבני ברק: "'חרדית', זו שפת האם שלו, ולכן הוא הכתובת עבורם"
מוצאי שמחת תורה והטלפון האישי של הרב משה טרייטל מצלצל. על הקו: אדם מבוגר, סב לנינים ואישיות מוכרת בקהילה החרדית המקומית. בקול נסער הוא אומר: "ראיתי את המודעות שלך ובקושי המתנתי למוצאי החג, אני זקוק לעזרתך". טרייטל מתעניין בעדינות במה מדובר, והאיש מעברו השני של הקו מספר כי זה כבר 47 שנים שהוא מכור לביקור בבתי בושת ולצפייה בסרטי פורנו. האישה לא יודעת, הילדים הנכדים והנינים אף לא מעלים זאת בדימיונם, אך הוא מרגיש שחייו אינם חיים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
טרייטל לא מבקש ממנו אפילו את שמו. הוא רק מציין בפני האיש כתובת בעיר בני ברק, מסביר מה יהיה כתוב על הדלת שבה ידפוק – והוא יודע כי כבר באותו הערב יגיע אל פתחו אדם נוסף שניצב בפני תהום.
קראו עוד בערוץ היהדות:
- יהודי מומבאי: הקהילה שממשלת הודו לא סופרת
כשאבותינו עבדו אלילים: אל השמש ההודי - בבית המקדש
- חפץ חיים: "אנחנו כמו האימפריה הרומית. הולכים ומתנוונים"
טרייטל (42), יהודי חרדי, אב לשישה וחסיד חצר נדבורנה בבני ברק מוכר בקהילה החרדית גם בשם הארגון שהקים – "הגומל", ובו הוא מטפל במצוקות קשות של התמכרויות מכל סוג שהוא, גם כאלו שקשה להעלות על הדימיון.
דירה מסתורית ומטפל חשאי
מאה אנשים ביום, זה מספר הפונים לכתובת שפתח למכורים. את המסע החל טרייטל כשהוא שוקל 110 ק"ג, מעשן בשרשרת ובהלם מניסיון התאבדות של אחד מהאנשים הקרובים אליו, בעקבות התמכרות להימורים.
טרייטל הבין שהוא בבעיה והחל לבלוע ספרי פסיכולוגיה ופיזיולוגיה, ועם הזמן פיתח שיטה המבוססת על התניות פבלוביות ואופרנטיות והצליח להוריד 40 ק"ג ממשקלו ולחדול מלעשן. ההצלחה האישית הניעה אותו לפתוח מכון בשם "שליטא" לגמילה מהרגלי אכילה לא מבוקרים, ולאחר חמש שנים פתח את מכון "הגומל" שם הוא מחלץ אנשים מהתמכרויות מכל סוג שהוא.
לדבריו, "אחרי פרסום המודעה הראשונה שבה הכרזתי על 'המרכז החרדי לגמילה ושינוי הרגלים', קיבלתי 250 פניות והבנתי: כנראה עליתי על משהו, יש פה חסר". הטלפונים שטרייטל מקבל כוללים פניות מכל שכבות האוכלוסיה החרדית - מרבנים ועד נערים, אנשי חינוך בכירים וצעירים נבוכים שלרוב מגמגמים בשיחה הראשונה, ותוהים האם יוכל לסייע להם.
"שם המשחק", אומר המטפל החרדי, "הוא דיסקרטיות. אני לא יודע מה השם של המטופלים, ובמקרים רבים אנחנו בוחרים ביחד כינוי שיהיה מוסכם עליהם. גם הם לעיתים קרובות כלל לא מכירים את שמי. יודעים שאני ר' משה, זה הכול".
מטופל שמגיע עם מסכה
גם המיקום – דירה צנועה בלב בני-ברק – לא מסגיר את מה שקורה בפנים: על הדירה רשום שם פיקטיבי של רב, וכך גם השכנים לא מנחשים שהאנשים שמגיעים למקום נמצאים במצוקה איומה. לשיאה הגיעה החשאיות הזו, כשבאחד הימים פתח טרייטל את הדלת וגילה לתדהמתו כי "הפציינט" מתעקש לעטות מעין מסכת פנים כדי שלא ניתן יהיה לזהותו.
מהיכן מגיעה בהלת הדיסקרטיות הזו?
"בקהילה החרדית עצה עם רב או עם פסיכולוג עשויה לדלוף במהירות החוצה. אם הפונה אליי הוא, למשל, ראש ישיבה, הוא לא יכול להרשות זאת לעצמו... גם בפגישה מקרית ברחוב המטופלים ואני לא מגלים שמץ של סימן היכרות, אני זר עבורם. יש לי מידע אינטימי על אלפי אנשים בקהילה, אך הכול חתום".
בחברה שבה לשדכן יש מקום של כבוד, לשמועות יש אפקט מרתיע: "לעיתים הבעיה לא מאוד חמורה, אבל אם ייוודע שהבחור הצעיר מטופל אצל פסיכולוג, סיכוייו ב'שוק השידוכים' יפחתו, ולא בצדק, שכן ברוב המקרים הוא חוזר לאיכות חיים תקינה לחלוטין".
קבוצה חשאית נוספת שפונה לטיפול כוללת גברים המגלים לאחר נישואיהם כי הם נמשכים מינית דווקא לגברים. "מדובר בהתמודדות קטסטרופלית עבורם", טרייטל אומר.
"חרדית" כשפת אם
לצד טרייטל עובד דני גולדברג, מי שמקבל לרוב את הפנייה הראשונה, הבהולה. "בחור חרדי צעיר שמבקר במועדונים בתל אביב, או שעוקב באובסיסביות אחרי נערות, לא מסוגל לגשת לאבא שלו או לרב שלו ופשוט להתוודות", הוא מסביר. "אבל הרב טרייטל מדבר 'חרדית', זו שפת האם שלו. כאיש מתוך הקהילה הוא מבין את הניואנסים שלהם ורותם את ניסיונו".
טרייטל מעיד כי אחד הדברים שנשארים מחוץ לדירת הטיפולים הוא שיפוטיות. לדבריו, לא מעט חרדים שיושבים בכלא על עבירות מין ומוסר עשויים היו להיוותר בחוץ לו רק היו מגיעים לטיפול. "אני שומע על קמפיין me-too ששוטף את הרחוב החילוני. חלק ניכר מהמטרידים היו יכולים לפתור את הבעיות שלהם בפגישות התנהגותיות".
.jpg)
אתה מן הסתם נשאל מי הכשיר אותך, אתה הרי לא פסיכולוג?
"בשדה הרפואה מוכרים מומחים ללא השכלה פורמלית כמו הרב פירר או הרב צ'ולק. הידע והניסיון האדיר שרכשו הפכו אותם לברי סמכא בתחומם, מבלי שאיש יפקפק בכך. אני לא פסיכולוג ואף מקפיד לציין זאת, אך הניסיון ומאות מכתבי התודה שמצויים בידי מקנים לי את 'החוצפה' ואת הכוח להמשיך במלאכתי". הוא מציין כי במקרים שבהם יש צורך בהתערבות פסיכיאטרית, הפונה מופנה לגורמים המתאימים.
בלי נשים
טרייטל הוא בן למשפחה חסידית ממאה שערים, לא קונובציונאלית במונחים של הרחוב החרדי. אחיו הוא ד"ר ומרצה באוניברסיטה העברית, ואח נוסף משמש כחוקר בכיר בלהב 433. למרות זאת וחרף ההיכרות עם העולם הרפואי-מדעי, טרייטל חי בתוככי הקהילה החרדית ומצוי בקשר אישי וקרוב עם גדולי הרבנים שמפנים אליו מטופלים ותומכים במפעלו.
המצוקות שמאפיינות את הרחוב החרדי לא שונות במהותן מזה החילוני. "אין כל הבדל בסביבה החברתית, ומכאן גם באחוזים בין מצוקות המתמכרים החרדים לחילוניים. היצרים לא עוצרים בכניסה לבני ברק ומאה שערים. כולנו בני אדם ולכולנו יש חולשות".
ולמרות זאת, אופיים של המקרים עשוי להשתנות: "עשרות שיחות מגברים שלא מצליחים לשמור על 'טהרת המשפחה' בהיבט ההלכתי מגיעות אליי, ומבחינתי זו מצוקה של ממש למרות שברחוב החילוני אין לה משמעות לעיתים. אבל עבור הפונה מדובר בבעיה. כך גם בחור ישיבה שחש שעולמו חרב עליו בשל אוננות כפייתית. הוא יקבל טיפול כדי להפסיק את אותה התמכרות שלפי תפיסתו היא בעייתית ואסורה, גם אם פסיכולוגיים חינוכיים חילונים יכריזו בסדנאות להתפתחות מינית כי אין בכך כל בעיה".
אתה מטפל גם בנשים?
"התשובה שלילית. בשל מגבלות צניעות קיבלתי על עצמי כבר בתחילת הדרך לא לטפל בנשים, אלא אם הן באות עם בעליהן. נשים נזקקות, במקרים רבים, לטיפול רגשי ואינטימי ולטעמי נדרשת לכך אישה מטפלת - גם באספקט של הצלחת הטיפול. לצד זאת, הכשרתי נשים מטפלות בשיטה שפיתחתי, והן מקבלות היום נשים".
