כשהאלים זועמים, נשים מתות על המים
על פי חוקרים מסוימים, מתארות קריעת ים סוף ובריאת העולם התרחשות אחת, ויש להן מקבילות במיתוסים אליליים. גם סיפור מות מרים עשוי לרמז אולי לייצוג מונותאיסטי, חיוור ומוקטן של אלה גדולה. אולי בגלל זה חשוב כל כך לרבנים לשמר את השליטה במאבק המקוואות
מיתוסים מתבלבלים
כמה מזמורי תהילים המהללים את כוחו של אלוהינו, מקשים על ההבנה האם הם מספרים את סיפור בריאת העולם או קריעת ים סוף. במזמור ק"ד בתהלים, נכתב: "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה..." זה בוודאי פסוק המתאר בצורה צבעונית את בריאת העולם, אלא שפסוקים מעטים אחריו נכתב: "עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן" - וזה כבר מזכיר את עמידת המים בקריעת ים סוף, המתוארת ב"שירת הים": "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים".
אותו בלבול נמצא גם בתהילים ע"ד. בפסוק ט"ז מתוארת בוודאי בריאת העולם: "אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ", אך בפסוקים שלפניו מתוארת התרחשות פלאית שהיא ספק בקיעת ים סוף וספק בריאת העולם: "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם... אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן".
עם הנצח לא מפחד ממיתולוגיה רחוקה
על פי המיתוס הבבלי הקדום, "אנומה אליש", נוצר העולם ממלחמת אלים. מורדוך, האל הצעיר, נלחם בראש צבאו בתיאמת המבוגרת, שהיא אם כל חי והים הקדמון. מורדוך ניצח, הרג את תיאמת וביתר את גופה לשני חלקים שמהם יצר את השמים והארץ ואחר כך המשיך במלאכת הבריאה. נשמע טיפה מוכר?
קריעת ים סוף - ההיית או חלמתי חלום?
בעוד חוקרי מקרא מסוימים העסיקו את עצמם בשאלות היכן התרחשה קריעת ים סוף, ואיזה אירוע טבע מסתתר מאחורי התיאור הניסי במקרא, הציעו חוקרים אחרים לזנוח לחלוטין את האמונה בהיסטוריות של הסיפור ולחפש את שורשיו במיתולוגיה.
לא לחינם מטלטלים אותנו מזמורי תהילים בין קריעת ים סוף לבריאת העולם. לא לחינם נאמר בספר שמות כי השבת היא זכר לבריאת העולם, ואילו בספר דברים נאמר שהיא זכר ליציאת מצרים.
ישנה אפשרות שסיפור קריעת ים סוף הוא עיבוד מונותאיסטי של מיתולוגיות (כגון הבבלית) אודות מלחמה של קבוצת אלים כנגד אלת הים, מלחמה שהסתיימה בתבוסת האלה ובבקיעת הים / האלה לשניים ובבריאת העולם. במילים אחרות, ישנה אפשרות ששני הסיפורים מתארים התרחשות אחת.
מרים, מים ותהומות מיתולוגיים
בפרשת השבוע, "חוקת", מתה מרים. כמו חייה גם מותה מצויין כמעט כבדרך אגב (במדבר כ', א'): "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם".
אלא שבפסוק הצמוד לתיאור מותה, נאמר: "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן". סיפור שמתחיל את הדרמה הגדולה של ההכאה על הסלע, הנזיפה האלוהית והעונש שהושת על משה ואהרון: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".
הקשר בין מות מרים למצוקת המים במדבר, הוליד את המסקנה הדרשנית שהמים נמצאו במדבר בזכותה של מרים, ועל כן עם מותה הם נעלמו. האם ייתכן שמרים היא ייצוג מונותאיסטי, חיוור ומוקטן של תיאמת או של אלה גדולה אחרת המזוהה עם המים?
ובמה חטאו משה ואהרון?
אם נמשיך בכיוון המיתולוגי, נוכל להציע הסבר לזעם האלוהי על בחירתם של משה ואהרון להכות את הסלע ולהוציא ממנו מים. פרשני מקרא מדגישים את ההבדל בין הציווי האלוהי:" קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו" - לבין הביצוע: "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים".
אז אלוהים אמר לקחת את המטה ולדבר עם הסלע, ואילו משה לוקח את המטה ומכה בו על הסלע. מה ההבדל הגדול? מה כבר קרה? בגלל זה יימנע משני המנהיגים להיכנס לארץ?
אלא אם...
נלך בעקבות המיתוס ונאמר שמי שמכה ומבקע מים הוא אלוהים המנצח את מקור המים. גם הוראה מפורשת של אלוהים יכולה להיות טובה מספיק. אבל אם ביקוע מים נעשה על ידי אדם בלי הוראה מגבוה, יש לפנינו ביטוי של מרד באל העליון, במבקע היחיד, במביס תיאמת, ביוצר העולם, ועל כך כמובן יש להעניש ובחומרה רבה.
מלחמות נגד נשים מתנהלות במים
מקורם של המאבקים הקשים שאנו מנהלות לשוויון מגדרי, בימים הארוכים והרחוקים בהם ניצחו האלים את האלות, וביתר שאת – מיום בו הוכתר האל-הבן, לאל עליון ואף לשליט יחיד.
אישה נואפת היא אישה שלא מקבלת את מעמדה בסולם החברתי-דתי ודורשת לנהל חיים שווים לאלה של הגברים. אין איום גדול מכך על העליונות הגברית ואף על זו האלוהית, המסומלת בעליונות הגברים הארציים.
אישה שנחשדת בניאוף מובאת לטקס בדיקה מיוחד, קשה ומשפיל, שנעשה על ידי הכהן במקדש. במהלך הטקס משקה אותה הכהן במים מיוחדים לתוכם הומסו קללות ושמו המפורש של האל (במדבר, ה'):
"וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם, וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה... וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה... וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן... וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים".
אם המים מייצגים את האלה, ושליטה על המים מייצגת את ניצחון האל על האלות - אין פלא שפעולה שמטרתה לאיים על נשים "שלא מבינות את מקומן" ולוקחות לעצמן פריבילגיות של גברים, תתבצע בעזרת מים.
המים הנשיים סופגים לתוכם קללות ואת שמו וכוחו של האל המונותיאיסטי, הם מוחדרים לגופה של האישה הגאה, ופוגעים בה מבפנים. איזו נקמה.
אני, רק שאלה
האם עכשיו קל יותר להבין מדוע מתנהל מאבק שליטה כה קשה דווקא בנושא המקווה, ומדוע חשוב כל כך לממסד הרבני לשלוט על טבילת הנשים במים?
סגירת מעגל
הים והמים טמונים בשמה של מרים, וכך גם המרירות והמרי. היא אמנם נכנסת לסיפור המקראי, אך תפקידה הולך ומצטמצם. היא מואשמת פעם אחת במרד, נזרקת לשבעה ימים מחוץ למחנה ובסוף מתה. תבוסה שקטה ועצובה שאולי זוכה בדורנו לתיקון ולסגירת מעגל.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בבקשה תגידו לי שאתן צוחקות. בשבוע שעבר, בעקבות פרשת "קרח", כתבתי שיש יותר סיכוי למצוא את האמת בקבוצות אופוזציה מאשר בקבוצות שלטון. בעקבות טענה זו שבתם והמלצתם לי לתרום לארגון "חננו" או "נוער הגבעות", במקום ל"שוברים שתיקה".
די... ברור לכם שהטענה שהאמת נמצאת בשוליים לא זהה לטענה שכל שוליים הם אמת נכון?
וגארי שאל אותי: "מה האינטרס שלך לפרסום דברים שמכאיבים לנו כל כך? כסף? פרסום?" בסרטון אני מנסה לענות לו.
