קשה לכם לראות חיילות? לכו לפסיכולוג

אחר כך הגיע הזעם

מענים ציניים שחריפותם הולכת וגוברת עלו במחשבתי. בדמיוני כתבתי לפחות עשרים טורי תגובה וטוב שלא תרגמתי מחשבה למעשה, שכן הזמן שחלף אפשר לי להרהר בשאלה מה גורם לאדם שאת דעותיו אני מעריכה לטעון טענה כה מקוממת ופוגענית.

הוא לא לבד

מחשבה שלישית הזכירה לי שרבים וגם רבות מסכימים עם עמדתו של אליעזר. תגובה צינית ומושחזת תשכנע רק אותי ואת יתר המשוכנעות, ולכן עליי להתייחס ברצינות ובהקשבה גם לעמדה שהיא בלתי נסבלת בעיניי, להסביר במתינות (ככל שאוכל) את עמדתי, לקוות שהצד השני יקשיב ואולי אפילו יגיב ונוכל לקיים שיחה סביב סוגיות בוערות – כפיית הלכות צניעות במרחב הציבורי.

"מילתא זוטרתא היא"?

במאמרו מצדיק היון את בקשתו להקצאת צבא לדתיים ללא מדריכות וזמרות בטענה: "תנו לנו חלק, גם אם המשמעות היא ויתור על הערכים המקודשים שלכם".

הדם שלך אדום יותר?

דרישה להזיז אישה מביצוע משימת הדרכה או שירה בציבור, מלבישת חולצה לבנה, מהוראת ספורט ועוד, לא יכולה לזכות למענה הקל והתמים שהצעת: "ניתן להזמין זמר; אפשר ולהפעיל גדודים נפרדים. מדוע זה מוכרח להתנהל כך?"

תחליף אותי בכל קבוצת אוכלוסייה אחרת

תרגיל טוב לכל מי שרוצה לבחון אם סוגיה מסוימת נכנסת תחת ההגדרה של "הדרת נשים ופגיעה בכבודן", היא לעיין בסוגיה תוך שהיא מחליפה את קבוצת ה"נשים" בקבוצת אוכלוסייה לא פריבילגית אחרת: "נכים", "אתיופים" או "פגועי נפש".

"אני נפגעת מהאמונה שאסור לך לראות נשים מדריכות או לשמוע אותנו שרות". בתמונה: נועה חליוה, מדריכת הצניחה(צילום: מתוך "ידיעות אחרונות")

ועכשיו ננסה לקרוא את הפסקה שלך ולראות אם אפשר לחיות איתה: "מדריכים אתיופים שמתאמנים בפנינו או אתיופים ששרים לא עונים על הקריטריונים הדתיים שבהם אנו מאמינים". נשמע רע נכון? אז למה עם נשים, ורק עם נשים, הטענה שלך נשמעת סבירה? מכוח ההרגל. כיוון שאפליית נשים, הדרתנו ופגיעה בכבודנו זוכה עדיין ללגיטימציה לא רק מעשית אלא גם מהותית; דתית וחברתית.

גאווה לבנה

בעצם, יש עדיין קבוצות בעולם שטוענות להדרה של קבוצות אוכלוסייה אחרות משיקולים דתיים. מסדרים כנסייתיים שמאמינים שהאדם הלבן הוא שנבחר על ידי האל ואילו כהי העור נועדו לשמש עבדים. גם אנו, היהודים, יוצאים לא טוב בסולם של קבוצות אלו.

ועכשיו נדמיין חייל בצבא ארצות הברית ששייך לאחת הקבוצות האלו ומסרב לקבל על עצמו מפקד אפרו-אמריקאי, או יהודי, או מבקש לקבל שירותי דת רק מכומר לבן עור. הוא חייב להיענות בשלילה. אז מה ההבדל, מדוע לגיטימי לסרב לקבל שירותים מאישה? ומדוע שאנחנו, הנשים (והחברים שלנו הפמיניסטים) נחשוב שיש לנו אפילו זכות מוסרית להיענות לבקשה שלכם?

היכן כל זה יסתיים?

נערה הייתי ובגרתי, ומניסיון חיי אני יכולה להעיד שהלכות צניעות משתנות אחת לכמה שנים. למרבה הצער השינוי חל רק בכיוון אחד –השמרני. אתה עצמך כתבת נגד גברים חרדים שסירבו לשבת ליד נשים בטיסה, ואני מתקשה להבין את ההבדל בין הישיבה במטוס למדריכת הצניחה – זו הדתיות שלהם וזו הדתיות שלך, ואם נקבל את הלגיטימציה שבהרחקת נשים מהמרחב הציבורי בגלל דרישות של גברים דתיים, לא יהיה לנו היכן להציב את הגבול. 

הגבול המוסרי והדמוקרטי עובר במקום אחד – במרחב הפרטי. אני נפגעת מהאמונה שאסור לך לראות נשים מדריכות או לשמוע אותנו שרות, אבל זו זכותך ואתה מוזמן לממש אמונה זו בגופך ובארבע האמות שלך. לא מתאים לך לשמוע אישה שרה – התכבד באטמי אוזניים או בישיבה בבית, ואל תנסה להזיז אותנו מהתפקידים והמקומות בהם אנו רוצות להיות רק כיוון שקיומי במרחב הציבורי פוגע באמונות שלך.

אחת ולתמיד – המשמעות של הלכות צניעות

בכל פעם שאנו דורשות להיות חלק, עולה הטיעון הדתי של "הלכות צניעות", ועל כן חשוב להבין ולפרק את הטיעון הזה. המערכת הדתית הפטריארכלית הבנתה אמונה לפיה גברים מתגרים מינית מנשים כמעט בכל מצב וצורה (כשאנחנו שרות, כשאנו לא לגמרי מכוסות, כשהבגדים שלנו נרטבים ממים או כשהם לא מספיק אטומים, כשאנו רוקדות, כשאנו קופצות וכשאנו מדריכות ספורט או צניחה, כשאנו מרצות כשאנו מדברות ברדיו או כשאנו יושבות לידם).

גירוי מיני של גבר נחשב למעשה חמור שכן הוא גורם לו להפסיק להרהר בדברי תורה והוא גורם להתנהגות מינית מופקרת ולאונס (ומה אם לגרות מינית נשים? אנחנו חזקות ולנו זה כמעט לא קורה...) לכן בכל פעם שרב כלשהו מחליט שמשהו שנשים עושות מגרה מינית את הגברים – הנשים צריכות ליישר קו ולעבור לחלק האחורי של האוטובוס.

אבל כללי המשחק השתנו

נשים וגברים רבים מבינים שהלכות צניעות הן מסווה להפקעת תפקידים ומרחבי מחייה מהנשים והעברתן לגברים. תראה כמה נוח – תחום הלכתי אחד מנקה מהמרחב הציבורי 50% מהתחרות על המשאבים. לכן גם לא מפתיע לגלות את הקשר שבין התגברות הפמיניזם בעולם הדתי להתגברות הלכות צניעות.

אחת הראיות לכך שהלכות צניעות לא מכוונות לפתור בעיות של פריצות מינית היא שהן לא מצמצמות את עבירות המין בקהילות הדתיות והחרדיות. נתוני האונס, גילוי העריות, הפדופיליה ועבריינות המין בחברה החרדית זהים (לפחות) לאלה שבחברה החילונית. הפמיניזם הוא שמספק הגנה בפני עבריינות מין, ועל כך נצטרך לדבר בפעם אחרת.

אנו לא מוכנות עוד להיות מודרות, מושפלות ומופלות בתירוץ ששמו "צניעות". המרחב הציבורי שייך באופן שווה לכולנו, ואם יש בעולם מישהו שלא מוכן לשמוע שירה של אתיופים או נכים (או אולי נשים) - מוטב שיפנה לרבה או לפסיכולוגית וישוב מדרכו הרעה.