מובטלות בשם הצניעות: בלי מרצות, בלי מנהלות, בלי נשים

צניעות היא סוגיה כלכלית

הלכות הצניעות הפופולריות כל כך בימינו מבוססות על כמה עקרונות: האחד – גברים קלים להתפתות מבחינה מינית. השני – מראה גופה של אישה, קולה או ריחה גורמים לגבר לגירוי מיני כמעט בלתי נשלט. השלישי – כניעה לפיתוי מיני היא עבירה דתית חמורה. ולכן, ברצותנו לאפשר לגבר להצליח בניהול חייו הדתיים, עלינו להרחיק את הפוחז מהסכנה הרובצת לפתחי נשמתו: מפגש עם אישה.

<<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

קראו עוד בערוץ היהדות :

• "חושבים שאנחנו תימנים": קהילת קוצ'ין חוזרת לשורשים
• "הנני, אליעזר": התכתובות היהודיות של לאונרד כהן
• הרב הראשי משיב: "נישואים אזרחיים? הגט ברבנות"
  

יתר על כן, אנשי הצניעות מסבירים לנו גם כי הרחקה זו חשובה אף לנו, הנשים, שכן אם נשמור על הלכות הצניעות – הלכות הצניעות ישמרו עלינו מנזקן של תקיפות מיניות, שעל פי רשימת העקרונות שלעיל – הן כמעט בלתי נמנעות.

אז אולי נשאיר את החלשים בדיור מוגן?

מלבד הטענות על חולשת האופי של הגברים, טוענים רבני הצניעות כי אנו, הנשים, זכינו לאופי טוב וחזק; אנחנו ממעטות לחשוב על מין, קשות לפיתוי ואפשר לסמוך עלינו שנדע להתנהג גם כשאנו מוקפות גברים. הם אף משוכנעים ומשכנעים כי אבחנות אלו בין נשים לגברים הן גנטיות ולא תרבותיות.

ביסוד הלכות צניעות גרה הכלכלה

כסוגיות מגדריות רבות גם הצניעות היא סוגיה כלכלית, המצעפת את פניה ברוחניות ומגבה את עצמה בטיעונים פסאודו-ביולוגיים. בסופו של דבר, הדרישה לשמור על המרחב הציבורי מותאם ל"דרישות הצניעות של הגברים" יוצרת מציאות שלפיה נשים יכולות להנהיג, להופיע ולשיר בפני נשים בלבד, ואילו גברים יכולים לבצע משימות אלו בפני נשים וגברים כאחד, ולכן בטוח ומשתלם יותר להעסיק גברים.

הצניעות שלכם היא העוני שלנו

בכל פעם שאנחנו נאבקות נגד הדרת נשים מפרסום חוצות, נגד הדרת זמרות מאירועי תרבות ממלכתיים, נגד הדרת נשים בצבא או נגד הקמת כיתות נפרדות באקדמיה - עולים הכעס והתמיהה נוכח המאבק הליברלי "נגד זכות החרדים לשמור על דרישות הצניעות".

לא כל תביעה להתחשבות היא לגיטימית

בכל פעם שאומרים לנו "למה קשה לכן להתחשב? למה אתן עושות עניין מכל שטות? אז פעם אחת יהיה מופע בלי זמרת...", אני מציעה להחליף את קבוצת ההתייחסות וכך לבדוק אם הדרישה מוצדקת.

כיצד הייתם מגיבים לקבוצה דתית שהייתה טוענת שאסור לה לשמוע זמרים נכים או כהי עור? איך הייתם מגיבים לסטודנט שבשם הדת שלו היה מסרב ללמוד אצל מרצה מזרחי, מרצה נמוכת קומה או מרצה עם בעיית פיגמנטציה בעור? אני מקווה שהייתם משיבים ב"לא" קצר וברור ואחר כך יושבים איתו לשיחה ארוכה בסוגיות של מוסר והדרה.

משתלם להם לעשות אותנו צנועות(צילום: ירון ברנר)

כל קהילה צריכה מצורעת

ארבעה פסוקים בפרשה שקראנו השבת, "נשא", מספרים סיפור דתי קשה וגם מפתיע (במדבר ה', א'-ד'): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ: מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

"זריזים לקיים דברי המקום"

שלוש פעמים מספרת התורה שאברהם השכים בבוקר: הראשונה - על מנת לראות אם קיים אלוהים את אסון סדום. בפעם השנייה השכים אברהם לגרש את הגר וישמעאל ובפעם השלישית - להקריב את יצחק. שלושה אסונות ובשלושתם משכים אברהם קום.

להאמין שזה מִבחן

אני מאמינה ששלוש ה"השכמות" של אברהם הן שלושה מבחנים. בשלושת המקרים בוחן אלוהים את יכולתו של אברהם לעמוד מול הנשגב - ולמרוד. היה על אברהם לומר לאלוהים: אתה בראת אותי ואתה בראת גם את מצפוני. המצפון שנתת בי אוסר עליי לפגוע בזולתי, ולכן אני עומד איתן מולך ומסרב. אבל כוח ההתנגדות של אברהם הולך ונחלש ממאבק למאבק. זה כה אנושי וכה עצוב.

הם לא ראו שאלוהים קורץ?

זה גם המִבחן שלפניו עומדים ובו כושלים בני ישראל. אלוהים פוקד בקולי קולות, כדי ש"הילדות והילדים" ישמעו: "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ". הוא בוחן את מידת הסולידריות שלנו ולמרבה הצער מקבל תשובה מהירה מדי: "וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה".

ובבית המדרש של הטוקבקים

בסרטון המצורף אני משיבה תשובה אישית למחזירים בתשובה, המעודדים את חברותיי ואותי להקפיד על הלכות צניעות.