אבא לא מוזמן: המסיבות העצובות של הציבור הדתי

מסיבות הסיום ממלאות את הלו"ז של ההורים הצעירים. אך יש מקומות שבהם אבות אינם מוזמנים. יש דבר כזה צניעות יתר, והיא פוגעת בנפשן הרכה של ילדות תמימות. דרושים רבנים אמיצים שיצאו כנגד תופעת החפצת הילדות ויבלמו את המדרון החלקלק של החמרה שאחריתה מי ישורנה.

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >> 

עוד דעות בערוץ היהדות :

אסתי, סליחה: ידינו שפכו את הדם הזה/ נילי גינגולד אלשיך

חב"דניקים, תתרחקו מהילדים שלי/ אסף וול

למען הילדים שלכם: נמשיך לשווק מצוות/ הרב מוני אנדר

ולמרות זאת, הכל היה יותר פשוט. בטקסי בית הספר היסודי ובמופעי "בני עקיבא" לא היו שיקולים מגדריים. חניכות וחניכי התנועה הופיעו על במות בתחרויות "פזמונסיף" ובחודש ארגון. לא נתנו לילדות להרגיש מוקצות מחמת נשיות. עלינו לבמה בחולצות רחבות וחצאיות ארוכות, ונתנו ביטוי לכישרונות (ולזיופים) הצעירים.  

היום כלום כבר לא פשוט. החמרות על גבי החמרות כפי שלא הכרנו מאז כת האיסיים. מסתבר כי למדרון החלקלק יש שני צדדים.

"זה דיני חינוך". באמת?

משהו רע עובר על החברה שלנו בעשור האחרון. לא ההלכה השתנתה, אלא הגישה שלנו. אובדן התמימות.

רבנים שאומרים כי עדיף לעמוד מול כיתת יורים ולא לשמוע שירת נשים. אבות שלא מגיעים למסיבות סיום של כיתה ב'. תנועות נוער דתיות-לאומיות שפותחות סניפים נפרדים לבנות ולבנים.

כבר התרגלנו להפרדה מגדרית בכיתות הנמוכות, אך כיום הולכת וצצה תופעה חדשה: בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות - שחלילה לא יראה ילד בן שמונה ילדה בת גילו, שלא ישוחח עמה, שלא ישחק עמה, כי מי יודע אילו מחשבות יעלו בראשו.

"זה דיני חינוך", אמר לי השבוע אב שלא הוזמן למסיבת הסיום של בתו בת השבע. "אנחנו מחנכים את בנותינו שלא לרקוד מול גברים". מדבריו אולי ניתן היה לחשוב כי מדובר בריקוד חושני של נערות פיתוי מול גברים חרמנים. אך באופן מפתיע הוא אמר זאת על במסיבת סיום בבית ספר יסודי. הילדות (בכיתה א', כן?) מופיעות בקבוצה, והגברים הם האבות שלהן.

למדרון החלקלק יש שני צדדים

נדמה כי יש תחרות סמויה בין המחמירים החדשים. איפה עוד לא החמרנו? מה עוד לא אסרנו? בעוד

כמה שנים יקומו להם מחמירים חדשים, שעבורם הפרדה מגדרית מגיל 6 בלבד כבר לא מספיק צנועה. הם ידרשו (ויקבלו) גנים נפרדים ומסיבות סיום עם הפרדה מגדרית מגיל שלוש. כי כאמור, למדרון החלקלק יש שני צדדים.

אני מייחלת ליום שבו יקומו רבנים אמיצים בישראל ויבינו את הסכנה שבהתמסרות לקיצוניים. ילדות בנות שש הן לא אובייקט מיני, ואין סיבה שלא להזמין אבות למסיבת סיום שלהן.

חברה בריאה שומרת מצוות איננה זקוקה לכל הגדרות הללו שבינן לבין היהדות יש מעט מאוד. איזה צורך יש בהדרת אב מאירוע של ביתו בת השש בבית הספר? אם יש אב שחושש מריגוש מיני ממסיבת סיום של ילדות קטנות, שיילך לטיפול – ובהקדם. עבורו לא נשנה את כל ההלכה.