איך פספסה התרבות הישראלית את חז"ל

יש דבר שכל כך יכול להזין להעשיר את השיח הישראלי, ואנו מחמיצים אותו. כוונתי לספרות חז"ל, בעיקר ספרות האגדה. חוסר תשומת לב, דורות של בורות וגם טירוף ההדתה שאחז בחברה הישראלית לאחרונה, מכחיד כל אפשרות לגלות את האוצר הזה שעליו קרא ביאליק: "אחד מן הגילויים הגדולים של רוח האומה ואישיה". יצירה כזו, טען ביאליק, "אי אפשר שלא יהיה בה מן הנצחי והעולמי". ובמקום לגלות את מה שידע ביאליק, היצירה המופלאה הזו נשחקת בבלילת השיח העילג.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>

קראו עוד בערוץ היהדות :

• "זה נס בסדר גודל של יציאת מצרים": ניצולי שואה חגגו בר מצווה בכותל
• אוקראינה: הנצחה לאנטישמי שסייע לנאצים
• "כאן זה ניצחון האור על החושך": נשיא גרמניה הדליק נרות
  

מחלוקת

המאפיין החד ביותר של התרבות הישראלית היא המחלוקת. אנו נוטים לעורר נהי על המחלוקת ועל הקיטוב, רק שכחנו שזה מה שעשו היהודים תמיד. תלמיד חכם לא היה זה שידע יפה את התנ"ך או את ההלכה הפסוקה, אלא זה שידע את ספרות חז"ל - הספרות שכל כולה הוא אי-הסכמה ושאי-ההסכמה הוא הדבר היחיד שעליו יש הסכמה. היהודים הבינו שהמחלוקת וריבוי הדעות הם תנאי הכרחי לפיתוח הרוח.

ביקורת

ענף של המחלוקת היא הביקורת. אף אחד לא אוהב לשמוע ביקורת. אף אחד, חוץ מחז"ל. ד"ר שמואל פאוסט כתב דוקטורט שלם על תופעת הביקורת בספרות חז"ל. לטענתו, כאשר חז"ל מספרים סיפור, תמיד יהיה בו ביקורת כלשהי, ובדרך כלל ביקורת עצמית.

אין ממה לפחד(צילום: סאות'ביס)

תעוזה

איך יש לעם קטן וחלש כל כך הרבה חוצפה? איך מתוך בתי המדרש הם נכנסו לתוך כל תחומי ההשכלה, המדע והאמנות? התשובה היא: מתוך בתי המדרש. דווקא מתוך אותה ספרות שחותרת לחשוב מחדש על הכול; לא לפחד להתריס, לשאול, לערער ולחתור.

אמונה

האם חז"ל היו אופטימיים? ספרות חז"ל נוצרה בתקופות קשות, השלטון הרומי שהיה יצירתי ביותר בכל הנוגע לאכזריות, המצב הכלכלי ואובדן המרכז היהודי בבית המקדש – כל אלה היו אמורים לחסל את הקיום היהודי. אבל מי שקורא את ספרות חז"ל לא יכול שלא להשתאות מהאמונה שיכול להיות עולם טוב יותר.

• מחר (4/12) ייערך לראשונה פסטיבל חז"ל בשדרות רוטשליד בתל אביב, שבו ייטלו חלק חוקרים, אנשי ציבור, רבנים ופעילים חברתיים, במטרה להחזיר את הספרות החז"לית למרחב הדיון הציבורי