31 שנים במצעד החיים: הרב לאו עדיין נפרד מאמא
הרב ישראל מאיר לאו, יו"ר מועצת "יד ושם", יוביל את מצעד החיים באושוויץ, ושוב יחזור לרגע הקשה ביותר בשש שנות המלחמה שחווה: "הרגע הזה של הניתוק הנוראי הזה מאמא, שצעקתי אליה: 'למה את עוזבת אותי?' ובכיתי בכי אימים"
75 שנים חלפו מהרגע שבו ניתקה אותו אמו מזרועותיה והשליכה אותו לעבר אחיו הגדול, נפתלי, באינסטינקט של רגע שהציל את חייו – ועדיין, בכל פעם שהרב ישראל מאיר לאו צועד בפולין, הוא מרגיש מחדש את צריבת הפרידה בבשרו.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
מחר (יום ה', יום השואה) יעמוד רבה הראשי של תל אביב-יפו ויו"ר מועצת "יד ושם", מי שכיהן כרב הראשי לישראל, בראש מצעד החיים הנערך באושוויץ. כבר 31 שנים שהוא משתתף קבוע, מאז נפתח המצעד בשנת 1988, מבלי שהחמיץ ולו פעם אחת.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- תקיפות ושיא במקרי רצח: "הקיום היהודי בחלקים בעולם בסכנה"
- אנטישמיות עולמית: "אנשים כבר לא מתביישים לשנוא אותנו"
- ערב יום השואה: "הפסל של באבי יאר" עלה לישראל
ובכל פעם מחדש הוא חוזר למה שהוא מכנה "הרגע אולי הקשה ביותר בכל שש שנות השואה של ילדותי - מגיל שנתיים עד קרוב לגיל שמונה - רגע הפרידה מאמא".
"בתחנת הרכבת פיוטריקוב בפולין, כאשר אמא ראתה שעושים סלקציה ברציף - גברים לצד אחד, נשים וילדים לצד אחר - היא הבינה שלגברים יש יותר סיכוי לשרוד. אני הייתי איתה, בן 7 וחצי. בשנייה האחרונה לפני שדחפו אותה לקרון המשא הזה וסגרו את הדלת, היא זרקה אותי לעבר אחי, נפתלי, שהיה אז כבר בן 18 וחצי.
"היא צעקה אליו: 'קח את הילד', וברגע הזה שנותקתי מאמא על ידי זרועותיה שלה - היא הצילה את חיי. הרגע הזה של הניתוק הנוראי הזה מאמא, שצעקתי אליה: 'למה את עוזבת אותי?' ובכיתי בכי אימים, זה הרגע הכי קשה".
"אירועי האנטישמיות מחדדים את משמעות יום השואה"
"מצעד החיים" בעיניו הוא הצידה-לדרך עבור צעירים שמגיעים אליו מכל רחבי תבל. "הישראלים שבהם חוזרים הביתה קצת יותר יהודים", הוא אומר, "ואילו היהודים מרחבי העולם, חוזרים קצת יותר ישראלים. המפגש הזה הוא רק תחנה בדרך לישראל. להיות פה ביום הזיכרון וביום העצמאות זה מחנך אותם, ונותן צידה לדרך לכל ימי חייהם להכיר את הייחוד של העם היהודי משואה לתקומה".
"מצעד החיים" יצעד השנה כשברקע אחת השנים הקשות ליהדות התפוצות, שבהן דווח על שיאי אנטישמיות חדשים, ופחות משבוע לאחר פיגוע הירי בעיר הקטנה פאווי שבארה"ב. "אנחנו רוצים לומר לעולם כולו, שאם חשבנו שניתן לשכוח את איימי השואה ומראותיה - באים האירועים האנטישמיים האלה, ומזכירים שאי אפשר לשכוח. תמיד יהיה מי שיזכיר את השנאה האנטישמית והאיבה לעם היהודי.
"לכן אין לנו עצה אחרת, אלא לעמוד זקופים וקשי עורף על זכותנו ועל קיומנו להיות עם שאף אחד לא יוכל לחסלו או להרע לו. האירועים האחרונים רק מחדדים את המשמעות של יום השואה".
"היינו אלופים בלמות יחד. עכשיו נחיה יחד"
המסר של הרב לאו לדור הצעיר לא משתנה בחלוף השנים: "כל שנה אני אומר לנערים ולנערות שם, באושוויץ - בואו הביתה לארץ ישראל. זה הבית הלאומי שלנו, והגיעה השעה אחרי 71 שנות עצמאות שתבינו כי זה ביתכם.
"המסר השני הוא כלפינו, פנימה: היינו אלופים בלמות ביחד. מתנו ביחד מכל העדות, מכל הארצות, כולל ארצות הבלקן וצפון אפריקה, עם יהודי פולין, רוסיה והונגריה. אם אנחנו יודעים למות ביחד, למה שלא נתחיל לחיות ביחד לאורך ימים".
הרב לאו יוצא נגד הנטייה להשתמש במונחי השואה לצורך השוואות שונות, למשל בהתבטאויות של רבנים שפורסמו לאחרונה. "כל השימוש במושגים מעולם השואה לא רק זר ומנוכר, הם פשוט מעוררים חלחלה. אין שום דבר שידמה לשואה, אין אף אחד שידמה לנאצים. כל הביטויים האלה - נאצים, יודו-נאצים או נאציזם כלפי יהודים בארץ על התבטאות כזו או אחרת, לא... מקומם מאוד ומעורר חלחלה".