מהזונה התנ"כית ועד הוליווד: אין שום זוהר בזנות
התסריט של "אישה יפה" נראה כמו לקוח מהאגדה התלמודית על רחב הזונה שנישאה ליהושע בן-נון. התרבות האנושית מייצרת זונות לשימוש אלים ונצלני, ומכבסת את מצפונה בהמצאת סיפורים. אם מישהו היה מקשיב לרחב ולא לפנטזיות הגבריות אודותיה, הוא כנראה היה שומע סיפור מאוד לא מפואר
"הנערות האלו יודעות שיש להן אך ורק ערך מיני"
"...בחוק היהודי האישה אינה פרט, איננה אישיות, קובעים את ערכה ושופטים אותה רק כרעיה ואם.... מאחורי הסורגים נשארה האישה היהודייה חלשה, חסרת כל יכולת הכרעה עצמאית, נטולת כוח ומפוחדת מכדי להתגונן, חייה עוברים עליה בעודה מחזיקה בהשקפה שלא הופרכה מעולם, השקפה האומרת שרק בדרך העקיפה של מימוש מיניותה תגיע למעמד כלשהו שיקנה לה מעט מוניטין... יש מספר עצום של יהודיות צעירות – לרוב הן נמצאות ברוסיה ובגליציה - שעוד בהיותן בבית ההורים האדוקים בדתם הן יורדות לזנות. גם לזה יש הסבר: הנערות האלו יודעות שיש להן אך ורק ערך מיני. רק במקרים נדירים ביותר הן יכולות לבטא את האינדיווידואליות שלהן, את רצונותיהן ונטיותיהן, מפני שלשם כך יש צורך בכוחות ובגדולה מוסרית שאינם דבר של מה בכך..."
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
לפני שתבקרו אותי על המתקפה הפמיניסטית החריפה כנגד התרבות היהודית, אציין שדברים נוקבים אלה נכתבו לפני מעט יותר ממאה שנים על ידי ברטה פפנהיים (המוכרת גם בכינויה כמטופלת של בויאר: "אנה או"), יהודייה מלומדת, מחלוצות תחום העבודה הסוציאלית והמאבק נגד ניצול נשים בזנות.
לאחרונה יצא לאור ספר בשם "זכותה של אישה", ובו מבחר כתביה של פפנהיים בנושאי פמיניזם ויהדות. את הספר ערכה נטלי ניימרק גולדברג, והוא גואל את פפנהיים ואת כתביה, וחולק כבוד ראוי לאחת האימהות החשובות של הפמיניזם היהודי.
השבת של הזונות העצובות שלנו
בבתי הכנסת נקרא השבת בסיפור המרגלים ונפטיר במקבילתו החיוורת, בסיפור המרגלים המוזרים ששלח יהושוע ליריחו; מרגלים שהתחילו וסיימו את שליחותם בביתה של רחב הזונה. הצומת המיוחד שבו נפגשים ההוצאה לאור של כתבי ברטה פפנהיים והפטרת השבת, מזמנים מחשבות על מנגנוני הדיכוי המתחזקים במשך אלפי שנים את העבדות ששמה זנות.
מיתוס הזונה החכמה
סיפור המרגלים ששולח יהושע ליריחו מוזר. לא ברור מדוע המרגלים נשלחו, וברור ששהייתם ביריחו חסרת חשיבות. לרגע אפשר לחשוב שסיפור זה בא לעולם בעיקר בשביל לדבר בגדולתה של רחב הזונה ששומרת על המרגלים בביתה. רחב היא הדמות המרשימה היחידה בכל סיפור המעשה, היא אסטרטגית מעולה שבוחרת וגם מצליחה להציל את המרגלים, ומשתמשת בהצלה כקלף מיקוח שיאפשר לה להגן על משפחתה הגדולה.
המרגלים יצאו מיריחו בלי לבצע ולו משימת ריגול אחת, ואם לא די בכך, בידם הונח שובר תשלום נכבד. המקרא מקפיד לציין שהתשלום התבצע באופן מלא (יהושע ו'): "וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל... וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
בין רחב לג'וליה רוברטס
את המשך עלילותיה של הזונה החכמה והמכובדת טווה ספרות חז"ל, שלא מסתפקת בקביעה שיהושע קיים את נדר המרגלים והציל את רחב ואת משפחתה.
מישהי עלולה לחשוד שיוצרי הסרט "אישה יפה" למדו תלמוד, שכן הנישואים בין אדוארד העשיר (ריצ'ארד גיר) וויויאן הזונה (ג'וליה רוברטס) נראים כמו העתק של אגדה תלמודית על הנישואים בין יהושע לרחב (מגילה יד ב): "שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה... שהתגיירה ונישאה ליהושע".
לא פחות. רחב מתגיירת, מתחתנת עם יהושע ויולדת שמונה ילדים שהיו לנביאים וביניהם גם הנביא ירמיהו והנביאה חולדה.
רחב בגרסת הברית החדשה
גם הברית החדשה מצטרפת לחגיגות הגלוריפיקציה של רחב, ולפי רשימת הדורות שבפתיחת ספר מתי, רחב היא האמא של בועז ומצאצאיה מגיח לעולם ישוע. מדהים לראות איך כולם רוצים לדבוק בכנף בגדה של רחב ולזכות לפחות לפירור של ייחוס מהאישה הרחבה של יריחו.
אל תמהרו להתלהב
רחב וגם ג'וליה רוברטס הן לא דוגמאות חריגות, הספרות היהודית וספרות העולם עמוסות אגדות על זונות חכמות שהקסימו גברים וכך פלסו את דרכן אל צמרת.
הספרות כן, החיים לא. רק באגדות נמצא סיפור על מיליונר מוערך או על מנהיג לאומי שנושאים זונה כדת, ופותחים בפניה את עולמה של "החברה הגבוהה". במציאות הזונות פוגשות את המיליונרים והמצביאים במחשכים, והן לא יזכו לעולם לכבוד בקהילה או בתודעת הגברים המשתמשים בהן כבחפץ.
איך נבנית אידיאולוגיה רצחנית
השבוע זכיתי להרצות בכנס לכבוד צאתו לאור של ספר כתביה של ברטה פפנהיים. התרגשתי מהמעמד בלי סוף. פפנהיים היא דמות מיתולוגית, היא אימא גדולה. לא יכולתי לדמיין זכות משמחת מזו. הכנס עסק במאבק בתעשיית הזנות, ואני התבקשתי לדבר על השורשים העתיקים של התעשייה, על האמונות הקדומות, המסורתיות, שמתחזקות את שוק האונס הזה.
איך במשך אלפי שנים מצליחה קהילה להזין אידיאולוגיה המורכבת משתי אמונות שקשה להחזיקן יחד: האמונה הראשונה היא שהדבר הנורא ביותר שאישה יכולה לעשות הוא להיות זונה (מעשה הגורר גינויים קשים וכעורים ועונש מוות). האמונה השנייה היא שזה לגמרי בסדר שגבר הולך אל זונה.
איך מצליחה קהילה לגנות גינוי חריף את הזונות, ולהעניק לגיטימציה לשימוש בהן? ואיך היא מצליחה לגנות ולייצר מאגר גדול של זונות? ובמילים פשוטות יותר – איזה מנגנון ממציאה קהילה על מנת לאפשר לעצמה לחיות בעיוורון מוסרי?
פמיניזם וצמחונות
בשנים האחרונות יש עיסוק נרחב בקשר שבין פמיניזם וצמחונות, קשר שיסודו בהבנה שעלינו לבחון מחדש את כל האמונות ההיררכיות שיש לנו, לשאול האם הן אמיתיות או אחיזת מחשבה ועיניים שיצרה הקהילה על מנת לאפשר לעצמה להתעמר בזולת. אפריקאים מול אירופים, נשים מול גברים, ילדות מול מבוגרות, הטרוסקסואלים מול הומוסקסואלים וחיות מול בנות ובני חווה.
לפי גישה זו הפמיניזם לא נתפס כתנועה שתכליתה שוויון זכויות לנשים, אלא כתנועה עם אופק רחב עד מאוד – תנועה שתכליתה להעמיד סימן שאלה מול כל אידיאולוגיה של היררכיות.
מיתוס האי פגיעה
במאמר יפה ובהיר שכתב ד"ר אריאל צבל (ועוסק באסטרטגיות החינוכיות הננקטות על מנת להרחיק מתודעת הילדים את הסבל שאנו גורמים לחיות), הוא מציג את "מיתוס האי פגיעה", שביסודו הכרה בכך שאנו יצורים מצפוניים ואיננו רוצים לפגוע בזולת, אלא שמצד שני, סטייק זה דבר ממש טעים. לכן, על מנת ליהנות ממנת הבשר הנחשקת עלינו להרדים תחילה את המצפון.
ועכשיו קל להסביר גם את דמות הזונה החכמה שנישאת לזכר אלפא. החופה שסידרו חז"ל לרחב ויהושע, מוסברת להפליא על ידי מיתוס האי פגיעה: תרבות שמייצרת זונות לשימוש אלים ונצלני מכבסת את מצפונה בהמצאת סיפורים המאדירים את הזונות ואת הצלחותיהן. הם אונסים נשים ומספרים לעצמם שהנשים האלו אוהבות אותם, שהקשר הוא עמוק ואמיתי ויום אחד אולי הם יהיו הגואלים של הזונה שלהם.
אם מישהו היה מקשיב לרחב הזונה ולא לפנטזיות הגבריות אודותיה, הוא כנראה היה שומע סיפור מאוד לא מפואר, סיפור של ביזוי, השפלה, פחד מוות והימור יומיומי על החיים. אבל הרבה יותר מרגיע והרבה יותר נקי להאמין שהיא התחתנה עם יהושע.
ובבית המדרש של הטוקבקים
חבר אחד שלנו, שקורא לעצמו "צייד מיסיונרים" לא כל כך אוהב את הבחירה שלי להיות רפורמית. בסרטון אני מנסה להניח את דעתו לפחות מהדאגה שאני מיסיונרית.
לכל הטורים של רוחמה וייס
שבת שלום!
